תנ"ך - כלנו כצאן תעינו איש לדרכו פנינו וה' הפגיע בו את עון כלנו:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

כֻּלָּ֙נוּ֙ כַּצֹּ֣אן תָּעִ֔ינוּ אִ֥ישׁ לְדַרְכּ֖וֹ פָּנִ֑ינוּ וַיהוָה֙ הִפְגִּ֣יעַ בּ֔וֹ אֵ֖ת עֲוֺ֥ן כֻּלָּֽנוּ: (ישעיהו פרק נג פסוק ו)

טקסט וניקוד:

כֻּלָּנוּ כַּצֹּאן תָּעִינוּ אִישׁ לְדַרְכּוֹ פָּנִינוּ וַיהוָה הִפְגִּיעַ בּוֹ אֵת עֲוֺן כֻּלָּנוּ: (ישעיהו פרק נג פסוק ו)

טקסט בלבד:

כלנו כצאן תעינו איש לדרכו פנינו וה' הפגיע בו את עון כלנו: (ישעיהו פרק נג פסוק ו)

תיקון קוראים:

כלנו כצאן תעינו איש לדרכו פנינו ויהוה הפגיע בו את עון כלנו: (ישעיהו פרק נג פסוק ו)
כּוּלַנָא כְּעָנָא אִתבַּדַּרנָא גְּבַר לָקֳבֵיל אוֹרחֵיהּ גְּלֵינָא וּמִן קֳדָם יְיָ הֲוָת רַעֲוָא לְמִשׁבַּק חוֹבֵי כוּלַנָא בְּדִילֵיהּ :

פנינו - ל'.

כולנו כצאן תעינו - עתה נגלה כי כל האומות תעו. הפגיע בו - נעתר על ידו ונתרצה על עון כולנו , שלא החריב עולמו. הפגיע - 'אשפרייאד' (בלעז) - לשון 'תחינה'.

כולנו כצאן תעינו - כך יאמרו האומות: עכשיו אנו מכירים שחוקי הבל שמרנו , תורת שוא תפשנו , כולנו כצאן תעינו איש לדרכו פנינו - איש בשם אלהיו , וכולם הבל היו , מעשה תעתועים (ע"פ יר' י , טו) , עתה ידענו כי אין אלהים בכל הארץ כי אם בישראל (ע"פ מ"ב ה , טו). ויי' הפגיע בו , בישראל , את עון כולנו.

כולנו - באחרונה יכירו האמת. והנה הוא דבק עם "נגוע" ו"מוכה אלהים (לעיל , ד); וכמוהו "אך שקר נחלו אבותינו" (יר' טז , יט). הפגיע - מגזרת "ויפגע" (בר' כח , יא). עון - במקום הזה כמו 'עונש' , כמו "אם יקרך עון" (ש"א כח , י); "כי לא שלם עון האמרי" (בר' טו , טז); "ויגדל עון בת עמי" (איכה ד , ו). ויש אומרים: מגזרת "ואל תפגע בי" (יר' ז , טז) , ויהיה פירוש עון כולנו - כמשמעו; והטעם , כי יפגע בעבור היות שלום בעולם , כטעם "ודרשו את שלום העיר" (יר' כט , ז). לכן מלת עון תבא קשה עם הפגיע בו.

כלנו כצאן תעינו - לחזר כל אחד אחר הנאתו , ויי' הפגיע בו את עון כלנו - להתענות להסתגף ולהיאנק ולחלות על שברנו , כענין "אם לא הפגעתי בך בעת רעה ובעת צרה את האויב" (יר' טו , יא).

כלנו כצאן תעינו - רוצה לומר: כצאן מבלי רועה , לפיכך אמר: כצאן , בפתח הכ"ף , לידיעה , כי אותו הצאן הוא תועה שאין לו רועה. איש לדרכו פנינו - כל עם ועם לאלהיו , ועתה אנו רואים כי תעינו כלנו , ועִם ישראל האמת. הפגיע - העון הוא הפוגע בהם , והאל הוא המפגיע ששולח להם הרע , כי פירוש עון - עונש העון , כמו "כי לא שלם עון האמרי עד הנה" (בר' טו , טז).

אכן חליינו הוא נשא וגו' - זה תשובה מהגוים ההם לעצמם , כי יאמרו אך שקר נחלנו (ע"פ יר' טז , יט) , במה שכתוב אחר כן: ואנחנו חשבנוהו נגוע ומוכה אלהים ומעונה - כלומר: עתה נכיר שאין זה אמת , אבל האמת הוא שחליינו הוא נשא ומכאובינו הוא סבלם , וכן והוא באמת מחולל מפשעינו וגו' , אבל כולנו כצאן תעינו במחשבתנו , כי האמת הוא שיי' הפגיע בו את עון כלנו. ובאר זה בדרך שהגזרות והמלות מונחות בכל זה לפי ההגיון , ולכן לא יוכל חכם נצרי לחלוק בזה , כי הוא ידוע בעברי ובהגיון , כי שמות הפעלה מצטרפים פעם עם הפוֹעֵל ופעם עם הפעול , כאומרו על דרך משל "כמהפכת אלהים" (יש' יג , יט) - "כמהפכת סדום" (דב' כט , כב); וכן הכל; לכן אמרוֹ בכאן חליינו ומכאבינו , הוא מצטרף עם הפוֹעֵל , כי הגוים היו מחליאים ומכאיבים לישראל. וזה שאין ספק שישראל היו חולים וכואבים , כמו שקדם הספור על ישראל בכלל שהיה "איש מכאובות וידוע חלי" (לעיל , ג) , אבל מה שהיה בספק אצל הרואים הוא מי היה המחליא והמכאיב , רוצה לומר: מי היה הפועל והסבה המטעה בעצם לזה המקרה הרע , כי זה הוא מה שיעלם מהרואים , וגם מהרופאים ברֹב ולכן יטעו , וכן טעו אלה הגוים בחלי זה עם ישראל , כי היו חושבים שהאל יתעלה הוא הפועל בעצם לחלי ישראל , לעילה ידועה אצלו בגוף ישראל; ולא כן היה הדבר אם אנחנו היינו הפועלים בזה בעצם , כי הוא היה בריא הגוף , אבל אנחנו החלינוהו בהציקנו לו ובהכותינו אותו; וזה מליצה נכבדת ואמתית. ואמנם עדין צריכים אנו לדעת אחד הכרחי , והוא: אם כשהגוים מחליאים ומכאיבים לישראל , אם הוא פשע ועון בידם בבחירתם הרעה , או הוא זכות וצדקה להם , כלומר: אם הוא פֹעַל רע או טוב בעיני השם? והנה גם בזאת הכונה השנית טעו הגוים , כי הם חשבו שהיה זה טוב בעיני השם , כי חשבו שבצדקתם , מצורף לרשעת ישראל , היה זה , כמו שכמו זה אולי טעו גם עַמנו בהצלחתם על בני כנען , כמו שאמר להם משה (ראה דב' ט , ד) , וכל זה נכלל במובן מאמרם ואנחנו חשבנוהו נגוע מוכה אלהים ומעונה , ולכן יכירו הגוים האלה גם כן האמת בזאת הבקשה , ויודו ויאמרו הם , כי ישראל היה מחולל מפשעינו מדוכא מעונותינו , מוסר שלומנו עליו , ובחבורתו נרפא לנו. וזה סוד גדול שגלה ישעיה במליצה שייחס אותה לגוים , וגם יותר נמרץ ממה שאמר משה לעמנו "לא בצדקתך" וגו' כי אם "ברשעת גוים האלה" וגו' (דב' ט , ה) , וזה כי בכאן הוא מונח שם 'רשע' למנצחים הגבורים , ולא למנוצח הנשחת , כמו שכתוב "וגם רשע ליום רעה" (מש' טז , ד) , שהרשע הוא הגובר המשחית , וכן אמר חבקוק על זה - רוצה לומר , כי מלך אשור השחית את ישראל - "כבלע (בנוסחנו: בבלע) רשע צדיק ממנו" (חב' א , יג) , כי קרא מלך אשור ועמו 'רשע' וקרא ישראל 'צדיק'. ואמר ירמיה על מלך אשור "מפץ אתה לי כלי מלחמה" וגו' (יר' נא , כ) , ואחר כל זה "ושלמתי לבבל ולכל יושבי כשדים את כל רעתם אשר עשו בציון" (שם , כד). והענין בזה , כי הניח זה הנביא החכם , שאלה הגוים בני אשור שהשחיתו והחלוּם והכאיבו ודכאו את ישראל , יתודו עתה בראותם הפוך הזמן , כי ישראל יצא מתחת ידם ויעשה חיל , להיות כבראשונה בירושלם , והם יהיו נשחתים מיד החיה השנית (ראה הקדמתו לישעיה) , ויאמרו: בודאי יי' אלהי ישראל הוא אל אמונה ואין עול (ע"פ דב' לב , ד) , והוא הפועל והמניע לכל , ולכן הוא הניע אותנו להשחית ישראל , ועתה הוא הניע החיה השנית להשחיתנו ולהצליח לישראל; כי כל זה עשה כרש , לא שהשחית את ישראל עם יושבי בבל; לכן אין זה כלו כי אם בטענות צודקות , והכל , גם את הראשון גם את השני , רוצה לומר היותנו משחיתים והיותנו מושחתים , הכל הוא בסבת רשעתנו ופשעים ועונות שבידנו , לא ברשעת ישראל , וזה תחלה על מה שהיינו משחיתים אותו. כי זה הוא הספק החמור לאותם הגוים כראותם אחריתם בכלל , כי היו זדים ועושי רשעה (ע"פ מל' ג , טו) , זאבים ודובים משחיתים כל מי שיהיה , ובכלל אנשים צבועיים , כמו שכתב ארסטו שהם יותר רעים מכל שאר בעלי חיים צבועיים; וזה הוא המכוון מאמרו והוא מחולל מפשעינו מדוכא מעונותינו , כלומר: כי פשעינו ועונותינו היו סבה פועלת ומניעה , כי הינו משחיתים אותו. ולבאר זה יותר , כפל ואמר: מוסר שלומינו עליו ובחבורתו נרפא לנו - עם שגלה מעט מן הסוד , כי מוסר שהוא משרש 'יסר' , אין בו כי אם ענין אחד , והוא מסוג ענין 'קשר ועצירה' , כי "יוסר לץ" (מש' ט , ז) - הוא קושרו ועוצרו מלעשות רע; והיסוד הראשון לכל הוא "מוסר מלכים" וגו' (איוב יב , יח) , והעד: "פתח" (שם) , כטעם "ויפתח הגמלים" (בר' כד , לב); "אל יתהלל חוגר כמפתח" (מ"א כ , יא) , כי 'מפתח' הוא הפך 'אוסר'; והמלכים נקראים 'עוצרים' , כטעם "זה יעצור בעמי" (ש"א ט , יז). ופירוש זה גלוי סוד מישעיה אלינו , וזה כי הכרח הוא שהרשע אשר אמר שלמה שהשם פעלו להרע בו לאחרים "ליום רעה" (מש' טז , ד) , וכן מה שאמר ישעיה "ואנכי בראתי משחית לחבל" (נד , טז) , וגם אמר "אשור שבט אפי" (שם י , ה) , וכן ה"מפץ" שזכר ירמיה (נא , כ) , הנה אי זה משל או נמשל בזה המין , צריך שיהיה הדבר חזק ובריא ושלם כמו המקבה , כי אם היה תלוש ורעוע , איך ישחית , איך ישבר תכף? ואין לנו משל יותר מפורסם ממלכי עשרת השבטים זה אחר זה , כמו שמפורש בספר מלכים (מ"א טז). ולכן מפורש מן מלך אשור ועמו , כשהיה להם חֹזֶק שלום וכח גדול , היה על ישראל , כלומר: בעבור ישראל , רוצה לומר: הסבה התכליתיית , כדי שיהיו חזקים לשבור ישראל וכדי שיהיו ישראל חבורים ופצועים , היו בני אשור נרפאים , כלומר: שוקדים בבריאות , שזה הוא חלק אחד מחלקי גדר הרפואה , כמו שידוע לרופאים , וכן מחויב זה באמרו "אני יי' רופאך" , אחר "לא אשים עליך" (שמ' טו , כו). אם כן מה שדמינו וחשבנו כי ישראל מוכה אלהים ומעונה , כלנו כצאן תעינו איש לדרכו פנינו , כלומר: היינו כבהמות שאין להם הבנה , כי כלל הדבר הוא: ויי' הפגיע בישראל את עון כולנו , כמו שאמר: מדוכא מעונותינו , כמו שפרשנו לפנים. וטעם הפגיע בו - כמו שצוה שלמה לבניהו על יואב "פגע בו" (מ"א ב , כט) , כן צוה לנו שנפגע בישראל בסבת עון כולנו , ולא בסבת עונו. ובזה תמו הדברים שייחס ישעיה לגוים בני אשור , ועדין נשאר שלא נתן טעם וסבה להיות בני אשור מושחתים היום מן החיה השנית (ראה הקדמתו לישעיה) , כמו שאמר ירמיה "ושלמתי לבבל ולכל יושבי כשדים את כל רעתם אשר עשו בציון" (נא , כד) , וגם הוא אמר המובן מזה לפנים , כמו שאמר "לא שמת להם רחמים על זקן הכבדת עולך מאד" (יש' מז , ו) , ולכן יאמר ישעיה זה אף בכאן , אך בקצור , והוא אמרו "מפשע עמי נגע למו" (להלן , ח) , רוצה לומר: לגוים קדם זכרם , כי פשעו בישראל , כי הכום מכה יותר ממה שרצה השם; וזה העומד לא רצה ישעיה ליחס לגוים. וכל אלה הענינים סודות עצומים , ובאור זה הכלל , אשר תחלתו ושרשו בתורתינו הקדושה , 'אוצר יי'' יבא.

כולנו כצאן תעינו עליו. איש לדרכו פנינו - ולא היה אחד שימחה בידינו. ויי' הפגיע בו את עון כולנו - כמו "ויפגע במקום" (בר' כח , יא) , הקרה והמציא בו את עון כולנו , שכולנו אנו נענשים בעבורו.
ריכוז קישורים