תנ"ך - ואת־מי דאגת ותיראי כי תכזבי ואותי לא זכרת לא־שמת על־לבך הלא אני מחשה ומעלם ואותי לא תיראי:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וְאֶת־מִ֞י דָּאַ֤גְתְּ וַתִּֽירְאִי֙ כִּ֣י תְכַזֵּ֔בִי וְאוֹתִי֙ לֹ֣א זָכַ֔רְתְּ לֹא־שַׂ֖מְתְּ עַל־לִבֵּ֑ךְ הֲלֹ֨א אֲנִ֤י מַחְשֶׁה֙ וּמֵ֣עֹלָ֔ם וְאוֹתִ֖י לֹ֥א תִירָֽאִי: (ישעיהו פרק נז פסוק יא)

טקסט וניקוד:

וְאֶת־מִי דָּאַגְתְּ וַתִּירְאִי כִּי תְכַזֵּבִי וְאוֹתִי לֹא זָכַרְתְּ לֹא־שַׂמְתְּ עַל־לִבֵּךְ הֲלֹא אֲנִי מַחְשֶׁה וּמֵעֹלָם וְאוֹתִי לֹא תִירָאִי: (ישעיהו פרק נז פסוק יא)

טקסט בלבד:

ואת־מי דאגת ותיראי כי תכזבי ואותי לא זכרת לא־שמת על־לבך הלא אני מחשה ומעלם ואותי לא תיראי: (ישעיהו פרק נז פסוק יא)

תיקון קוראים:

ואת־מי דאגת ותיראי כי תכזבי ואותי לא זכרת לא־שמת על־לבך הלא אני מחשה ומעלם ואותי לא תיראי: (ישעיהו פרק נז פסוק יא)
וְיָת מַן יְצֵיפתּ וּקדָם מַן דְּחֵילתּ אֲרֵי אַסגִּית לְמַלָלָא כַּדבִּין וּפֻלחָנִי לָא אִידְּכַרתּ לָא שַׁוִית דַּחלְתִי עַל לִבִּיך הֲלָא אֲנָא יְהַבִית לִיך אַרכָּא מֵעָלְמָא דְּאִם תְּתוּבִין לְאוֹרָיתָא וְלִקדָמַי לָא תַבתּ :

ואת - מי - ד': ש"א יב , ג; יש' כח , ט; נז , יא; איוב יב , ג. ואותי - ה' מלא בסיפרא (בלישנא): ראה יש' לז , ו. הלא - ו' חסר בסיפרא: ראה יש' י , ח. הלא אני - ג': יש' מה , כא; נז , יא; דה"א כא , יז. ומעלם - ג' (ב' מלא וחד חסר): יש' נז , יא; סד , ג; תה' צ , ב.

ואת - מי - ד'; תכזבי - ל'; הלא - ו' חס' בסיפ'; הלא אני - ג'; ומעלם - ג'.

ואת מי דאגת - ממי נתיראת? כי תכזבי - כי פסקת ליך מעבודתי ובגדת בי , כמו "לא יכזבו מימיו" (יש' נח , יא); "כל האדם כוזב" (תה' קטז , יא); 'פליינץ' (בלעז) - מי שבוטחין עליו והוא כוזב ובוגד; וכן כל לשון 'כזב'. הלא אני מחשה - שהחשיתי על כמה פשעים שפשעת בי.

ואת מי דאגת ותיראי כי תכזבי - כשכחשת בי. אותי לא זכרת ולא שמת על לבך הלא אני מחשה מעולם (בנוסחנו: ומעולם) - כשכחשת בי ואותי לא זכרת ובגדת ואמרת בלבבך שאני מחשה על חטאותיך מעולם , שלא שילמתי לך כדרכך וכמעללייך , והוא גרם שאותי לא תיראי.

ואת... - למה הוצרכת לדאוג מאויב ולירא ממנו , עד שהוצרכת לכזב ולא זכרת אותי? הלא אני מחשה - לפי דעתי , שהוא 'פועל יוצא' לשנים פעולים; והטעם: כי אני אשתיק בָאמת מי שיכזב; כן אני , וכן הייתי. ויתכן היות את מי דאגת - מתי יראת ממני? והראשון הוא הנכון. ויש אומרים (ראה רס"ג ישעיה) , שטעם מחשה כטעם "החשיתי" (יש' מב , יד) - שאסבול כאדם שישתוק.

את (בנוסחנו: ואת) מי מהם דאגת ותיראי , כי תכזבי לי ותשקרי בבריתי? שמא מיראתם , שהיו חזקים וגדולים ממני , כיזבת לי ותדבקי בהם , ואותי לא זכרת בעבדך אתם לשום אל לבך שאנקם ממך? הלא אני מחשה ומחריש לשונאי ומעולם אני , ואותי לא תיראי , שעיניי פקוחות על כל דרכייך!?

ואת מי דאגת - ממי פחדת ותיראי כי תכזבי - אם תרצי לכזב ולומר שלא עשית מעשים אלה שזכרתי לך , ממי פחדת? כי אותי לא זכרת כשהיית עושה המעשים הרעים , לא שמת על לבך , כי לא היית חושבת שאני רואה מעשיך , אם כן לא פחדת ממני , למה תכזבי? טוב הוא שתתודי עליהם. הלא אני מחשה - הלא אני ששתקתי לך והארכתי אפי ולא הענשתיך מיד. ומעולם - ומקדם מִדָּתִי כן עם בריותי , שאני מאריך אפי עליהם. ואותי לא תיראי - אבל את לא יראת אותי , כי אם יראת אותי לא היית עושה המעשים הרעים , ואם לא יראת אותי בעת המעשה , לא תיראי אותי בעת התוכחה , שתכזבי ותאמרי: לא עשיתי רע.

דאגת - זה הלשון מיוחד בעברי על התוגה מפחד על דבר עתיד אפשרי אצלו שיהיה , וכן היתה עדתינו דואגת מבני אשור. כי תכזבי - הטעם: כמו "ויכחשו אויביך לך" (דב' לג , כט) , ולכן סמך לזה הלא אני מחשה - כטעם "והלוים מחשים לכל העם" (נחמ' ח , יא) , ולכן אמר השם לעמנו: הלא אני מעולם ומקדם מחשה ומשתק לכל מְדַבֵר , ולמה תדברי כזבים לאויביך מיראה מהם , ואותי לא תראי (בנוסחנו: תיראי)?

ואת מי דאגת ותיראי כי תכזבי - כאשה חצופה שאינה מתפחדת מבעלה לכזב ולומר: לא זניתי עם אחרים , כך אינכם יראים ממני לכחש ולומר: לא עבדנו לבעלים , אלא בגלוי פנים ובחצפה אתם עובדים להם. ואותי לעולם לא זכרת , ולא שמת על לבך לשוב אלי. הלא אני מחשה ושותק , ומתאפק עדיין שלא לשלם לכם גמול; ומעולם אני מחשה ומתאפק על עונותיכם , ומתוך כך: ואותי לא תיראי.
ריכוז קישורים