תנ"ך - ורחק ה' את־האדם ורבה העזובה בקרב הארץ:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וְרִחַ֥ק יְהוָ֖ה אֶת־הָאָדָ֑ם וְרַבָּ֥ה הָעֲזוּבָ֖ה בְּקֶ֥רֶב הָאָֽרֶץ: (ישעיהו פרק ו פסוק יב)

טקסט וניקוד:

וְרִחַק יְהוָה אֶת־הָאָדָם וְרַבָּה הָעֲזוּבָה בְּקֶרֶב הָאָרֶץ: (ישעיהו פרק ו פסוק יב)

טקסט בלבד:

ורחק ה' את־האדם ורבה העזובה בקרב הארץ: (ישעיהו פרק ו פסוק יב)

תיקון קוראים:

ורחק יהוה את־האדם ורבה העזובה בקרב הארץ: (ישעיהו פרק ו פסוק יב)
וִירַחֵיק יְיָ יָת בְּנֵי אֱנָשָׁא וְתִסגֵּי צַדיוּתָא בְּגַוַהּ דְּאַרעָא :

ורבה - ד': *שמ' כג , כט; יש' ו , יב; הו' ט , ז; *קה' ו , א.

ורחק - ל'; ורבה - ד'.

ורבה העזובה - ש"הארץ תעזב מהם" (ויק' כו , מג); וכן הלשון: ורבו מקומות עזובים בקרב הארץ.

ורחק יי' את האדם - והרחיקם יי' מעל אדמתם. ורבה העזובה בקרב הארץ - ודבר זה יגרום שתרב החורבה בקרב הארץ; שיתרחקו ממנה בני אדם שהיו דרים בה , והארץ שממה אחריהם.

ורחק - וירחקם ויוליכם אל ארץ רחוקה. העזובה - תואר השם או פעולה.

עד מתי יי' תניחם בכך , ליתן דרכם בראשם שלא ייכשלו ויפולו , ולא תתן להם לב בשר להבין ולשוב , ויירפאו? ושואלו במה יינקם מהם , אם להשחית הכל פעם אחת , ואם להשאיר שריד. עד אשר אם שאו ערים וגו' - ולא בקרוב מקום יגלו , שיהא נוח לשוב כשירצו , אלא ורחק יי' את האדם היושב בה , ממנה; ורבה והולכת תהיה הארץ העזובה מיושביה מדי יום ביום בקרב המלכות. הארץ - 'פייש' בלעז. ורבה - 'אקרישטרא' (בלעז). וזהו שבימי יותם , שהוא מתנבא עתה , גלו הגלעד וזבולן ונפתלי , ואחריהם שאר השבטים כלם בימי חזקיהו , ואחריהם יהודה ובנימן , והוא שמפרש והולך.

ורחק יי' - שמא תאמר: יגלו למקום קרוב לארצם , וישובו לארצם; לא כן , אלא ירחק אותם בקצות הארץ , כמו עשרת השבטים שגלו לחלח וחבור , ויהודה ובנימן לבבל; וכן אמר בנבואת עמוס "והגליתי אתכם מהלאה לדמשק" (עמ' ה , כז) , כלומר: לא תחשבו כי תגלו למקום קרוב לארצכם כמו דמשק , אלא רחוק מדמשק מאד. ומה שאמר את האדם - אינו אומר על המין כלו , כמו "אמחה את האדם" (בר' ו , ז) , אלא על ישראל; וכן "ונפלה נבלת האדם" (יר' ט , כא). העזובה - שם בשקל 'מלוכה'; כלומר: העזובה שתעזב הארץ מהם רבה תהיה , כלומר: זמן רב.

ורחק יי' את האדם - אין הכונה גם אנשי צרפת או ספרד , אבל עקר זה על עמנו לבד. והנה האדם הוא סתמי , ואע"פ שהיה כתוב 'כל האדם' , לא יהיה חיוב על הכל , לפי שתוף מלת 'כל' בעברי. ובאור זה יותר ימצא ב'גביע'. העזובה - שֵם נגזר , תֹאַר לקהלה או לאומה.

ורבה העזובה בקרב הארץ - ירבו הערים עזובות , כמו "והארץ תעזב מהם" (וי' כו , מג).
ריכוז קישורים