תנ"ך - וינהם עליו ביום ההוא כנהמת־ים ונבט לארץ והנה־חשך צר ואור חשך בעריפיה: פ

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וְיִנְהֹ֥ם עָלָ֛יו בַּיּ֥וֹם הַה֖וּא כְּנַהֲמַת־יָ֑ם וְנִבַּ֤ט לָאָ֙רֶץ֙ וְהִנֵּה־חֹ֔שֶׁךְ צַ֣ר וָא֔וֹר חָשַׁ֖ךְ בַּעֲרִיפֶֽיהָ: פ (ישעיהו פרק ה פסוק ל)

טקסט וניקוד:

וְיִנְהֹם עָלָיו בַּיּוֹם הַהוּא כְּנַהֲמַת־יָם וְנִבַּט לָאָרֶץ וְהִנֵּה־חֹשֶׁךְ צַר וָאוֹר חָשַׁךְ בַּעֲרִיפֶיהָ: פ (ישעיהו פרק ה פסוק ל)

טקסט בלבד:

וינהם עליו ביום ההוא כנהמת־ים ונבט לארץ והנה־חשך צר ואור חשך בעריפיה: פ (ישעיהו פרק ה פסוק ל)

תיקון קוראים:

וינהם עליו ביום ההוא כנהמת־ים ונבט לארץ והנה־חשך צר ואור חשך בעריפיה: פ (ישעיהו פרק ה פסוק ל)
וְיַכלֵי עֲלוֹהִי בְּעִידָּנָא הַהוּא כְּאִתרְגוֹשַׁת יַמָא דְּאִם יִבעוֹן רַשִׁיעַיָא סְעֵיד מִיָתְבֵי אַרעָא עָקָא וּתבָר אַיתִי עֲלֵיהוֹן בְּרַם צַדִּיקַיָא דִּיהוֹן בְּשָׁעֲתָא הַהִיא יִתכַּסוֹן מִן קֳדָם בִּשׁתָּא :

וינהם - ב': ראה לעיל. ואור - ב' (בקמץ): יש' ה , ל; מש' ד , יח. חשך - ד': יש' ה , ל; יג , י; איוב יח , ו; *איכה ד , ח.

כנהמת - ל'; ונבט - ל'; ואור - ב'; חשך - ד'; בעריפיה - ל'.

וינהום אותו האויב על עם יי' הנזכר למעלה , כנהמת ים , אשר יהמו גליו , כן יבא בחיילות הומיות. ונבט לארץ - לשון 'הבטה': יביטו ישראל ויצפו שיעזרום מלכי הארץ , שהם סמוכים עליהם , כעניין שנאמר "היורדים מצרים לעזרה" (יש' לא , א). והנה חשך - שלא יהא עוזר להם. ונבט - לשון 'נפעל' , כמו "לא נפתח" "לא נתק" (לעיל , כז) , והוי"ו גורמת לו להסב הדיבור להבא: 'איירט אישוורדיד' (בלעז) - יהא נבט. צר ואור חשך - כמו "וכשל עוזר ונפל עזור" (יש' לא , ג) - מי שצר לו שבאת עליו הצרה , וזה שבא להאיר לו - שניהם חשכו. [ויש פותרין (ראה אל"ז טז): צר - היא הלבנה שנתמעטה , ואור - היא החמה] בעריפיה - בבא מאפליה שלה , לשון "יערוף כמטר" (דב' לב , ב) - כן דרך בערוף מטר: האור מאפיל.

וינהום עליו האויב ביום ההוא כנהמת ים ונבט לארץ והנה חשך - כשיראה מלך ישראל שינהום עליו האויב ביום ההוא כנהמת ים , ויהיה ניבט לארץ - שיצפה עזר מיושבי הארץ. זה הושע בן אלה , ששלח מלאכים אל סוא מלך מצרים לעזור לו (ראה מ"ב יז , ד). והנה חשך צר ואור חשך בעריפיה. צר - מי שהוא שרוי בצרה , והוא העזור; הם עשרת השבטים. ואור - הוא העוזר; זה פרעה מלך מצרים ששרוי עכשיו בריוח , שנסמך עליו; לשניהם אחשיך השעה , וכן הוא אומר "ויי' יטה ידו וכשל עוזר ונפל עזור יחדיו כולם יכליון" (יש' לא , ג). ומדרש אגדה בפרקי דרבי אליעזר (לא נמצא. ראה אל"ז טז): צר - הוא הירח , שהוא צר כנגד החמה; ואור - המאור הגדול , הוא החמה; לשניהם אחשיך בעריפיה. כמנהג שבעולם: כשהבריות לוקים , חמה ולבנה לוקים; וכן במפלתה של בבל הוא אומר "כי כוכבי השמים וכסיליהם לא יהלו אורם חשך השמש בצאתו וירח לא יגיה אורו" (יש' יג , י). בעריפיה - בהרוגיה.

וינהום עליו - על ישראל. כנהמת ים - כי אז יחשך אור העולם , וכתוב "חשכת מים" (תה' יח , יב). וטעם ונבט לארץ - כי בארץ יהיו ולא בים , ויבוא החשך דרך משל על מצוקות הלב; יש אומרים כי ונבט - מבניין 'נפעל'; והקרוב אלי שהוא מבניין הכבד הדגוש , והוא שב אל ישראל , כאשר אמרתי במלת עליו. צר ואור - יש אומרים (רס"ג תרגום): השמש והירח; ואחרים אמרו (ראה אל"ז טז): הירח והשמש , כי הירח צר כנגד השמש. ורבי אדונים אמר (דונש ב' ס' 152 ) , שיחסר אות ה"א , כאילו אמר 'צהר' , כי אותיות יהו"א פעם הם יתירים , גם ימצאו חסרים; והנה טעה , כי ה"א איננה מאותיות המשך , ולא יעלם רק באחרונה , שהיא תמורת אל"ף במבטא. והנכון בעיני להיות כמשמעו: להיות צר , כמו "צר ומצוק מצאוני" (תה' קיט , קמג). או יהיה תואר השם , והטעם , כי תחשך ארץ ישראל מפאת הצר , גם מפאת האור שיחשך בעת הריסותיה , כי יעלה איד וכסה אור השמש. בעריפיה - כמו "יערף מזבחותם" (הו' י , ב) , וקרוב מגזרת "וערפתו" (שמ' יג , יג).

שאגה לו - להחריד כל שמעיו , כלביא השואג לטרוף , ככפירים ה"שאגים לטרף" (תה' קד , כא) , ויפליט ואין מציל. עד כאן סתם דבריו , שבכל הגוים דבר , להביאו על גוי חנף ועל עם עברתו , כגון חמת וארפד וכרכמיש וכלנו וספרוים (ראה יש' י , ט; לו , יט) , ועכשיו הוא אומר שינהום גם עליו , על ישראל , ביום ההוא. ונבט - ויהי מביט ומצפה לעזרת הארץ - לאלהי הארץ אשר עשה להשתחוות , ולמגדלי מעוז ולחומות בצורות אשר יבטח בהן , והנה חשך; וכאן מקצר בדבר זה , אבל בענין שלמטה יפרש בו יותר: "ואל ארץ יביט והנה צרה וחשיכה" (יש' ח , כב); "והנה צרה וחשכה" יוכיח על והנה חשך צר שלשון 'צרה' הוא. ומוסב צר על והנה חשך - והנה צרה. והאור - אור היום חשך לו בארץ , בעבי שחקים וחשכת מים (ע"פ תה' יח , יב) המעריפים מים לארץ להשקותה; כלומר: במה שסבורים למצא טוב ונחת , ימצאו רעה , סבורים שהעבים וחשכת המים להמטיר לארץ הן , ואינן , להחשיך לארץ; ומשל הוא. וכפל על ונבט לארץ , ועל לארץ מוסב בעריפיה. עד כאן בימי עזיה.

וינהום... כנהמת ים - כנהמת גלי הים. ונבט לארץ - מבניין 'פיעל' הדגוש , בשקל "אִבַּד וְשִבַּר" (איכה ב , ט). אומר: יביט לארץ - בבוא עליו האויב פתאום , יביט אם יבוא לו עוזר , ואין; ולא יראה כי אם חשך; ומה הוא החשך? חשך צר , כלומר: חשך האויב הבא עליו. ואע"פ שבמלת חשך עמד הטעם , העניין דבק עם צר. ואור חשך בעריפיה - ואור השמש חשך לו לישראל בשמים , כלומר: נקדרו לו השמים ממעל מרוב הצרה. והשמים נקראו 'עריפים' , מפני שמזילים המטר , כמו שאמר "אף שמיו יערפו טל" (דב' לג , כח); [ופירוש "יערפו": יזלו , וכן "יערוף כמטר לקחי" (דב' לב , ב) - יזל]. ויש מפרשים (ראה ראב"ע) בעריפיה: בחרבותיה , כמו "יערף מזבחותם" (הו' י , ב) , שהוא עניין הריסות. ויש מפרשים (ראה ראב"ע): צר ואור - שמש וירח.

וינהום - גם זה כנוי לאויב , ועליו - כנוי לעמנו. ונבט - גם זה כנוי לעמנו. צר ואור חשך בעריפיה - כמו שכתב בעמוס "צר וסביב הארץ והוריד ממך עזך" (עמ' ג , יא); ואולם בעבור שאנשי כנסת הגדולה שמו 'שופר ישר' בשם צר , ושמו 'זקף קטן' בשם אור , כמו שהנהיגו כן "צר וסביב הארץ" (שם) , הנה היותר נכון אצלי , כי צר ואור הוא כלל הנושא בזאת הגזרה , כמו שהוא "צר וסביב הארץ" , והנשוא כאן הוא חשך בעריפיה , כמו שהנשוא שם "והוריד ממך עזך" , ואין הזק אם חשך פעל עומד כמו "חשך השמש" (יש' יג , י) , או יוצא כמו "והחשכתי לארץ ביום אור" (עמ' ח , ט). והפליג כי זכר צר , שאין החשך כאן מצד לקות מהאורות , רק מצד לקות העם , כי תחשכנה עיניהם. וטעם בעריפיה - מענין "קשה ערף" (שמ' לב , ט) , כלומר: המקומות החזקים והבצורים שיש לאומה הרעה הזאת; או האנשים הקשים שבה , כי נאמר 'עריף' , 'עריפים' , ואם כל אדם בעל ערף , אבל המכוון מבואר ליודעי ההגיון , כלומר: בעלי ערף קשה.

ונבט לארץ - שני כבדים יש לו: 'הביט' ו'נבט'. צר ואור חשך בעריפיה - מפרשים (ראה ר' יוסף קרא): הירח והשמש; וקורא הירח צר , מפני שמתמעט אורו ויוצא ממקום רחוק. בעריפיה - בהרוגיה , כמו 'בערופיה' , כמו "קריאי העדה" (במ' א , טז) שהוא כמו 'קרואי העדה'.
ריכוז קישורים