תנ"ך - ועוד בה עשריה ושבה והיתה לבער כאלה וכאלון אשר בשלכת מצבת בם זרע קדש מצבתה: פ

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וְע֥וֹד בָּהּ֙ עֲשִׂ֣רִיָּ֔ה וְשָׁ֖בָה וְהָיְתָ֣ה לְבָעֵ֑ר כָּאֵלָ֣ה וְכָאַלּ֗וֹן אֲשֶׁ֤ר בְּשַׁלֶּ֙כֶת֙ מַצֶּ֣בֶת בָּ֔ם זֶ֥רַע קֹ֖דֶשׁ מַצַּבְתָּֽהּ: פ (ישעיהו פרק ו פסוק יג)

טקסט וניקוד:

וְעוֹד בָּהּ עֲשִׂרִיָּה וְשָׁבָה וְהָיְתָה לְבָעֵר כָּאֵלָה וְכָאַלּוֹן אֲשֶׁר בְּשַׁלֶּכֶת מַצֶּבֶת בָּם זֶרַע קֹדֶשׁ מַצַּבְתָּהּ: פ (ישעיהו פרק ו פסוק יג)

טקסט בלבד:

ועוד בה עשריה ושבה והיתה לבער כאלה וכאלון אשר בשלכת מצבת בם זרע קדש מצבתה: פ (ישעיהו פרק ו פסוק יג)

תיקון קוראים:

ועוד בה עשריה ושבה והיתה לבער כאלה וכאלון אשר בשלכת מצבת בם זרע קדש מצבתה: פ (ישעיהו פרק ו פסוק יג)
וְיִשׁתַּאֲרוּן בַּהּ חַד מִן עַסרָא וִיתוּבוּן וִיהוֹן לְצָרָבָא כְּבוּטמָא וּכבַלוּטָא דִּבמִיתַּר טַרפֵּיהוֹן דָּמַן לְיַבִּישִׁין וְעַד כְּעַן אִינוּן רַטִיבִין לְקַיָימָא מִינְהוֹן זַרעָא כֵּין גָּלְוָותָא דְיִשׂרָאֵל יִתכַּנשׁוּן וִיתוּבוּן לַאֲרַעהוֹן אֲרֵי זַרעָא דְקוּדשָׁא נִצבָּתְהוֹן :

ועוד - ח' ראשי פסוקים: יש' ו , יג; תה' לז , י; קה' ג , טז; דנ' ט , כ , כא; דה"א כט , ג; דה"ב כח , יז; לב , טז. ועוד - כ"ג: ראה יש' ה , כה.

ועוד - ח' רא' פס'; עשריה - ל'; בשלכת - ל'; זרע קדש - ל'; מצבתה - ל'.

ועוד בה עשיריה - וכשיתמעטו לאחד מעשרה , גם אותה השארית - אשיב ידי עליה בצירוף אחר צירוף , והיתה לבער , עד לא ישארו אלא צדיקים גמורים שישובו אלי בכל לבם. כאלה וכאלון , אשר בעת זמן שלכת שלהם , שהם משליכים עלים שלהם בימי הסתיו שִילוּך אחר שילוך , עד שאין נותר בה זולתי המצבת - אף הם , זרע קדש הנמצאים בם , עומדים בקדושתם , הם יהיו לה למצבת. דבר אחר: מצבתה - נטיעתה; לכך איני מכלה אותם , שאני נטעתים זרע קודש. ויש פותרים: "שער שלכת" (דה"א כו , טז) היה בירושלם , כמו שאמור למעלה בעזרא , והיו שם אלה ואלון נטועים.

ועוד בה עשיריה ושבה והיתה לבער - ואפילו אם לא נותרה בה פליטה , אלא אחד מעשרה בהם , ישוב אותו הנשאר והיה לבער לאומות) , וסוף תוסיף פליטה "הנשארה שורש למטה ועשה פרי למעלה" (יש' לז , לא) , כאלה וכאלון אשר בשלכת מצבת בם - כמנהג אלה ואלון שבעת שיִבּוֹל וישליך עלה שלו , תעמד אחרת במקומה , כמו כן זרע קדש מצבתה; עד שיעביר הקדוש ברוך הוא את הרשעים מתוכה , יעמיד במקומם אנשי צדק. מצבתה - נטיעתה; "ונטעתם כל עץ מאכל" (וי' יט , כג) - מתרגמינן: "ותיצבון" (ת"א) [בלעז 'אטיאבייאוי דשאויי'.]. ומדרש רבותינו (קה"ר א , יב): "בשנת מות המלך עוזיהו" (לעיל , א) - זו תחילת נבואת ישעיה; ולמה נכתב כאן? לומר שאין מוקדם ומאוחר בתורה. "בשנת מות" - (תנח' צו יג): שנה שנצטרע בה עוזיהו , דאמר מר (ע"ז ה , א): ארבעה חשובין כמת: סומא , ומצורע , ויורד מנכסיו , ומי שאין לו בנים. "ושוליו מליאים את ההיכל" - מזיו כבודו מלא ההיכל (ראה ת"י); ולשון חכמים (ב"ק לב , ב): שולייא דנפחי. דבר אחר: ושוליו - אילו כהנים המלובשים בשולי המעיל. ואף בהגדת איכה פתרו רבותינו (איכ"ר א , לו): "טומאתה בשוליה" (איכה א , ט) - אילו כהנים. "שרפים עומדים ממעל לו" (ו , ב) - זהו שאמר הכתוב "מאחז פני כסא פרשז עליו עננו" (איוב כו , ט) - (ראה או"מ ע' 415 ): כבש פני כסא שלשים ושש פרסאות , מניין ל"ו , והוא חצר שלו , ופרשז ענן סביב החצר; (תנח' צו יג) ומן החצר ולחוץ שרפים עומדים ומקטרגים את עוזיהו במעל שמעל , שנכנס להקטיר קטרת , ודנו אותו בשריפה , והארץ פתחה פיה לבולעו כעדת קרח; עד שהיו דנין זה עם זה לקה בצרעת , הדא הוא דכתיב "והצרעת זרחה במצחו" (דה"ב כו , יט). הוא שאמר הכתוב "למען אשר לא יקרב איש זר אשר לא מזרע אהרן הוא... ולא יהיה כקרח וכעדתו כאשר דבר יי' ביד משה" (במ' יז , ה) - לו לא יארע לו כמו שאירע לקרח שנבלע , ולא כשאירע לעדתו שנשרפו , שאש "יצאה מאת יי' ותאכל את החמשים ומאתים איש מקריבי הקטורת" (במ' טז , לה) , אלא "כאשר דבר יי' ביד משה לו" (במ' יז , ה); ומה נאמר ביד משה? "ויאמר יי' לו עוד הבא נא ידך בחיקך... והנה ידו מצורעת כשלג" (שמ' ד , ו). "וקרא זה אל זה ואמר" (לעיל , ג) - נוטלין רשות זה מזה (ראה ת"י). "וינועו אמות הסיפים" (לעיל , ד) - מקול המלאכים הקוראים זה אל זה. "והבית" - הוא בית המקדש - נתמלא "עשן". בו ביום עמד עוזיהו להקטיר קטרת על גבי המזבח , ונזדעזעה ארץ ישראל , והיה רעש גדול בעולם (ראה סע"ר כ); "שרפים עומדים ממעל לו" (לעיל , ב) ומבקשים לשורפו , כסבורים היו שהוא ראוי לשריפה וכו'; כאשר פירשנו (לעיל , ב). "ויעף אלי אחד מן השרפים ובידו רצפה" (לעיל , ו) - ובידו דיבור; "מעל המזבח" - אשר לקח מן המלך היושב על כסא הכבוד בשמי מרום. "ובידו רצפה" - תרגומו: "ובפומיה ממלל" , כלומר: רץ בפה , שנשתלח לעשות שליחות בפיו. "ויגע על פי ויאמר הנה נגע זה על שפתיך" (לעיל , ז) - "ראה נתתי דברי בפיך" (ראה יר' א , ט). (פר"כ טז , ד): "ואשמע את קול יי' אומר" (לעיל , ח) - זהו שאמר הכתוב "אהבת צדק ותשנא רשע על כן משחך... שמן ששון מחברך" (תה' מה , ח). רבי נחמיה בשם רבי יהודה ברבי סימון פתר קרייה בישעיה: אמר ישעיה: מטייל הייתי בבית תלמודי , "ואשמע את קול יי' אומר: את מי אשלח"? שלחתי את מיכה והיו מכין אותו , שנאמר "בשבט יכו אל הלחי את שופט ישראל" (מי' ד , יד); שלחתי את עמוס והיו קורין אותו 'פסילוס'; אמרו: הניח את עולמו והשרה שכינתו על הדין פסילוס , קטיע לישניה; אמר רבי יוחנן: למה היו קורין אותו 'עמוס'? שהיה פסילוס בלשונו; מעתה "את מי אשלח? ואומר: הנני שלחני". אמר לו הקדוש ברוך הוא לישעיה: ישעיה , בני טרחנים הם; אם אתה מקבל עליך ללקות ולהתבזות מבניי , אתה הולך בשליחותי , ואם לאו , אי אתה הולך בשליחותי. אמר לו: על מנת כן , "גיוי נתתי למכים ולחיי למורטים" (יש' נ , ו); ולוואי שהייתי כדיי לילך בשליחותך אצל בניך ולהחזירם למוטב. אמר לו הקדוש ברוך הוא: ישעיה , "אהבת צדק" - אהבת לצדק את בניי , "ותשנא רשע" - שנאת לחייבם , "על כן משחך" (שם). (ב"ר לד , יג): "וריחק יי' את האדם"... "ועוד בה עשיריה" (לעיל , יב - יג) - אמר ישעיה לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם , ריחקת את האדם - אֵילו ישראל שנאמר בהם "אדם אתם" (יח' לד , לא); אמר לו (פס"ר מ): "ועוד בה עשיריה" - תיקנתי להם עשרה ימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים; "ושבה" - כדי שיחזרו בתשובה; "והיתה" - "והיתה זאת לכם לחקת עולם" (וי' טז , לד); "לבער" - "לכפר על בני ישראל מכל חטאתם" (שם). "כאלה וכאלון אשר בשלכת" - כשתי אילנות שהן בשער הלשכה , כן יהיה עמידת רגליהן.

ועוד - יש אומרים , כי עשרה מלכים יעמדו עוד על יהודה טרם הגלות , וזה טעם ושבה והיתה לבער , כמו "ובערת הרע" (דב' יג , ו); ויש אומרים: מגזרת "לא תבערו אש" (שמ' לה , ג); ובאמת שכן היה מספר המלכים עם עזיהו. ואחרים אמרו (ראה ת"י ואבן בלעם) , כי עשירית תשאר בארץ. ועל דרך דקדוק הלשון , עשיריה - תואר השם , ואיננו כמו "עשירית" (שמ' טז , לו) , והעד "יהיה ישראל שלישיה" (יש' יט , כד); והנה התברר כי זה רמז למלכות. כאלה וכאלון - שנים אילנים היו בשער שלכת (ראה דה"א כו , טז) , והיו חזקים. והאומרים כי שלכת הפוך מ'לשכה' (נחמ' יג , ה) , איננו אמת; גם כן הגוזרים אותו ממלת 'השליך' (מחברת: 'שלך') , כי המדבר כאלה לא ידע דקדוק הלשון. וטעם מצבת בם - שיעמדו עוד ויהיו נצבים תמיד. ואל תתמה על שהמשילם לאילן , והנה כן "כי כימי העץ" (יש' סה , כב). וטעם זרע קודש מצבתה - שאלה שיעמדו בה אחר כן הם זרע קודש , וזה רמז לעולים מגלות בבל.

ועוד בה עשיריה - ועוד , הנותרת בה אחת מעשר , ושבה אותה הארץ המיושבת הנותרת והיתה עוד לבער ממנה יושביה , ביעור אחר ביעור , צירוף אחר צירוף; כאלון וכאלה שאדם מגדל לקורות , ומשפה אותם ומסיר ענפיהם ומשליך , שאינו רוצה שיגדלו בענפים , אלא בקומה. אשר בשלכת - שכשאדם משליך ענפיהם ומשפה אותם , לבד המצבת העומדת , קומת האילן , מניח בו; כן אֵילו: זרע קדש יהיה מצבת אותה העשיריה הנותרת בה; וזה בבית שיני. הנה זה ראיתי בימי יותם.

ועוד בה עשיריה. עשיריה - שם בשקל "תחתיה" (תה' פו , יג); ועניינו: כי עוד ימלכו בארץ עשרה מלכים מעת נבואה זו; ונבואה זו היתה בשנת מות המלך עוזיהו (ראה לעיל , א) , ועשרה מלכים הם: יותם , אחז , יחזקיה , מנשה , אמון , יאשיה , יהואחז , יהויקים , יהויכין , צדקיהו. ואחר כן , ושבה האדמה והיתה לבער - שיכלה הכל , שיגלו כולם וחרבה ירושלם. לבער - עניין כליון , כמו "ובערת הרע מקרבך" (דב' יג , ו); "כאשר יבער הגלל" (מ"א יד , ו). כאלה וכאלון אשר בשלכת מצבת בם - וביעורם יהיה כביעור האלה והאלון , שישירו עליהם בזמן החורף , ויראה שהם יבישים; זהו פירוש בשלכת: בהשליך עליהם. ואף על פי כן מצבת בם - פירוש: הַעֲמָדָה , כי עמדה לַחוּתָם בהם , אע"פ שנראים יבישים; כי בימי ניסן ישובו ויפרחו העלים. כן זרע קדש מצבתה - כי אע"פ שיגלו כולם , לא תחשבו כי יכלו בגלות ולא ישובו לארצם , כי עוד יפריחו ויצמחו וישובו לארצם. כן תרגם יונתן הפסוק: "כבוטמא וכבלוטא , דבמתר טרפוהי דמין ליבשין , ועד כען אינון רטיבין לקימא מהון זרעא; כן גלותא דישראל , יתכנשון ויתובון לארעהון , ארי זרעא דקודשא נצבתהון". פירש מצבת כמו 'מטע' , כתרגום "ויטע" (בר' ב , ח ועוד): "ונצב" (ת"א). וכינוי ה"א מצבתה - כנגד האדמה , כמו שאמר: ושבה והיתה לבער. ויונתן תרגם ועוד בה עשיריה: "וישתארון בה חד מן עשרא". [יש מפרשים (ראה רש"י וראב"ע): בשלכת - שם שער שהיה בבית המקדש , וזה זכר בדברי הימים "עם שער שלכת" (דה"א כו , טז); ושם היו נטועים אלה ואלון , ואמר המשל בהם.]

ועוד בה עשיריה - כלומר: ואם אחר כן נשאר שם העשירית , הנה תשוב והיתה אותה העשיריה לבער , כמו שהוא האלה והאלון , שאינם עצי פרי וכל אדם לוקח מהם לשרוף. וטעם אשר בשלכת , אינו מעניין דמיון האלה והאלון , כי אין מלת אשר דבקה עם הקרוב לה , אבל הטעם , שיהיה עמנו זה לבער והפסד , כי יושלך המעמד שבם אשר זרע קדש מעמדם; וזה על שם העבר. ואמר שֵם 'השלכה' למעמד , כטעם "השליכו משכנותינו" (יר' ט , יח) , וכן "השליך משמים ארץ תפארת ישראל" (איכה ב , א).

ועוד בה עשיריה - שילכו בגלות , והעשירית שבה תשאר ולא תלך בגלות. זהו שבט יהודה , שעשרת השבטים גלו ושבט יהודה לא גלה. ושבה והיתה לבער - שגם שבט יהודה רובו יגלה , שהכל שטף סנחריב (ראה מ"ב יח , יג) עד שבא ונפל בירושלם. והם ידמו כאלה וכאלון , אשר בזמן השלכת העלים עדיין מצבת האלה קיימת , והיא עתידה להחליף ענפים אחרים , כך תדמה מלכות יהודה שהיא עתידה להתחדש ולהתגדל אחר מפלת סנחריב , כי זרע קודש היא מצבתה. בשלכת - שם דבר.
ריכוז קישורים