תנ"ך - ובני
הנכר
הנלוים
על־ה'
לשרתו
ולאהבה
את־שם
ה'
להיות
לו
לעבדים
כל־שמר
שבת
מחללו
ומחזיקים
בבריתי:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
וּבְנֵ֣י
הַנֵּכָ֗ר
הַנִּלְוִ֤ים
עַל־יְהוָה֙
לְשָׁ֣רְת֔וֹ
וּֽלְאַהֲבָה֙
אֶת־שֵׁ֣ם
יְהוָ֔ה
לִֽהְי֥וֹת
ל֖וֹ
לַעֲבָדִ֑ים
כָּל־שֹׁמֵ֤ר
שַׁבָּת֙
מֵֽחַלְּל֔וֹ
וּמַחֲזִיקִ֖ים
בִּבְרִיתִֽי:
(ישעיהו פרק נו פסוק ו)
וּבְנֵי
הַנֵּכָר
הַנִּלְוִים
עַל־יְהוָה
לְשָׁרְתוֹ
וּלְאַהֲבָה
אֶת־שֵׁם
יְהוָה
לִהְיוֹת
לוֹ
לַעֲבָדִים
כָּל־שֹׁמֵר
שַׁבָּת
מֵחַלְּלוֹ
וּמַחֲזִיקִים
בִּבְרִיתִי:
(ישעיהו פרק נו פסוק ו)
ובני
הנכר
הנלוים
על־ה'
לשרתו
ולאהבה
את־שם
ה'
להיות
לו
לעבדים
כל־שמר
שבת
מחללו
ומחזיקים
בבריתי:
(ישעיהו פרק נו פסוק ו)
ובני
הנכר
הנלוים
על־יהוה
לשרתו
ולאהבה
את־שם
יהוה
להיות
לו
לעבדים
כל־שמר
שבת
מחללו
ומחזיקים
בבריתי:
(ישעיהו פרק נו פסוק ו)
וּבנֵי
עַמְמַיָא
דְּמִתּוֹסְפִין
עַל
עַמֵיהּ
דַּייָ
לְשַׁמָשׁוּתֵיהּ
וּלמִרחַם
יָת
שְׁמָא
דַייָ
לְמִהוֵי
לֵיהּ
לְעַבדִּין
כָּל
דְּיִטַר
שַׁבְּתָא
מֵאַחָלוּתֵיהּ
וּמִתַּקְפִין
בִּקיָמַי
:
על
-
יי'
-
ל"א:
ראה
יש'
י
,
כ.
ולאהבה
-
ב':
דב'
י
,
יב;
יש'
נו
,
ו.
ומחזיקים
-
ב':
ראה
לעיל
,
ד.
ובני
הנכר
-
ל';
ולאהבה
-
ב'
ועתה
ישראל;
ומחזיקים
-
ב'.
ובני
הנכר
הנלוים
-
מוסב
על
"ואל
יאמר
בן
הנכר"
(לעיל
,
ג).
להיות
לו
לעבדים
-
שבאו
להתגייר
כדי
לשמור
שבתותיי
ולהחזיק
בבריתי.
ובני
-
הזכיר
"הסריסים"
(לעיל
,
ד)
קודם
בני
נכר
,
בעבור
שהשלים
בהם
,
כי
כן
דרך
המקרא:
"ואתן
ליצחק
את
יעקב
ואת
עשו
ואתן
לעשו"
(יהו'
כד
,
ד).
ובני...
-
שֵירוּת
השם
לעשות
חוקיו.
ובני
הנכר
-
אם
אין
להם
חלק
ונחלה
בארץ
ובכך
הם
מובדלים
מעל
עמי.
ובני
הנכר.
על
יי'
-
כמו
'אל
יי''
,
וכן
"ותתפלל
על
יי'"
(ש"א
א
,
י).
כל
שומר
שבת
-
זכר
את
השבת
בפירוש
,
לטעם
שפירשתי
(לעיל
,
ב);
ועוד
,
כי
שמירת
שבת
יסוד
גדול
באמונת
האל
,
כי
לא
ישמור
שבת
אלא
מי
שיודה
שהעולם
מחודש
,
ויש
לו
מְחַדֵש
בראו
מאין
,
ואין
זולתו
,
אם
כן
אין
לשרת
ולעבוד
זולתו;
ויאמין
בו
כי
בששת
ימים
ברא
האל
את
העולם
"וישבות
ביום
השביעי"
(בר'
ב
,
ב)
,
כמו
שכתב
משה
רבינו
,
וצוה
לעמו
אשר
בחר
בו
לשמור
את
השבת
,
להיות
להם
לעדות
ולזכרון
כי
הוא
ברא
את
העולם;
ובעבור
זה
נתנה
להם
קודם
מתן
תורה
(ראה
מכיל'
ויסע
א)
,
כי
אחר
שהודיעם
שהוא
אדון
ובורא
,
אחר
כן
היה
ראוי
לצוותם
על
תורתו
ומצותיו
,
כאדון
המצווה
את
עבדיו.
ומי
שילוה
אל
יי'
ראוי
שיאמין
כי
משה
ותורתו
אמת
,
ובזה
ילוה
עִם
עַם
יי'
להיות
לעם
אחד.
וגם
בני
הנכר
אביאם
אל
הר
קדשי
,
ושם
יזבחו
זבחיהם
,
כלומר
ישרתו.