תנ"ך - כי לא לעולם אריב ולא לנצח אקצוף כי־רוח מלפני יעטוף ונשמות אני עשיתי:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

כִּ֣י לֹ֤א לְעוֹלָם֙ אָרִ֔יב וְלֹ֥א לָנֶ֖צַח אֶקְצ֑וֹף כִּי־ר֙וּחַ֙ מִלְּפָנַ֣י יַעֲט֔וֹף וּנְשָׁמ֖וֹת אֲנִ֥י עָשִֽׂיתִי: (ישעיהו פרק נז פסוק טז)

טקסט וניקוד:

כִּי לֹא לְעוֹלָם אָרִיב וְלֹא לָנֶצַח אֶקְצוֹף כִּי־רוּחַ מִלְּפָנַי יַעֲטוֹף וּנְשָׁמוֹת אֲנִי עָשִׂיתִי: (ישעיהו פרק נז פסוק טז)

טקסט בלבד:

כי לא לעולם אריב ולא לנצח אקצוף כי־רוח מלפני יעטוף ונשמות אני עשיתי: (ישעיהו פרק נז פסוק טז)

תיקון קוראים:

כי לא לעולם אריב ולא לנצח אקצוף כי־רוח מלפני יעטוף ונשמות אני עשיתי: (ישעיהו פרק נז פסוק טז)
אֲרֵי לָא לְעָלְמָא אֶתפְּרַע כְּדֵין וְלָא לְאַפרָשׁ יְהֵי רוּגזִי אֲרֵי רוּחֵי מִיתַיָא אֲנָא עֲתִיד לְאָתָבָא וְנִשׁמָתָא אֲנָא עֲבַדִית :

מלפני - י"ב: ראה יש' מח , יט.

אקצוף - ל' מל'; יעטוף - ל' מל'.

כי לא לעולם אריב - אם אני מביא יסורין על האדם , אין תחרותי עליו לאורך ימים , ולא קצפי לנצח. כי רוח מלפני יעטוף - כאשר רוח האדם , שהוא מלפני - שניתן בו מאתי , יעטוף - יודה ויכנע על מַעֲלו , כמו "העטופים ברעב" (איכה ב , יט); "בעטף עולל ויונק" (שם , יא); והנשמות שאני עשיתי. כי רוח מלפני - 'כי' זה משמש בלשון 'כאשר' , כמו "כי תראה" (שמ' כג , ה); "כי תבא" (דב' כג , כה); כלומר: כשרוחו נעטפת והוא נכנע , אני מבטל ריבי וקצפי מעליו.

כי לא לעולם אריב ולא לנצח אקצוף - אין רצוני בכך לריב עם מעשה ידיי , ולא לנצח אקצף עם האדם. כי רוח מלפני יעטף (בנוסחנו: יעטוף) - מעשה שרוח האדם מלפני יעטף; פתרון יעטף: יכנע על הרעה , כמו "בהתעטף עלי נפשי" (יונה ב , ח). ונשמות שאני עשיתי , כהכנעם לפניי גם אני שב מקצפי וניחם על הרעה. ואם בעון בצעו קצפתי ואכהו לשעבר , הסתר ואקצף , מפני שהלך שובב בדרך לבו , דרכיו ראיתי וארפאהו ואנחהו בדרך הטובה , ואשלם ניחומים לו ולאביליו , שהתאבלו עליו כשקצפתי עליו ואכהו.

כי לא לעולם אריב עם ישראל , ולא לעולם אקצוף; כי אני בראתי הרוחות , והנה ראוי להיות , כי רוח מלפני - יעטוף , ונשמות אני עשיתי - כי הטעם כפול. והנה יעטוף - מגזרת "לעני כי יעטוף" (תה' קב , א).

כי לא לעולם אריב את הרשע , כי בשובו אלי וחיה (ע"פ יח' יח , כג). כי רוח האדם מלפני יעטף - אני נפחתי בו נשמת חיים , ומעשי ידיי כלם , לכך אני מרחם עליהם ואיני נוקם ונוטר בשובו אלי.

כי לא לעולם אריב - מיום היותם לי לעם ועד עתה הייתי במריבה עמהם , הם חוטאים ואני קוצף עליהם , ולא תהיה זאת המריבה והקצף לעולם , כי אסיר לב האבן מהם ועשיתי אשר בחקי ילכו (ע"פ יח' לו , כ). כי רוח מלפני יעטוף - הרוח מלפני הוא , והוא יעטף וילבש הגוף ויכבוש אותו ללכת בדרך טובה. וכפל העניין ואמר: ונשמות אני עשיתי , כמו שאמר: מלפני; כי אין בנשמה מטבע הארץ כמו הגוף , שהוא מטבע הארץ לפיכך הוא חוטא , הולך אחר התאוות הבהמיות וימשוך הרוח אחריו; ולא יהיה כן לעולם , אלא יכיר האדם כי הנשמות מלפני הם , ואני לבדי עשיתי אותם ואין בהם מטבע הארץ , ומלאו דעה את יי' (ע"פ יש' יא , ט). וזה יהיה מיום שאעלה אותם מהגלות ואחיה אותם מתמותת הגלות. ויונתן תרגם הפסוק על תחיית המתים: "ארי לא לעלמא אתפרע בדין ולא לאפרש יהי רוגזי ארי רוחי מתיא אנא עתיד לאתבא ונשמתא אנא עבדית".

אריב - הטעם: עִם ישראל. כי רוח וגו' - זה הוא נתינת טעם וסבה להיותו בלתי מתמיד בריבו וקצפו עם ישראל החטאים עד שהגלם , ועתה ישיבם בבית זה , וזה הטעם , כמו שהראה להם משה רבינו , "כי יצר לב האדם רע מנעוריו" (בר' ח , כא); רוצה לומר: כי רוח החיים הנה הוא מלפני עוטפת אותם , כלומר: אני בראתיה בגופם , כמו שיפרש יותר: ונשמות אני עשיתי. והכלל , אני הוא הפועל לזה , ולו הבחירה , ולכן על כל פנים יחטא לפעמים , וכי יחטא - אכהו , וכי ישוב מדרכיו הרעים - ארפאהו. וכן מנהגו של עולם עם השם יתברך , אך בכל זה סודות וסודות , והכל 'אוצר יי'' יבא. וטעם הסתר - כטעם "אסתירה פני מהם" (דב' לב , כ).

כי לא לעולם אריב - שאם אני רוצה לריב ולקצוף עד לעולם , הרוח , שהוא מלפני , יעטוף - כמו 'בהתעטף נפשם' (ראה יונה ב , ח) , וכל הנפשות שעשיתי , כולם יפלו בקצפי , אם אני מחזיק בקצפי; אבל בעון בצעו לא רציתי לעשות בו כלה , אלא קצפתי עליו והכיתיו ויסרתיו בגלות , והייתי מסתיר פניי ממנו , וקוצף עליו ומניחו להתייסר תחת האומות , מפני שהלך שובב בדרך לבו , אבל כשיחזור בתשובה לפניי , דרכיו ראיתי וארפאהו - שאושיענו מגלותו , ואשלם ניחומים לו ולאבליו.
ריכוז קישורים