תנ"ך - ורעו כבשים כדברם וחרבות מחים גרים יאכלו: ס

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וְרָע֥וּ כְבָשִׂ֖ים כְּדָבְרָ֑ם וְחָרְב֥וֹת מֵחִ֖ים גָּרִ֥ים יֹאכֵֽלוּ: ס (ישעיהו פרק ה פסוק יז)

טקסט וניקוד:

וְרָעוּ כְבָשִׂים כְּדָבְרָם וְחָרְבוֹת מֵחִים גָּרִים יֹאכֵלוּ: ס (ישעיהו פרק ה פסוק יז)

טקסט בלבד:

ורעו כבשים כדברם וחרבות מחים גרים יאכלו: ס (ישעיהו פרק ה פסוק יז)

תיקון קוראים:

ורעו כבשים כדברם וחרבות מחים גרים יאכלו: ס (ישעיהו פרק ה פסוק יז)
וְיִתפַּרנְסוּן צַדִּיקַיָא כְּמָא דַאֲמִיר עֲלֵיהוֹן וְנִכסֵי רַשִׁיעַיָא צַדִּיקַיָא יַחסְנוּן :

מחים - ב' , חד חסר וחד מלא: יש' ה , יז; תה' סו , טו.

כדברם - ל'; מחים - ב' חד' חס' וחד מל'.

ורעו כבשים - צדיקים , הנמשלים כעדר הרחלים. כדברם - כמנהגם ביושר ובשלום , שלא יהו הרשעים בעולם שיגזלום. וחרבות מחים - בתי הרשעים , שהיו שמנים. גרים יאכלו - הצדיקים , שהיו כגרים , הם יאכלום. מחים - שמנים , כמו "עולות מחים אעלה" (תה' סו , טו). ורבותינו דרשו (ראה פסחים סח , א): כדברם - כמדובר בם , הם נחמות הנדברות להם.

ורעו כבשים כדברם - מקרא זה מחובר הוא לעניין שלמעלה , וזה פתרונו: משיעשה הקדוש ברוך הוא דין באילו שמושכין את עצמם כל היום במאכל ובמשתה , ישובו הנשארים לרעות כדברם - כמשפטם הראשון , שהיו קובעים עת וזמן לסעודתם , ככבש זה האוכל במרעה הרך שהעשבים קטנים , ולא במקום קנה וביצה שהוא מרבץ לבהמה גסה; וזהו ורעו כבשים כדוברם - שלכך מְמַשְלָם בכבשים. עד כאן פרשתי אחר פשוטו של מקרא , ומדרש חכמינו , תדובבנה שפתותיהם (פסחים סח , א): ורעו כבשים כדברם - יתפרנסו הצדיקים כמדובר בם , ככל הטובות והנחמות האמורות עליהם. וחרבות מחים - נכסי הרשעים שדחקו את ישראל , הצדיקים שידורו בארץ הם יאכלום.

ורעו - אז תהיה ארץ יהודה שממה , וירעו בה הכבשים כאילו נהוגים היו להיותם שם; מגזרת ארמית , וכמוהו "דוברות בים" (מ"א ה , כג). מחים - הם הכבשים השמנים שיש בהם 'מוח' , וכמוהו "ממוחים" (יש' כה , ו). וחרבות - מגזרת 'חרבן'; והנה הוא סמוך , ותחסר מלת 'הארץ'; כמו "ושכורת" יגון "ולא מיין" (יש' נא , כא); משא "חמור לחם" (ש"א טז , כ). וטעם גרים יאכלו - אנשים נכרים שידורו שם. והנה מחים תואר השם , והם פעולים , והגרים פועלים.

ואז , כאשר יגלו הגוזלים , ורעו כבשים , הם העניים המגורשים , כדברם - איש בתוך עדרו בשלום; כי מתו האלים והעתודים הבריאים והחזקים שהיו מנגחים אותם בקרניהם , והודפים אותם בצד ובכתף עד הוציאם אותם אל החוצה. ועוד , חרבות אותם האלים והעתודים המחים והשמנים , הגרים בירשתם בגזל , יאכלו הכבשים וירעו את חרבותיהם.

ורעו כבשים - משל הוא על הצדיקים והחלושים , שהיו טרם זה גרושים מביתם והולכים , מפני הרשעים; ובכלות הרשעים , יאכלו העניים מה שהיו אוכלים העשירים. וזה היה בימי חזקיהו , שהיה מלך צדיק , שופט אמת; ובימיו לא היה כח ביד החזקים לעשוק החלשים , ומתו או גלו רוב ישראל בימיו. ופירוש כדברם: כמנהגם; מתרגמינן "וינהג" (שמ' ג , א): "ודבר" (ת"א); כלומר: אין אונס להם. ופירוש וחרבות מחים: חרבות השמנים , בעלי מוח; והם העשירים שהיו עושקים העניים. בתיהם שיהיו חרבות , גרים יאכלו - העניים שברחו מפניהם , יבואו עתה לגור בהם ולאכול את חלקם. ויונתן תרגם הפסוק כן: "ויתפרנסון צדיקיא כמא דאמיר עליהון , ונכסי רשיעייא צדיקייא יחסנון"; תרגמו על הדעת שפירשנו , אלא שתרגם כדברם - עניין 'דבור' ואמירה.

ורעו - מטעם "מרעה" (יש' לב , יד). כבשים - שם מושאל לעניים ולענוים. כדברם - ידוע שתוף שם 'דבר' מ'מה שאחר הטבע' (ראה תיבון ע' 52 ) , גם ידוע לבקיא בלשון הקדש , ומי הוא זה? וחרבות - ובחרבות , כלומר: בבתיהם הנחרבים לפי מה שהיו. ומחים - שמנים , והם הרשעים שכל ימיהם באכילה ושתיה. גרים - המתגוררים , העניים.

ורעו כבשים כדברם - כשיעשה נקמה מן הרשעים אז ירעו הצדיקים הדומין לכבשים בניהוגם , ואין מי שיחמוס אותם. וחרבות הרשעים , שהיו מחים , הצדיקים הדומים לגרים ולתושבים יאכלו אותם , שבבתיהם יישארו חרבות מחים והצדיקים יירשו אותם. ופירוש מחים - כמו "עולות מחים" (תה' סו , טו); "שמנים ממוחים" (יש' כה , ו); או יש לומר שהמוח שלהם מלא בכל עצמותיהם.
ריכוז קישורים