תנ"ך - כי
כרם
ה'
צבאות
בית
ישראל
ואיש
יהודה
נטע
שעשועיו
ויקו
למשפט
והנה
משפח
לצדקה
והנה
צעקה:
פ
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
כִּ֣י
כֶ֜רֶם
יְהוָ֤ה
צְבָאוֹת֙
בֵּ֣ית
יִשְׂרָאֵ֔ל
וְאִ֣ישׁ
יְהוּדָ֔ה
נְטַ֖ע
שַׁעֲשׁוּעָ֑יו
וַיְקַ֤ו
לְמִשְׁפָּט֙
וְהִנֵּ֣ה
מִשְׂפָּ֔ח
לִצְדָקָ֖ה
וְהִנֵּ֥ה
צְעָקָֽה:
פ
(ישעיהו פרק ה פסוק ז)
כִּי
כֶרֶם
יְהוָה
צְבָאוֹת
בֵּית
יִשְׂרָאֵל
וְאִישׁ
יְהוּדָה
נְטַע
שַׁעֲשׁוּעָיו
וַיְקַו
לְמִשְׁפָּט
וְהִנֵּה
מִשְׂפָּח
לִצְדָקָה
וְהִנֵּה
צְעָקָה:
פ
(ישעיהו פרק ה פסוק ז)
כי
כרם
ה'
צבאות
בית
ישראל
ואיש
יהודה
נטע
שעשועיו
ויקו
למשפט
והנה
משפח
לצדקה
והנה
צעקה:
פ
(ישעיהו פרק ה פסוק ז)
כי
כרם
יהוה
צבאות
בית
ישראל
ואיש
יהודה
נטע
שעשועיו
ויקו
למשפט
והנה
משפח
לצדקה
והנה
צעקה:
פ
(ישעיהו פרק ה פסוק ז)
אֲרֵי
עַמֵיהּ
דַּייָ
צְבָאוֹת
בֵּית
יִשׂרָאֵל
וֶאֱנָשׁ
יְהוּדָה
נִצבָּא
דְּחֶדוְתֵיהּ
אֲמַרִית
דְּיַעבְּדוּן
דִּינָא
וְהָא
אָנוֹסִין
דְּיַעבְּדוּן
זָכוּ
וְהָא
אִינוּן
מַסגַּן
חוֹבִין
:
בית
ישראל
-
כ':
שמ'
טז
,
לא;
מ
,
לח;
וי'
י
,
ו;
*במ'
כ
,
כט;
יהו'
כא
,
מג;
ש"א
ז
,
ב
,
ג;
ש"ב
א
,
יב;
ו
,
ה
,
טו;
יב
,
ח;
טז
,
ג;
מ"א
יב
,
כא;
כ
,
לא;
יש'
ה
,
ז;
יד
,
ב;
מו
,
ג;
תה'
קטו
,
יב;
קלה
,
יט;
רות
ד
,
יא.
(וכל
ירמיה
ויחזקאל
דכותיה
בר
מן
י"ח
'בני
ישראל'.
ומן
ראש
דתרי
עשר
עד
'צר
וסביב
הארץ'
(עמ'
ג
,
יא)
דכותהון
בר
מן
ד'
'בית
ישראל':
הו'
א
,
ד
,
ו;
ה
,
א;
יב
,
א.
ומן
'צר
וסביב
הארץ'
עד
סוף
הספר
דכותהון
בר
מן
ד'
'בני
ישראל').
ואיש
יהודה
-
ו':
ראה
לעיל
,
ג.
שעשועיו
-
ב'
מלא
(בלישנא):
יש'
ה
,
ז;
מש'
ח
,
ל.
ויקו
-
ב':
ראה
לעיל
,
ב.
צעקה
-
ד':
יש'
ה
,
ז;
יר'
מח
,
ג;
מט
,
כא;
צפ'
א
,
י.
וכל
אוריתא
דכותהון.
(ניסוח
אחר
של
מסורה
זאת:
ראה
שמ'
יא
,
ו).
ואיש
יהודה
-
ו';
נטע
-
ל';
שעשועיו
-
ב'
מל';
ויקו
-
ב';
משפח
-
ל';
צעקה
-
ד'
וכל
אורית
דכות'.
כי
כרם
יי'
צבאות
בית
ישראל
-
לכרם
הזה
אתם
משולים
,
בית
ישראל
-
כי
כל
מה
שעשה
לכרם
הזה
עשה
לישראל.
והכרם
עצמו
היה
אדם
הראשון
,
כי
מצינו
במדרשי
אגדה
במקומות
הרבה
,
בתנחומא
(תנ"ב
בראשית
כה)
ובבראשית
רבה
(ב"ר
יט
,
יב)
,
מקראות
הללו
נדרשין
עליו:
לא
נטרד
אדם
הראשון
עד
שחירף
וגידף
,
שנאמר
"ויקו
לעשות
ענבים"
(לעיל
,
ב).
ובמקום
אחר
מצינו:
הושיב
עליו
שומרים
שלא
יאכל
מעץ
החיים
שנאמר
"ועל
העבים
אצוה"
(לעיל
,
ו).
וכך
נדרשנו
עליו:
"כרם
היה
לידידי"
-
"כרם"
זה
אדם
הראשון.
"לידידי"
-
להקדוש
ברוך
הוא.
"בקרן
בן
שמן"
-
בגן
עדן.
"ויעזקהו"
-
בעשר
חופות
האמורות
ביחזקאל
(כח)
,
בפרשת
חירם
מלך
צר.
"ויסקלהו"
-
מיצר
הרע
,
עד
שאכל
מן
העץ
ונכנס
בו
יצר
הרע.
"ויטעהו
שורק"
-
תחילת
יצירתו
ממקום
המזבח.
"ויבן
מגדל
בתוכו"
-
"ויפח
באפיו
נשמת
חיים"
(בר'
ב
,
ז)
מן
העליונים.
"וגם
יקב
חצב
בו"
-
מעיין
נובע
מקור
חכמה.
"ויקו
לעשות
ענבים"
-
יודה
וישבח
לפניו.
"ויעש
באושים"
-
דברים
נבאשים:
חירף
וגידף.
"שפטו
נא"
-
לפי
שסוף
המשל
בא
לומר
,
שאף
הם
עשו
כמותו
,
שואל
להם
המשפט.
"אודיעה
נא
אתכם"
-
מה
נראה
בעיני
לעשות
לו
ועשיתי.
"הסר
מסוכתו"
-
טרדתיו
מתוך
חופותיו.
"והיה
לבער"
-
סופו
למות
ולמשול
בו
חיות
רעות.
"פרוץ
גדרו"
-
טרדתיו
מתוך
מחיצות
גן
עדן.
"ואשיתהו
בתה"
'צָדו'
(בארמית)
הושבתיו
,
שלא
נתתי
תורה
בימיו.
"לא
יזמר
ולא
יעדר"
-
לא
ילמדו
ממנו
,
לא
זכות
ולא
מעשה
טוב.
"ועלה
שמיר
ושית"
-
שלט
בו
יצר
הרע
ובדורותיו
אחריו
,
לעשות
מעשים
מקולקלים.
"ועל
העבים
אצוה"
-
צויתי
עליו
שומרים
לשמור
את
דרך
עץ
החיים.
"כי
כרם
יי'
צבאות
בית
ישראל
"
-
כי
כאותו
הכרם
לי
"בית
ישראל
"
-
עשרת
השבטים
הם
היו
לי
לכרם
"בקרן
בן
שמן"
-
בארץ
שמינה:
שמן
כהונה
,
שמן
מלכות
,
שמן
מנורה
,
שמן
מנחות;
עזקתים
תחילה
בהיקף
ענני
כבוד
במדבר
,
וסקלתים
ונקיתים
מפושעי
הדור.
נטעתים
"שורק"
-
שש
מאות
ושש
מצוות
,
כמניין
'שורק'
,
הוספתי
להם
על
שבע
שנצטוו
בני
נח;
בניתי
"מגדל"
בתוכם
-
משכני
ומקדשי
,
"וגם
יקב"
-
המזבח
והשיתין.
"ויעש
באושים
"
-
קלקלו
מעשיהם.
"ועתה
יושבי
(לפנינו:
יושב)
ירושלים
ואיש
יהודה"
,
אשר
לא
גליתם
עדיין
,
"שפטו
נא
ביני"
וביניהם
,
על
הרעה
שהבאתי
עליהם:
מי
סרח
על
מי?
"מה
לעשות
עוד"
טובה
"לכרמי
ולא
עשיתי
לו
(בנוסחנו:
בו)"?
"אודיעה
נא
אתכם"
,
גם
אתם
המכעיסין
אותי
,
את
אשר
הגון
בעיניי
לעשות
"לכרמי"
,
ככל
אשר
עשיתי
לאדם
הראשון:
"הסר
מסוכתו
(בנוסחנו:
משוכתו)"
-
אסלק
שכינתי
מעליהם
,
המסוככת
עליהם
,
כעניין
שנאמר
"ויגל
את
מסך
יהודה"
(יש'
כב
,
ח).
"פרוץ
גדרו"
-
אתוץ
את
חומותיו.
"ואשיתהו
בתה"
-
"ואשוינון
רטישין"
(ת"י).
"לא
יזמר
ולא
יעדר"
-
"לא
יסמתכון
ולא
יסתעדון"
(ת"י).
"ועלה
שמיר
ושית"
-
"ויהון
מטלטלין
ושביקין"
(ת"י)
דוגמת
"שמיר
ושית"
של
כרם
,
ואצל
הכרם
ממש
במקום
אחר
(יש'
ז
,
כג)
מתורגם:
"הובאי
ובור".
"ועל
העבים
אצוה"
-
"ועל
נבייא
אפקיד
מאיתנבאה
עליהון"
(ת"י):
הנבואה
נמשלה
למטר
,
שהעבים
מקבלים
אותה
מן
השמים
,
כך
הנביאים
מקבלים
הנבואה
מפי
הקדוש
ברוך
הוא.
נטע
שעשועיו
-
כמו
'נֶטע'
ולפי
שהוא
דבוק
,
נקוד
חטף
,
כמו
"בקר
זבח
השלמים"
(במדבר
ז
,
יז).
ויקו
-
שיעשו
משפט
,
והנה
מספח
(בנוסחנו:
משפח)
-
אסיפת
חטא
על
חטא
כמו
"מהסתפח"
(ש"א
כו
,
יט);
"ספחני
נא"
(שם).
דבר
אחר:
לשון
'נגע'
ולפי
שהוא
לשון
נופל
על
הלשון
בקרייתו
,
דומה
'משפט'
ל'מספח'
וכן
צעקה
לצדקה
,
נפל
כן
רוח
הקדש
בפי
הנביא.
כי
כרם
יי'
צבאות
בית
ישראל
-
כי
כרם
יי'
צבאות
ששרתי
עליו
שירה
אינו
כרם
ממש
,
אלא
הכרם
הם
בית
ישראל
,
שכל
מה
שעושין
לכרם
,
עשה
להם
הקדוש
ברוך
הוא:
מנהג
כרם
,
כשבעליו
רוצה
שיעשה
יין
טוב
,
נוטעו
בקרן
בן
שמן
בזוית
שהוא
מקום
שומן;
אף
הקדוש
ברוך
הוא
"מביאך
אל
ארץ
טובה
ורחבה"
(דב'
ח
,
ז);
מנהג
בני
אדם
,
שגודר
את
כרמו
"ויעזקהו"
(לעיל
,
ב)
,
אף
הקדוש
ברוך
הוא
"יסובבנהו
יבוננהו
יצרנהו"
(דב'
לב
,
י);
מנהג
בני
אדם
,
שאדם
מפנה
אבנים
שבכרמו
שלא
יכחיש
את
הגפנים
,
כשם
שקרינו
למעלה
"ויסקלהו"
(לעיל
,
ב);
אף
הקדוש
ברוך
הוא:
"וגירשתי
את
האמורי
והכנעני
והחתי
מלפניך"
(צירוף
של
שמ'
כג
,
כח
עם
שמ'
לג
,
ב);
מנהג
בני
אדם
לברור
להם
מגפן
מובחר
כשנוטע
כרם
,
אף
הקדוש
ברוך
הוא
"ויטעהו
שורק"
(לעיל
,
ב)
-
שהעמידם
מזרע
אברהם
אוהבו;
כנוהג
שבעולם
,
אדם
שיש
לו
כרם
טוב
,
בונה
אוצר
לתוכו
לכנוס
יינו;
אף
הקדוש
ברוך
הוא
"ויבן
מגדל
בתוכו"
(שם)
-
בנה
להם
בית
המקדש
לכפר
על
עוונותיהם;
"וגם
יקב
חצב
בו"
(שם)
-
אילו
השיתים
לניסוך
היין;
"ויקו
לעשות
ענבים
ויעש
באושים"
(שם)
-
קיויתי
שיעשו
מעשים
טובים
,
ויעשו
מעשים
רעים;
"ועתה
אודיעה
נא
אתכם
את
אשר
אני
עושה
לכרמי
הסר
מסוכתו
והיה
לבער"
(לעיל
,
ה)
-
אסלק
שכינתי
מהם
,
והיה
לבער
לאומות.
"פרוץ
גדרו
והיה
למרמס"
(שם)
-
שאפקיר
אותם
לאומות
העולם
להיות
להם
למרמס;
"ואשיתהו
בתה"
(לעיל
,
ו)
-
"בתה"
-
פתרון:
חרבה
,
כמו
"ובאו
ולנו
בנחלי
הבתות"
(יש'
ז
,
יט);
"לא
יזמר
ולא
יעדר
ועלה
שמיר
ושית"
(לעיל
,
ו)
-
שהאדמה
תשאה
שממה;
"ועל
העבים
אצוה
מהמטיר
עליו
מטר"
(שם)
-
פתרון:
על
הנביאים
אצוה
מהתנבאות
להם.
ולמה
נמשלה
נבואה
זו
למטר?
כי
כאשר
ירד
הגשם
והשלג
מן
השמים
והרוה
את
הארץ
והולידה
והצמיחה
,
כן
יהיה
דבר
יי'
אשר
יצא
מפיו
(ע"פ
יש'
נה
,
י
-
יא).
כי
כרם
יי'
צבאות
-
שאמרתי
למעלה
"כרם
היה
לידידי"
(לעיל
,
א)
,
הכרם
-
אילו
בית
ישראל.
ואיש
יהודה
נטע
שעשועיו
-
שכשם
שנוטע
אדם
אילנות
נאות
לתוך
כרמו
להשתעשע
בהם
,
כמו
כן
העמיד
שרי
יהודה
ובנימן
[סביבות
ירושלם.
והכרם
-
אילו
עשרת
השבטים.]
ויקו
למשפט
והנה
מספח
(בנוסחנו:
משפח)
-
הוא
שאומר
למעלה
"ויקו
לעשות
ענבים
ויעש
באושים"
(לעיל
,
ב).
כי
-
הנה
פירש
הנמשל
בכרם.
משפח
-
מגזרת
"שאת
המספחת
היא"
(ראה
וי'
יג
,
ב).
משפח
וצעקה
-
לשון
נופל
על
הלשון
,
כמו
"בתי
אכזיב
לאכזב"
(מי'
א
,
יד);
"לא
יצאה
יושבת
צאנן"
(שם
,
יא).
ומפרש
המשפח
והצעקה:
הוי
על
מגיעי
בית
שלהן
בבית
העני
שכנו
,
בהסגת
גבול
מדי
יום
ביום
עד
אפס
מקום
לעני
לשבת
,
וכאשר
צר
לו
המקום
יוצא
והולך
לו
,
כל
כך
דוחקו;
ונשארו
הן
לבדם
יושבים
בקרב
הארץ.
כי
כרם
יי'
-
עתה
פירש
המשל:
בית
ישראל
-
עשרת
השבטים.
איש
יהודה
-
שבט
יהודה
ובנימן.
נטע
שעשועיו
-
מתחילה
כשנטעם
,
נטע
שעשועיו
היו
,
שהיה
משתעשע
בהם
ושמח
עמהם
כשהיו
עושים
מעשים
טובים;
וקוה
מהם
שיעשו
תמיד
מעשים
טובים
ויעשו
משפט
העניים
,
כמו
שהיה
הוא
עושה
עמהם
תמיד
טובות.
והנה
משפח
-
פירוש:
נגע
,
כמו
"ספחת"
(וי'
יג
,
ב).
ולצחות
הלשון
סמך
משפח
אל
משפט
,
וכן
צעקה
לצדקה
,
מפני
שהם
קרובים
להם
באותיות.
וענין
הפסוק
רוצה
לומר:
אני
קויתי
שיעשו
משפט
העניים
,
והנה
הם
להם
משפח
ונגע
צרעת;
וקויתי
שיעשו
להם
צדקה
,
והנה
צעקה
,
שצועקים
העניים
מהעושק
שעושקים
אותם.
משפח
-
כתוב
בשי"ן.
והנה
משפח
לצדקה
והנה
צעקה
-
כל
זה
צחות
שיר.
ויקו
למשפט
והנה
מספח
(בנוסחנו:
משפח)
-
לשון
נופל
על
הלשון.