תנ"ך - והוא עם־בזוז ושסוי הפח בחורים כלם ובבתי כלאים החבאו היו לבז ואין מציל משסה ואין־אמר השב:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וְהוּא֘ עַם־בָּז֣וּז וְשָׁסוּי֒ הָפֵ֤חַ בַּחוּרִים֙ כֻּלָּ֔ם וּבְבָתֵּ֥י כְלָאִ֖ים הָחְבָּ֑אוּ הָי֤וּ לָבַז֙ וְאֵ֣ין מַצִּ֔יל מְשִׁסָּ֖ה וְאֵין־אֹמֵ֥ר הָשַֽׁב: (ישעיהו פרק מב פסוק כב)

טקסט וניקוד:

וְהוּא עַם־בָּזוּז וְשָׁסוּי הָפֵחַ בַּחוּרִים כֻּלָּם וּבְבָתֵּי כְלָאִים הָחְבָּאוּ הָיוּ לָבַז וְאֵין מַצִּיל מְשִׁסָּה וְאֵין־אֹמֵר הָשַׁב: (ישעיהו פרק מב פסוק כב)

טקסט בלבד:

והוא עם־בזוז ושסוי הפח בחורים כלם ובבתי כלאים החבאו היו לבז ואין מציל משסה ואין־אמר השב: (ישעיהו פרק מב פסוק כב)

תיקון קוראים:

והוא עם־בזוז ושסוי הפח בחורים כלם ובבתי כלאים החבאו היו לבז ואין מציל משסה ואין־אמר השב: (ישעיהו פרק מב פסוק כב)
וְהוּא עַם בְּזִיז וַאֲנִיס וְאִתחֲפִיאוּ בַהתָּא עוּלֵימִין כּוּלְהוֹן וּבבָתֵי יִסוּרִין עֲגָנֵיהוֹן הֲווֹ לַעֲדַי וְלֵית דִּמשֵׁיזֵיב לְבִזָא וְלֵית דְּאָמַר אֲתִיב :

והוא - ל"ג ראשי פסוקים: ראה יש' י , ז. ואין - י"ג פסוקים 'ואין ואין': ראה יש' ב , ז. השב - ב' (חד ראש פסוק וחד סוף פסוק): יש' מב , כב; יח' כא , לה.

בזוז - ל'; ושסוי - ל'; הפח - ל'; כלאים - ל'; החבאו - ל'; השב - ב'.

והוא - והעם הזה בזוז ושסוי , וסוף העניין: "ולא ישים על לב" (להלן , כה). כל זה לומר , למה קראתנו זאת: "מי נתן למשיסה יעקב" (להלן , כד). הפח בחורים כולם - בחוריהם פחי נפש כולם. [דבר אחר: הפח בחורים כולם - ישימו את עצמם בפחי האדמה ובחורים. ובבתי כלאים החבאו - יוכיח שכן הוא.] ואין אומר השב - כמו 'הָשֵב' לפיכך הוא רפי; אבל "השב באמתחתינו" (בר' מג , יח) הוא דגש.

והוא עם בזוז ושסוי - ומה שישראל בזוז ומשוסה בין האומות , הפח בחורים; הפח - לשון 'אנינות ואבילות' , כמה שנאמר "ונפש בעליה הפחתי" (איוב לא , לט) , וכן "ותקותם מפח נפש" (שם יא , כ); ואף כאן: הפח בחורים כולם - בחוריהם שהיו בגלות אוננים ואבילים כולם , ובבתי כלאים החבאו. היו לבז ואין מציל , למשיסה ואין אומר השב - אין בכל האומות שיפתח פיו בהשבה , להשיב את הבז. השב - שם דבר הוא , כמו 'השבון' , ולא לשון ציווי כמו "השב את אשת האיש" (בר' כ , ז) , לפיכך שי"ן שבהשב רפה , שהוא שם דבר. וכאשר סבלתם כל אילו הצרות , שהייתם לבז , עם בזוי ושסוי ואין מציל , מי בכם יאזין זאת , שיקשיב וישמע לאחור - לאחרית.

והוא. ושסוי - מבעלי הה"א , כמו "שוסים את הגרנות" (ש"א כג , א). הפח - שם הפועל , כמו 'נפיחה' , ואם הם שנים שרשים. בחורים - מגזרת "חור פתן" (יש' יא , ח); והטעם , שהם אסורים יושבים בתחתית יוצאי השבי. הָשַב - בעבור שהוא סוף פסוק; והוא פועל יוצא: השב המשיסה.

ראות רעות רבות הבאות עליו מעולם , ולא לקח מוסר , ולא ישמר הדבר בלבו להבין ולידע שעל חטאו באה עליו הרעה , ויטיב דרכיו ומעלליו; ופקח אזנים לשמע ולהבין שעל פשעיו הוא לוקה כדברי עבדיי הנביאים , ולא ישמע להם; שהרי אותו שיי' חפץ בו ואוהבו למען צדקו - שיהיה צדיק לפניו בעת המשפט ולא ייענש , יגדיל תורה ומוסר ותוכחת , ולא על ידי יסורין , להוכיחו ולהשיבו אליו , להטיבו באחריתו; והיא שיטת "כי את אשר יאהב יי' יוכיח" (מש' ג , יב). וגידול התורה והמוסר נרמז ב'אליהוא': "הן כל אלה יפעל יי' פעמים שלש עם גבר" (איוב לג , כט) , והוא שאמר: ראות רבות ולא תשמר. והוא במה הגדיל לו תורה? שהוא עם בזוי (בנוסחנו: בזוז) ושסוי מאויביו בעוד שהיה בארצו , כדי שירגיש וישמע וישוב; והיא התורה והמוסר. הפח בחורים כלם - בפחים ובמוקשים נלכדים ביד אויביהם.

והוא עם שבוזזים אותם אויביהם ושוסים אותם תמיד. הפח בחורים כולם - כמו "על חור פתן" (יש' יא , ח); אומר , כי בחורים אשר התחבאו שם יפיחו אותם אויביהם , כלומר: ילכדו אותם בפח שלהם. ובאמרו חורים רוצה לומר: מערות , ואמר חורים על דרך גנאי , כמו שאמרו פלשתים "הנה עברים יוצאים מן החורים אשר התחבאו שם" (ש"א יד , יא). ובבתי כלאים החבאו - אחר שילכדום אויביהם , יחביאום בבתי כלאים. ובכל הרע הזה ובכל הבזיון הזה לא ישיבו אל לבם לאמר: בעוונינו הוא זה. השב - בפתח השי"ן , מקום צירי , מפני ההפסק; רוצה לומר: אין אומר לאויב 'השב הביזה'.

הפח - שיושמו בפח. וטעם בחורים - כמו "חורי עפר" (איוב ל , ו) , והבי"ת - מין השמוש. ואין אומר השב - הנה הפועל בכל זה רומז לישראל , כטעם "והעם לא שב עד המכהו" (יש' ט , יב); וכבר העירונו על זה (שם) , והכל 'אוצר יי'' יבא.

והוא עם בזוי (בנוסחנו: בזוז) ושסוי - בעונו. הפח בחורים שלהם כולם בגלות , כמו "כל צורריו יפיח בהם" (תה' י , ה). ואין אומר הָשַב - כמו 'הָשֵב' , ובא הקמץ תמורת הצרי.
ריכוז קישורים