תנ"ך - ואשיתהו בתה לא יזמר ולא יעדר ועלה שמיר ושית ועל העבים אצוה מהמטיר עליו מטר:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וַאֲשִׁיתֵ֣הוּ בָתָ֗ה לֹ֤א יִזָּמֵר֙ וְלֹ֣א יֵעָדֵ֔ר וְעָלָ֥ה שָׁמִ֖יר וָשָׁ֑יִת וְעַ֤ל הֶֽעָבִים֙ אֲצַוֶּ֔ה מֵהַמְטִ֥יר עָלָ֖יו מָטָֽר: (ישעיהו פרק ה פסוק ו)

טקסט וניקוד:

וַאֲשִׁיתֵהוּ בָתָה לֹא יִזָּמֵר וְלֹא יֵעָדֵר וְעָלָה שָׁמִיר וָשָׁיִת וְעַל הֶעָבִים אֲצַוֶּה מֵהַמְטִיר עָלָיו מָטָר: (ישעיהו פרק ה פסוק ו)

טקסט בלבד:

ואשיתהו בתה לא יזמר ולא יעדר ועלה שמיר ושית ועל העבים אצוה מהמטיר עליו מטר: (ישעיהו פרק ה פסוק ו)

תיקון קוראים:

ואשיתהו בתה לא יזמר ולא יעדר ועלה שמיר ושית ועל העבים אצוה מהמטיר עליו מטר: (ישעיהו פרק ה פסוק ו)
וַאֲשַׁוֵינוּן רַטִישִׁין לָא יִסתַּעֲדוּן וְלָא יִסתַּמכוּן וִיהוֹן מְטֻלטְלִין וּשׁבִיקִין וְעַל נְבִיַיָא אֲפַקֵיד דְּלָא יִתנַבּוֹן עֲלֵיהוֹן נְבוּאָה :

ואשיתהו - ל'; בתה - ל'; יזמר - ל'; יעדר - ל'; מהמטיר - ל'.

ואשיתהו בתה - לשון 'ארץ שממה וריקנית' הוא , וכן "בנחלי הבתות" (יש' ז , יט). ולא יעדר - לשון 'חפירת כרם' הוא. ועלה שמיר ושית - מיני קוצים פתר בהם מנחם בן סרוק (מחברת: 'שמר'); ואני אומר: שמיר - לשון תולעת חזק הוא המבקע אבנים , שבו בנה שלמה את בית המקדש , כעניין שנאמר "כשמיר חזק מצור" (יח' ג , ט). שית - לשון "השאת והשבר" (איכה ג , מז); לשון "תשאה שממה" (יש' ו , יא) , 'צָדוּ' (בארמית) , מאין דורש ליכנס בו , ומתוך כך תעלה בו תולעת.

ואשיתהו בתה - כמו 'שממה' , וכמוהו "בנחלי הבתות" (יש' ז , יט). לא יזמר - מגזרת "זמורה" (במ' יג , כג) , לתקנה , לכרות ממנה הזמורה. יעדר - תקון , כמו חפירה , וכמוהו "אשר במעדר יעדרון" (יש' ז , כה). שמיר ושית - מיני קוצים; והטעם , שיגברו הרשעים. וטעם על העבים: על הנביאים , וכן כתיב "גם נביאיה לא מצאו חזון" (איכה ב , ט).

לא יזמר ולא יעדר - לעזקו ולסקלו עוד , ועל ידי כן ועלה - ויגדל שמיר ושית; וכן יאמר למטה "וכל ההרים אשר במעדר יעדרון לא תבא שמה יראת שמיר ושית" (יש' ז , כה). ועל העבים אצוה - כל הטובות שנתתי לו לשעבר אמנע ממנו.

ואשיתהו בתה - ועוד אעשה לו זה , כי אע"פ שעשיתיו הפקר , ואכלוהו ורמסוהו , אף על פי כן הנשארים בו , לא אעשה בהם שום עבודה שיוציאו פירות , אלא אניחהו שיהיה שממה , לא יזמר ולא יעדר. ופירוש יזמר: כריתת הזמורה להרבות בפירות; ופירוש יעדר: שחופרים סביב הזמורה , ותולשים הקוצים והעשבים הרעים. וכיון שלא יעבד , ועלה שמיר ושית , כמו ארץ שאינה נעבדת , שצומחין בה שמיר ושית. ושמיר ושית - מיני קוצים. ובתה - פירוש: שממה , וכן "בנחלי הבתות" (יש' ז , יט) , אע"פ שהוא דגוש וזה רפה. והמשל: אע"פ שסלקתי שכינתי מהם , והם למאכל גוים , והגלו אותם מארצם רובם , כי עשרת השבטים גלו , אף על פי כן הנשארים לא אעשה עמהם טובה , ולא אשלח ברכתי בהם שיפרו וירבו , כמו שחותכין הזמורה כדי שתוציא פירות יותר. ועלה שמיר ושית - שיהיו מעשיהם לקללה , כמו שאמר "והמשתכר משתכר אל צרור נקוב" (חגי א , ו). ומשל ועל העבים אצוה יתפרש כמשמעו , שאמנע ברכתי מארצם , כמו שכתוב "ועצר את השמים ולא יהיה מטר" (דב' יא , יז). ויונתן תרגם: "ועל נביאיא אפקד דלא יתנבון עליהון נבואה".

בתה - שממה. אצוה - מצות לא תעשה , כי המצוה סוג למשפט.

ואשיתהו בתה - לשון 'שממה'; והיא מלה הפוכה , כמו 'עִקָר' , 'תְּעַקֵּר'; 'שֹרֶש'; 'תְשָרֵש'. ובתה הוא לשון 'בית' , שלא יהא שם יישוב. ועלה שמיר ושית - מיני קוצים הם.
ריכוז קישורים