תנ"ך - לכן גלה עמי מבלי־דעת וכבודו מתי רעב והמונו צחה צמא:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

לָכֵ֛ן גָּלָ֥ה עַמִּ֖י מִבְּלִי־דָ֑עַת וּכְבוֹדוֹ֙ מְתֵ֣י רָעָ֔ב וַהֲמוֹנ֖וֹ צִחֵ֥ה צָמָֽא: (ישעיהו פרק ה פסוק יג)

טקסט וניקוד:

לָכֵן גָּלָה עַמִּי מִבְּלִי־דָעַת וּכְבוֹדוֹ מְתֵי רָעָב וַהֲמוֹנוֹ צִחֵה צָמָא: (ישעיהו פרק ה פסוק יג)

טקסט בלבד:

לכן גלה עמי מבלי־דעת וכבודו מתי רעב והמונו צחה צמא: (ישעיהו פרק ה פסוק יג)

תיקון קוראים:

לכן גלה עמי מבלי־דעת וכבודו מתי רעב והמונו צחה צמא: (ישעיהו פרק ה פסוק יג)
בְּכֵין גְּלוֹ עַמִי מִידְּלָא יְדַעוּ אוֹרָיתָא וְיַקִירֵיהוֹן מִיתוּ בְכַפנָא וְסִגּוּיְהוֹן בְּבוּצרָתָא בְצָהוּתָא :

והמונו - ג' מלא (בלישנא): שו' ד , ז; יש' ה , יג; יח' לא , ב.

המונו ג' מל' ואת רכבו ואת המונו והמונו צחה צמא בן אדם אמר .

והמונו - ג' מל'; צחה - ל'.

מבלי דעת - לפי שהיה בלי דעת - וכבודו מתי רעב - נכבדיו ימותו ברעב [מדה כנגד מדה: רעב כנגד השובע]. צחה צמא - צמאי צמא [כנגד רוב משתיהם]. צחה - תרגום של 'צמאה'.

לכן גלה עמי מבלי הדעת (בנוסחנו: דעת) - על שעוסקין ביין משתיהם , ואינן עוסקין בתורה שנקראת 'דעת'. וכבודו מתי רעב - כבודו הם הגדולים שהמקום מתכבד מהם , הם יהיו מתי רעב; וזה להם בעון שכל עסקם אינו אלא למשוך עצמם לסעודות. ונוהג שבעולם הוא , כשאדם מפקיר במאכל , שאומרים לו: הנה יום בא שתרעב במאכל שאתה מפקיר עכשיו; אף כאן אותן שמשכימין ומאחרין לסעודה , עוד יום בא שימותו ברעב. והמונו ציחי (בנוסחנו: צחה) צמא - אותם שמתקבצים עכשיו המונים המונים לרדוף אחר היין , הנה יום בא שימותו בצמא.

לכן. וכבודו - הטעם: ועַם כבודו , כמשפט מלות מושכות אחרות; וכן צחה צמא - מתי צחה. וטעם צחה קרוב מצמא , וכן "והשביע בצחצחות" (יש' נח , יא); וגזרתו: האור הזך והצח.

לכן... מבלי הדעת (בנוסחנו: דעת) - שלא הכירו וידעו פעֻלת יי' "ומעשה ידיו" (לעיל , יב) , שיהרסם ולא יבנם , ולא שמו אל לבם להשיב גזילת העני , והעלום מעל ירושתם. גלה עמי , גם הוא , מעל ירושת אבותיו. וכבודו - בני ביתו , והכבודה אשר היה לו בעשרו , יהיו כלם מתי רעב , כמו שאמרנו (לעיל , י) , שעשרה צמדי כרם יעשו בת אחת , ולכך יגלה; וגם נופל 'כבוד' לחילוף ב'רעב' , כלפי שאנו מוצאים "חרפת רעב" (יח' לו , ל). צחה - לשון "שכנו צחיחה" (תה' סח , ז); "רוח צח שפיים" (יר' ד , יא). זאת להם על הגלותם העניים מעל ירושתם , ועל פותחם פיהם לאכול ולשתות לבלי חק השכם בבקר ולאחר בנשף , ואת פעל יי' לא הביטו (ראה לעיל , יא - יב) , הרחיבה שאול נפשה גם היא כנגדם לבלעם לבלי חק , שלא כמות אדם ופקדתו , וירד בה הדרה והמונה ושאונה , והעלזים על משתיהם ב"כנור ונבל" (לעיל , יב). בה - מוסב על שאול.

לכן גלה עמי מבלי דעת - בעבור שלא ידע מעשה האל , ולא התבונן בו , ופנה אל המאכל והמשתה והתענוג , לפיכך יגלה ממקומו , ויהיה ברעב ובצמא; מדה כנגד מדה. ופירוש וכבודו: ואנשי כבודו; כלומר: אותם שהיו נקראים 'אנשי הכבוד' , יהיו נקראים 'אנשי רעב'. מתי - כמו 'אנשי' , כמו "מעיר מתים" (איוב כד , יב). והמונו - והמון העם יהיו יבישים בצמא. וצחה - מן "והשביע בצחצחות נפשך" (יש' נח , יא) , שהוא ענין 'יובש'; ותרגום צמא: "צחותא". וענין יבשם - שייבש גרונם מפני הצמא. וצחה - תואר סמוך , בשקל "אשה ריח ניחוח" (וי' א , ט ועוד). ובאמרו הרעב לאנשי הכבוד , והצמא להמון העם , לא לכוונה זה על זה , אלא כולם יהיו שוים ברעב ובצמא: אנשי הכבוד והמון העם; ויונתן תרגם מתי כמו 'מֵתֵי' בצירי , המ"ם מעניין מָוֶת , שתרגם: "ויקיריהון מיתו בכפנא וסגיאיהון בבצורתא בצחותא; ולפי הדקדוק לא יתכן , כי 'מְתי' בשוא המ"ם - שרשו 'מתה' , ו'מֵתי' בצירי המ"ם - שרשו 'מות'.

מבלי דעת - זה סבה פועלת עצמית. צחה - די לנו בזה לבדו לעשות משרש זה מנחי הלמ"ד השמנה בנינים כלם. והטעם , שהצמא יבש המון אותו העם.

וכבודו מתי רעב - המכובדים שלו יהיו אנשי רעב. והמונו ציחי (בנוסחנו: צחה) צמא - כמו 'ציחה' , ונתחלפה התנועה; והוא כמו "צחיח סלע" (יח' כד , ח) - סלע יבש.
ריכוז קישורים