תנ"ך - וה' חפץ דכאו החלי אם־תשים אשם נפשו יראה זרע יאריך ימים וחפץ ה' בידו יצלח:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וַיהוָ֞ה חָפֵ֤ץ דַּכְּאוֹ֙ הֶחֱלִ֔י אִם־תָּשִׂ֤ים אָשָׁם֙ נַפְשׁ֔וֹ יִרְאֶ֥ה זֶ֖רַע יַאֲרִ֣יךְ יָמִ֑ים וְחֵ֥פֶץ יְהוָ֖ה בְּיָד֥וֹ יִצְלָֽח: (ישעיהו פרק נג פסוק י)

טקסט וניקוד:

וַיהוָה חָפֵץ דַּכְּאוֹ הֶחֱלִי אִם־תָּשִׂים אָשָׁם נַפְשׁוֹ יִרְאֶה זֶרַע יַאֲרִיךְ יָמִים וְחֵפֶץ יְהוָה בְּיָדוֹ יִצְלָח: (ישעיהו פרק נג פסוק י)

טקסט בלבד:

וה' חפץ דכאו החלי אם־תשים אשם נפשו יראה זרע יאריך ימים וחפץ ה' בידו יצלח: (ישעיהו פרק נג פסוק י)

תיקון קוראים:

ויהוה חפץ דכאו החלי אם־תשים אשם נפשו יראה זרע יאריך ימים וחפץ יהוה בידו יצלח: (ישעיהו פרק נג פסוק י)
וּמִן קֳדָם יְיָ הֲוָת רַעֲוָא לְמִצרַף וּלדַכָּאָה יָת שְׁאָרָא דְעַמֵיהּ בְּדִיל לְנַקָאָה מֵחוֹבִין נַפשְׁהוֹן יִחזוֹן בְּמַלכוּת מְשִׁיחֲהוֹן יִסגּוֹן בְּנִין וּבנָן יוֹרְכוּן יוֹמִין וְעָבְדֵי אוֹרָיתָא דַייָ בִּרעוּתֵיהּ יַצלְחוּן :

דכאו - ל'; החלי - ל'.

ויי' חפץ דכאו החלי - הקדוש ברוך הוא חפץ לדכאו ולהחזירו למוטב , לפיכך החלי אותו. אם תשים אשם נפשו וגו' - אמר הקדוש ברוך הוא: אראה אם תהא נפשו נתנת ונמסרת בקדושתי להשיבה לי אשם על כל אשר מעל , אגמול לו גמולו , ויראה זרע וגו'. אשם זה - לשון 'כופר' , שנותן אדם למי שחטא לו , 'אמינדא' בלעז , כעיניין שנאמר בפלשתים "אל תשיבו אותו ריקם כי השב תשיבו לו אשם" (ש"א ו , ג).

ויתן את רשעים קברו - כל אומה ואומה שהיה דן אחד מישראל היה דן אותו משפט רשעים , כמשפט שופכי דמים ומגלי עריות; הדא הוא דכתיב: ואת עשיר במותיו - מיתה בורר לו העם שהיה בתוקפו ובעושרו היה מקבל אותה. על לא חמס עשה ולא מרמה בפיו - ולאחר שעל לא חמס נהרגו , על מה נגזרה עליהם גזירה שהיו אומות העולם שולטין בהם וממיתין אותן מיתות חמורות? לפי שחפץ לזכותם ליום הדין; הדא הוא דכתיב: יי' חפץ דכאו החלי - מי שהקדוש ברוך הוא מדכהו בייסורין; וכן הוא אומר "כי את אשר יאהב יי' יוכיח" (מש' ג , יב). ואשריהו לאדם שייסורין באין עליו ומצדיק עליו את הדין , הדא הוא: אם תשים אשם נפשו יראה זרע ויאריך (בנוסחנו: יאריך) ימים.

ויי' חפץ דכאו - כמו "דַבְּרוֹ לשלום" (בר' לז , ד) , מהבניין הכבד הדגוש. החלי - מבעלי הה"א , בא על דרך האל"ף , ואף כי שמצאנו "תחלואיה אשר חלה יי' בה" (דב' כט , כא). והנה חפץ דכאו - ליסרנו בגלות. אם תשים אשם נפשו - שיתודה ויודה; והטעם: אם תשים נפשו אשמתו לנגדו , יי' ירבה בניו ויאריך ימים , שיראה הוא ובניו בישועת יי' , והנה ידבר על הדור שישובו לשם בעת קץ ביאת המשיח. וחפץ יי' בידו יצלח - הטעם: על התורה , שישובו הגוים לדת השם.

וכאשר הגיע עד שערי מות , ויתן את רשעים קברו - אמר כי רשע הוא ובחטאו הוא מת , ומות רשעים יש לו למות בחטאו , והצדיק עליו את הדין. על לא חמס עשה - שיהיה ראוי לידון בכך , והיה יכול לקרוא תגר ולהרהר אחר מדת דינו של מקום. ואם תאמר: אחרי שלא חמס עשה ולא מרמה בפיו , למה בא לידי כך? לכך נאמר: ויי' חפץ דכאו , והחלי אותו לנסותו ולצרפו ולבחנו , שהרי בעבדיו לא יאמין ומכניסם לנסיון לצרפם; ונסהו , שאם תשים נפשו אשם בעצמו , להרשיע את עצמו ולהצדיק דינו של מקום , אז ירפאהו ויחייהו , יראה זרע , יאריך ימים , וחפץ יי' - לעשות משפט וצדקה בארץ ולשבר מתלעות עול (ע"פ איוב כט , יז) , להציל עני מחזק ממנו , ועני ואביון מגוזלו (ע"פ תה' לה , י) , בידו יצלח - שיתן לו ממשלה וגדולה ושררה , לשפוט עניי עם ולדכא עשק , לדין עמו בצדק וענייו במשפט (ע"פ תה' עב , ב , ד).

ויי' חפץ דכאו החלי - אין אנו רואים במכאוביו ובצרותיו בגלות אלא חפץ האל , כי הוא היה מחזיק בתורתו שהיא תורת אמת , והיה מוסר עצמו עליה , אם כן אין אנו רואים במכאוביו טעם , אלא או היה נתפס בעוונותינו או היה חפץ האל כך לדכאו ולהחליאו , וחפץ האל לא ידענו. החלי - חסר אל"ף שהיא למ"ד הפועל , והוא נקרא כבעלי האל"ף ואע"פ שרוב השורש הוא בה"א. אם תשים אשם נפשו - אך זה אנו רואים , כי גמול טוב יש לו על הרע שסבל , ואם שמה נפשו עצמה במקום אשם , כמו שאמר "את רשעים" (לעיל , ט) , עתה יראה זרע יאריך ימים וחפץ יי' בידו יצלח. ופירוש יראה זרע - יראה זרע רב , כמו שאמר זכריה הנביא "ורבו כמו רבו" , ואמר "ואל ארץ גלעד ולבנון אביאם ולא ימצא להם" (י , י) , ואמר יחזקאל "ארבה אותם כצאן אדם" (לו , לז). יאריך ימים - כמו שאמר בסוף הספר הזה: "כימי העץ ימי עמי" (יש' סה , כב) , ואמר זכריה הנביא: "ואיש משענתו בידו מרוב ימים" (ח , ד). וחפץ יי' בידו יצלח - הנה היה בגלות חפץ יי' לדכאו , וגמול זה יצלח בידו חפץ יי' , שירבה אותו וייטיב לו עד מאד. עד כאן דברי האומות , מכאן ואילך דברי האל.

נגש והוא נענה וגו' - מכאן ועד שיסיים ולפושעים יפגיע , הם דברי הנביא , אבל כונתו לומר , כי הקודמים הליצם הנביא בנכח שהגוים אומרים אותם , ואלה לא כן , ואולם אין אלה האחרונים , רק הרחבת באור לקודמים , עם תוספת מאמרים סודיים , כאומרו על ישראל: על לא חמס עשה ולא מרמה בפיו. ויי' חפץ דכאו החלי , כי אם כן יש יסורין בלא עון , ויש מיתה בלא חטא; ואיך שיהיה , הכרח היה לישעיה שישוב לומר הדברים בשמו , כי כאשר אמרם בשם הגוים , אולי יחשב שאין כונת ישעיה שיהיו אמת. ובאור זה כפי הראוי בזה הספר , כי ישעיה שב תחלה להאריך ליעד לעתיד בחזק דלות ישראל בגלות בבל , שזה יהיה בימי ירמיה , ואמר עליו: נגש והוא נענה וגו' , וכי זה העם היה בירושלם עם מלוכה ומשפט , ולא יוכל לספר דורו בעמו ודירתו בארצו , כלומר הפלגת מעלתו , כי הארץ ההיא ארץ חיים , וכאשר יגלה ויוקח משם , יהיה נגזר מארץ חיים הוא והגוזרים אותו , וכן הדוחקים והמרחיקים; והלוקחים והמובילים אותו ידוע כי היו נבוכד נצר ועמו , ולכן היה נכון מאד לרמוז למו - להם , ומפשע - הוא פשע של אלה ― ואם כן יהיה מפשע עמי דבוק הפעול , כלומר: המתפעל מפשע בני בבל , כמו "מחולל מפשעינו" (לעיל , ה) שהוא דבוק הפעֻל עם הפועל , כאלו אמר: מצד הפשע והזדון והעון שעשו בני בבל לעמי ― לכן היה נגע לבני בבל כי ישחתו אחר כן על ידי כרש ועמו , וכן קדם לו "לא שמת להם רחמים על זקן הכבדת עולך מאד" (יש' מז , ו) , וכן ירמיה אמר "ושלמתי לבבל" וגו' "את כל רעתם אשר עשו בציון" (נא , כד). אולם ויתן את רשעים קברו וגו' עד שסיים ויי' חפץ דכאו החלי , זה ענין יקר מאד , והוא אמת וצודק , אך בשיובן בעיון דק , וזה מה שאינו ראוי לבארו בזה הספר; ואולם מה שיובן מזה בעיון גס , אשר מצד זה אמרו וכתבו ישעיה להמון כולו , והוא להסיר כל דעת רע מעמנו , ובאור זה , שאין ספק שבני עמנו היו תמיד חכמים וצדיקים בעיניהם , על דרך מה שאמר שלמה "כל דרכי איש זך בעיניו" (מש' טז , ב) , ואמר "דרך אויל ישר בעיניו" (שם יב , טו) , ולכן כי היו רואים ששאר האומות שאינן מדת משה ויהודית היו גוברות עליהם , היו מדברים באלהים (ע"פ במ' כא , ה) , והיותר נמרץ מזה בסוף מלאכי , באמרו "חזקו עלי דבריכם אמר יי' ואמרתם במה (בנוסחנו: מה) נדברנו עליך. אמרתם שוא עבוד אלהים ומה בצע כי שמרנו משמרתו וכי הלכנו קדורנית מפני יי' צבאות". "ועתה אנחנו מאשרים זדים" וגו' (מל' ג , יג - טו); ובכלל כל ספרי הנביאים כן , כאמרם "עזב יי' את הארץ" (יח' ח , יב) , ותחלה בתורת משה , כאמרו "ואם תלכו עמי בקרי" (וי' כו , כא); ולכן הוכרח ישעיה לומר טענה כוללת , ושלא יוכלו בני ההמון לסתור אותה , וזה שכאשר היה הנביא אומר להם שהם רעים או סכלים וחסרים , הם אומרים: לא כן , אבל אנחנו צדיקים וחסידים ואף חכמים ושלמים; כי לא היו יודעים גדר אלה התארים על האמת , כמו שהוא עניננו גם היום בעֲוֹנֵנו; וכבר באר המורה שתוף שם 'חכמה' , וגם שאר השמות (מו"נ ג , יג); כל שכן שישעיה באר זה ואמר להם "הוי חכמים בעיניהם" וגו' (יש' ה , כא) , גם "הוי האומרים לרע טוב" וגו' (שם , כ) , אם כן לא יצליחו בזה לעולם. ולכן הוכרח בהיותו מיעד להם לעתיד חרבן בית ראשון על ידי מלך אשור ושובו על ידי מלך מדי , שיניח להם טעם וסבה לפי הראוי להם , וכאלו אמר: ונניח שאתם , גם בניכם אחריכם , כלכם צדיקים ואין חמס בכפיהם ואין מרמה בפיכם , הנה השם חפץ לדכא ולהחליא אתכם , כי זו היא אחת מכָּוָנות בני הזמן; רוצה לומר: כן רצה השם , כמו שכתב המורה (מו"נ א , נג); אבל דעת היחידים הוא: כן גזרה חכמתו; ויחקרו אי זו חכמה היא כפי יכולתם. ואל תחשוב שזה הוציא ישעיה מדעתו , שכבר העירותי שאין דבר בכל ספרי הנביאים שלא הוצא מספר תורת משה , כי דברים דומים בסוג לזה כתובים בה פעמַיִם , שלש , וזה הפרט כתוב בה , אבל לא נודע מקומו לשום אדם עם היותו שם בפירוש , כי הרואים עורים כולם; ובאור גם זה 'אוצר יי'' יבא. אמנם מה שיאמר ישעיה אחר כן אם תשים אשם נפשו וגו' , זה ענין אחר נמשך אל הקודם , וזה כי אחר שכן רצה השם , ואין לנו דבר אחר רצונו וחופשו , מה לנו לעשות , רק שנעשה עצמנו כקרבן וכאשם וכחטאת , כמו שאמר החסיד (ראה ע"ז ח , ב): הריני מוטל לפניהם כאבן שאין לה הופכים; והחסיד האחד השיב (ראה ע"ז יח , א): מן השמים ירחמו; רק החכם השלם על דרך האמת גער בו בטענה מושכלת (ראה שם); וזה ידוע לבקיאים בגמרא , רוצה לומר: היות שתי אלו הכונות לחכמי התלמוד; ויודע יי' את אשר לו (ע"פ במ' טז , ה). אבל על כל פנים , היה הכרח גם כן לישעיה להניח זאת הכונה הכוללת להמון שהוא מדבר , ואמר שאחר שכן רצה וחפץ השם בגלות ירושלם , אם יהיה שהעם ישים עצמו זבח ויקבל המיתה , וכל שכן היסורין , מאהבה ולכבוד השם , הנה אחריתו יהיה לטוב , כי יראה זרע שיאריך ימים ושחפץ יי' בידו יצלח - וזה בשוב בית שני. ואמר תשים - לשון נקבה לישראל , כמו "תערוך ישראל" (ש"א יז , כא) , ואחר נפשו ויראה - לשון זכר; והכל נכון בעברי ובהגיון , כמו שאמרנו כמה פעמים. גם פרש יותר ואמר , כי מסבת עמל עצמו , שסבל צרות וצוקות ומיתות באשור , יהיה שכרו ומשכרתו מעם השם , כי יראה ישבע - כלומר: תחת שיהיה רעב וחסר כל; ובחכמתו יצדיק עבדי - זה החסיד והצדיק לגוים רבים , וזה שמצדדים רבים יהיה הוא הפועל והמניע להיות שאר העמים צדיקים , כמו שקדם על זה העם עבד יי': "עד ישים לארץ (בנוסחנו: בארץ) משפט ולתורתו איים יחלו" (לפנינו: ייחלו; יש' מב , ד); והרבה מזה המין לפנים ואחר כן. וטעם ועונותם הוא יסבול - ואם עונותם הוא יסבול , כלומר: סבלם בגלותם , כמו שזכר "מדוכא מעונותינו" (לעיל , ה); ויש במקרא לאלפים לשון עתיד שהוא עבר , וכן הפך זה; כל שכן שגם עתה בשובם לארץ , בזמן בית שני היה כן , שמצאו הארץ חרבה ושוממה; לכן בשכר זה אחלק לו ברבים ואת עצומים יחלק שלל - כלומר: בזמן בית שני. ועיקר זה , בעבור שהפליג בזמן הגלות שהערה למות נפשו , כמו שקדם: אם תשים אשם נפשו , והוא נמנה בכלל מנין הפושעים כמו שקדם: ויתן את רשעים קברו ואת עשיר במותיו , כלומר , כי היה נהרג זה העם ישראל יחידים ורבים על יד בני אשור , ובפרט הרוגי מלכות , כאלו היו רשעים ופושעים והיו נדונים למות; וכן ואת עשיר במותיו - שדרך העשירים לההרג על ידי רוצחים שוללים , ואלה לא כן היו , ועם היותם עניים היו נהרגים בדרכים , כי כל פוגש בם הורג אותם , כמו שיקרה לנו גם היום. וטעם והוא חטא רבים נשא ולפושעים יפגיע - כמו שקדם , שיודו העמים "מדוכא מעונותינו" , "ויי' הפגיע בו את עון כולנו" (לעיל , ה - ו). והוצרך ישעיה לכפול זה , בעבור שאמר ואת פשעים נמנה , שהוא כפי מחשבת הגוים , וכן ויתן את רשעים קברו , ואין הדבר כן כפי האמת; וזה כאלו אמר בכאן: אבל דרך האמת לא היה זה העם בגלותו לאשור בכלל פושעים ורשעים , אבל היו צדיקים , כמו שאמר חבקוק עליו "צדיק ממנו" (חב' א , יג) , רק שכן רצה וחפץ השם; ואולם יבאו עליו יסורין וגלות ומיתות , כי הוא - כמו שיתודו באחרית גם המשחיתים אותו - נשא חטא רבים ולפושעים יפגיע. והפליג לדקדק בלשון העברי , ולא אמר 'ובפושעים יפגיע' , כי זה הפך , אבל ולפושעים , כלומר , כי הוא הגיע הפֹשעים שיפגעו בו , אם כן הוא הפגיע לפושעים , כלומר: היה הוא סבה פועלת שהפושעים יפגעו בו. וזה אמת מכמה צדדים , ובכלל , אין דבר ומלה ואות בכל ספרי הקדש שאינם אמת גמור אצל מי שהוא בקי מופלג בלשון הקדש ובמלאכת ההגיון , אבל צֹרך והכרח ודבר טוב הוא במקומות רבים שלא יבינו האמת , רק יחידים סגלות; וכבר שנו ושלשו בזאת ההסכמה רבותינו הקדושים ז"ל (ראה ב"ר ט , א) והמורה (מו"נ א , הקדמה) , וכל הפילוסופים מסכימים בזה והמריצו מאמרים מופלגים בהסכמה זו; אולם באור כל מה שקדם מדברינו בזאת הפרשה הנכבדת הכוללת סודות רבים מאד על השלמות , הנה הכל 'אוצר יי'' יבא , וכבר גלינו יותר ממה שראוי לפי כונת ספרנו זה , והשם יכפר בעד (ע"פ דה"ב ל , יח).

ויי' חפץ לדכאו והחלי אותו , ומפני זה מסרו תחת העמים. ואומר הנביא: אם תשים אשם נפשו - שתודה ותאמר: חטאתי , ומפני עונותיי אירעו לי כל אלה , עתיד הוא שיראה זרע ויאריך ימים , וחפץ יי' בידו יצלח.
ריכוז קישורים