תנ"ך - כי כרם ה' צבאות בית ישראל ואיש יהודה נטע שעשועיו ויקו למשפט והנה משפח לצדקה והנה צעקה: פ

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

כִּ֣י כֶ֜רֶם יְהוָ֤ה צְבָאוֹת֙ בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל וְאִ֣ישׁ יְהוּדָ֔ה נְטַ֖ע שַׁעֲשׁוּעָ֑יו וַיְקַ֤ו לְמִשְׁפָּט֙ וְהִנֵּ֣ה מִשְׂפָּ֔ח לִצְדָקָ֖ה וְהִנֵּ֥ה צְעָקָֽה: פ (ישעיהו פרק ה פסוק ז)

טקסט וניקוד:

כִּי כֶרֶם יְהוָה צְבָאוֹת בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאִישׁ יְהוּדָה נְטַע שַׁעֲשׁוּעָיו וַיְקַו לְמִשְׁפָּט וְהִנֵּה מִשְׂפָּח לִצְדָקָה וְהִנֵּה צְעָקָה: פ (ישעיהו פרק ה פסוק ז)

טקסט בלבד:

כי כרם ה' צבאות בית ישראל ואיש יהודה נטע שעשועיו ויקו למשפט והנה משפח לצדקה והנה צעקה: פ (ישעיהו פרק ה פסוק ז)

תיקון קוראים:

כי כרם יהוה צבאות בית ישראל ואיש יהודה נטע שעשועיו ויקו למשפט והנה משפח לצדקה והנה צעקה: פ (ישעיהו פרק ה פסוק ז)
אֲרֵי עַמֵיהּ דַּייָ צְבָאוֹת בֵּית יִשׂרָאֵל וֶאֱנָשׁ יְהוּדָה נִצבָּא דְּחֶדוְתֵיהּ אֲמַרִית דְּיַעבְּדוּן דִּינָא וְהָא אָנוֹסִין דְּיַעבְּדוּן זָכוּ וְהָא אִינוּן מַסגַּן חוֹבִין :

בית ישראל - כ': שמ' טז , לא; מ , לח; וי' י , ו; *במ' כ , כט; יהו' כא , מג; ש"א ז , ב , ג; ש"ב א , יב; ו , ה , טו; יב , ח; טז , ג; מ"א יב , כא; כ , לא; יש' ה , ז; יד , ב; מו , ג; תה' קטו , יב; קלה , יט; רות ד , יא. (וכל ירמיה ויחזקאל דכותיה בר מן י"ח 'בני ישראל'. ומן ראש דתרי עשר עד 'צר וסביב הארץ' (עמ' ג , יא) דכותהון בר מן ד' 'בית ישראל': הו' א , ד , ו; ה , א; יב , א. ומן 'צר וסביב הארץ' עד סוף הספר דכותהון בר מן ד' 'בני ישראל'). ואיש יהודה - ו': ראה לעיל , ג. שעשועיו - ב' מלא (בלישנא): יש' ה , ז; מש' ח , ל. ויקו - ב': ראה לעיל , ב. צעקה - ד': יש' ה , ז; יר' מח , ג; מט , כא; צפ' א , י. וכל אוריתא דכותהון. (ניסוח אחר של מסורה זאת: ראה שמ' יא , ו).

ואיש יהודה - ו'; נטע - ל'; שעשועיו - ב' מל'; ויקו - ב'; משפח - ל'; צעקה - ד' וכל אורית דכות'.

כי כרם יי' צבאות בית ישראל - לכרם הזה אתם משולים , בית ישראל - כי כל מה שעשה לכרם הזה עשה לישראל. והכרם עצמו היה אדם הראשון , כי מצינו במדרשי אגדה במקומות הרבה , בתנחומא (תנ"ב בראשית כה) ובבראשית רבה (ב"ר יט , יב) , מקראות הללו נדרשין עליו: לא נטרד אדם הראשון עד שחירף וגידף , שנאמר "ויקו לעשות ענבים" (לעיל , ב). ובמקום אחר מצינו: הושיב עליו שומרים שלא יאכל מעץ החיים שנאמר "ועל העבים אצוה" (לעיל , ו). וכך נדרשנו עליו: "כרם היה לידידי" - "כרם" זה אדם הראשון. "לידידי" - להקדוש ברוך הוא. "בקרן בן שמן" - בגן עדן. "ויעזקהו" - בעשר חופות האמורות ביחזקאל (כח) , בפרשת חירם מלך צר. "ויסקלהו" - מיצר הרע , עד שאכל מן העץ ונכנס בו יצר הרע. "ויטעהו שורק" - תחילת יצירתו ממקום המזבח. "ויבן מגדל בתוכו" - "ויפח באפיו נשמת חיים" (בר' ב , ז) מן העליונים. "וגם יקב חצב בו" - מעיין נובע מקור חכמה. "ויקו לעשות ענבים" - יודה וישבח לפניו. "ויעש באושים" - דברים נבאשים: חירף וגידף. "שפטו נא" - לפי שסוף המשל בא לומר , שאף הם עשו כמותו , שואל להם המשפט. "אודיעה נא אתכם" - מה נראה בעיני לעשות לו ועשיתי. "הסר מסוכתו" - טרדתיו מתוך חופותיו. "והיה לבער" - סופו למות ולמשול בו חיות רעות. "פרוץ גדרו" - טרדתיו מתוך מחיצות גן עדן. "ואשיתהו בתה" 'צָדו' (בארמית) הושבתיו , שלא נתתי תורה בימיו. "לא יזמר ולא יעדר" - לא ילמדו ממנו , לא זכות ולא מעשה טוב. "ועלה שמיר ושית" - שלט בו יצר הרע ובדורותיו אחריו , לעשות מעשים מקולקלים. "ועל העבים אצוה" - צויתי עליו שומרים לשמור את דרך עץ החיים. "כי כרם יי' צבאות בית ישראל " - כי כאותו הכרם לי "בית ישראל " - עשרת השבטים הם היו לי לכרם "בקרן בן שמן" - בארץ שמינה: שמן כהונה , שמן מלכות , שמן מנורה , שמן מנחות; עזקתים תחילה בהיקף ענני כבוד במדבר , וסקלתים ונקיתים מפושעי הדור. נטעתים "שורק" - שש מאות ושש מצוות , כמניין 'שורק' , הוספתי להם על שבע שנצטוו בני נח; בניתי "מגדל" בתוכם - משכני ומקדשי , "וגם יקב" - המזבח והשיתין. "ויעש באושים " - קלקלו מעשיהם. "ועתה יושבי (לפנינו: יושב) ירושלים ואיש יהודה" , אשר לא גליתם עדיין , "שפטו נא ביני" וביניהם , על הרעה שהבאתי עליהם: מי סרח על מי? "מה לעשות עוד" טובה "לכרמי ולא עשיתי לו (בנוסחנו: בו)"? "אודיעה נא אתכם" , גם אתם המכעיסין אותי , את אשר הגון בעיניי לעשות "לכרמי" , ככל אשר עשיתי לאדם הראשון: "הסר מסוכתו (בנוסחנו: משוכתו)" - אסלק שכינתי מעליהם , המסוככת עליהם , כעניין שנאמר "ויגל את מסך יהודה" (יש' כב , ח). "פרוץ גדרו" - אתוץ את חומותיו. "ואשיתהו בתה" - "ואשוינון רטישין" (ת"י). "לא יזמר ולא יעדר" - "לא יסמתכון ולא יסתעדון" (ת"י). "ועלה שמיר ושית" - "ויהון מטלטלין ושביקין" (ת"י) דוגמת "שמיר ושית" של כרם , ואצל הכרם ממש במקום אחר (יש' ז , כג) מתורגם: "הובאי ובור". "ועל העבים אצוה" - "ועל נבייא אפקיד מאיתנבאה עליהון" (ת"י): הנבואה נמשלה למטר , שהעבים מקבלים אותה מן השמים , כך הנביאים מקבלים הנבואה מפי הקדוש ברוך הוא. נטע שעשועיו - כמו 'נֶטע' ולפי שהוא דבוק , נקוד חטף , כמו "בקר זבח השלמים" (במדבר ז , יז). ויקו - שיעשו משפט , והנה מספח (בנוסחנו: משפח) - אסיפת חטא על חטא כמו "מהסתפח" (ש"א כו , יט); "ספחני נא" (שם). דבר אחר: לשון 'נגע' ולפי שהוא לשון נופל על הלשון בקרייתו , דומה 'משפט' ל'מספח' וכן צעקה לצדקה , נפל כן רוח הקדש בפי הנביא.

כי כרם יי' צבאות בית ישראל - כי כרם יי' צבאות ששרתי עליו שירה אינו כרם ממש , אלא הכרם הם בית ישראל , שכל מה שעושין לכרם , עשה להם הקדוש ברוך הוא: מנהג כרם , כשבעליו רוצה שיעשה יין טוב , נוטעו בקרן בן שמן בזוית שהוא מקום שומן; אף הקדוש ברוך הוא "מביאך אל ארץ טובה ורחבה" (דב' ח , ז); מנהג בני אדם , שגודר את כרמו "ויעזקהו" (לעיל , ב) , אף הקדוש ברוך הוא "יסובבנהו יבוננהו יצרנהו" (דב' לב , י); מנהג בני אדם , שאדם מפנה אבנים שבכרמו שלא יכחיש את הגפנים , כשם שקרינו למעלה "ויסקלהו" (לעיל , ב); אף הקדוש ברוך הוא: "וגירשתי את האמורי והכנעני והחתי מלפניך" (צירוף של שמ' כג , כח עם שמ' לג , ב); מנהג בני אדם לברור להם מגפן מובחר כשנוטע כרם , אף הקדוש ברוך הוא "ויטעהו שורק" (לעיל , ב) - שהעמידם מזרע אברהם אוהבו; כנוהג שבעולם , אדם שיש לו כרם טוב , בונה אוצר לתוכו לכנוס יינו; אף הקדוש ברוך הוא "ויבן מגדל בתוכו" (שם) - בנה להם בית המקדש לכפר על עוונותיהם; "וגם יקב חצב בו" (שם) - אילו השיתים לניסוך היין; "ויקו לעשות ענבים ויעש באושים" (שם) - קיויתי שיעשו מעשים טובים , ויעשו מעשים רעים; "ועתה אודיעה נא אתכם את אשר אני עושה לכרמי הסר מסוכתו והיה לבער" (לעיל , ה) - אסלק שכינתי מהם , והיה לבער לאומות. "פרוץ גדרו והיה למרמס" (שם) - שאפקיר אותם לאומות העולם להיות להם למרמס; "ואשיתהו בתה" (לעיל , ו) - "בתה" - פתרון: חרבה , כמו "ובאו ולנו בנחלי הבתות" (יש' ז , יט); "לא יזמר ולא יעדר ועלה שמיר ושית" (לעיל , ו) - שהאדמה תשאה שממה; "ועל העבים אצוה מהמטיר עליו מטר" (שם) - פתרון: על הנביאים אצוה מהתנבאות להם. ולמה נמשלה נבואה זו למטר? כי כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים והרוה את הארץ והולידה והצמיחה , כן יהיה דבר יי' אשר יצא מפיו (ע"פ יש' נה , י - יא). כי כרם יי' צבאות - שאמרתי למעלה "כרם היה לידידי" (לעיל , א) , הכרם - אילו בית ישראל. ואיש יהודה נטע שעשועיו - שכשם שנוטע אדם אילנות נאות לתוך כרמו להשתעשע בהם , כמו כן העמיד שרי יהודה ובנימן [סביבות ירושלם. והכרם - אילו עשרת השבטים.] ויקו למשפט והנה מספח (בנוסחנו: משפח) - הוא שאומר למעלה "ויקו לעשות ענבים ויעש באושים" (לעיל , ב).

כי - הנה פירש הנמשל בכרם. משפח - מגזרת "שאת המספחת היא" (ראה וי' יג , ב).

משפח וצעקה - לשון נופל על הלשון , כמו "בתי אכזיב לאכזב" (מי' א , יד); "לא יצאה יושבת צאנן" (שם , יא). ומפרש המשפח והצעקה: הוי על מגיעי בית שלהן בבית העני שכנו , בהסגת גבול מדי יום ביום עד אפס מקום לעני לשבת , וכאשר צר לו המקום יוצא והולך לו , כל כך דוחקו; ונשארו הן לבדם יושבים בקרב הארץ.

כי כרם יי' - עתה פירש המשל: בית ישראל - עשרת השבטים. איש יהודה - שבט יהודה ובנימן. נטע שעשועיו - מתחילה כשנטעם , נטע שעשועיו היו , שהיה משתעשע בהם ושמח עמהם כשהיו עושים מעשים טובים; וקוה מהם שיעשו תמיד מעשים טובים ויעשו משפט העניים , כמו שהיה הוא עושה עמהם תמיד טובות. והנה משפח - פירוש: נגע , כמו "ספחת" (וי' יג , ב). ולצחות הלשון סמך משפח אל משפט , וכן צעקה לצדקה , מפני שהם קרובים להם באותיות. וענין הפסוק רוצה לומר: אני קויתי שיעשו משפט העניים , והנה הם להם משפח ונגע צרעת; וקויתי שיעשו להם צדקה , והנה צעקה , שצועקים העניים מהעושק שעושקים אותם. משפח - כתוב בשי"ן.

והנה משפח לצדקה והנה צעקה - כל זה צחות שיר.

ויקו למשפט והנה מספח (בנוסחנו: משפח) - לשון נופל על הלשון.
ריכוז קישורים