תנ"ך - ואמר אוי־לי כי־נדמיתי כי איש טמא־שפתים אנכי ובתוך עם־טמא שפתים אנכי יושב כי את־המלך ה' צבאות ראו עיני:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וָאֹמַ֞ר אֽוֹי־לִ֣י כִֽי־נִדְמֵ֗יתִי כִּ֣י אִ֤ישׁ טְמֵֽא־שְׂפָתַ֙יִם֙ אָנֹ֔כִי וּבְתוֹךְ֙ עַם־טְמֵ֣א שְׂפָתַ֔יִם אָנֹכִ֖י יוֹשֵׁ֑ב כִּ֗י אֶת־הַמֶּ֛לֶךְ יְהוָ֥ה צְבָא֖וֹת רָא֥וּ עֵינָֽי: (ישעיהו פרק ו פסוק ה)

טקסט וניקוד:

וָאֹמַר אוֹי־לִי כִי־נִדְמֵיתִי כִּי אִישׁ טְמֵא־שְׂפָתַיִם אָנֹכִי וּבְתוֹךְ עַם־טְמֵא שְׂפָתַיִם אָנֹכִי יוֹשֵׁב כִּי אֶת־הַמֶּלֶךְ יְהוָה צְבָאוֹת רָאוּ עֵינָי: (ישעיהו פרק ו פסוק ה)

טקסט בלבד:

ואמר אוי־לי כי־נדמיתי כי איש טמא־שפתים אנכי ובתוך עם־טמא שפתים אנכי יושב כי את־המלך ה' צבאות ראו עיני: (ישעיהו פרק ו פסוק ה)

תיקון קוראים:

ואמר אוי־לי כי־נדמיתי כי איש טמא־שפתים אנכי ובתוך עם־טמא שפתים אנכי יושב כי את־המלך יהוה צבאות ראו עיני: (ישעיהו פרק ו פסוק ה)
וַאֲמַרִית וָי לִי אֲרֵי חַבִית אֲרֵי גְבַר חַיָיב לְאוֹכָחָא אֲנָא וּבגוֹ עַמָא דִמגָעַל בְּחוֹבִין אֲנָא יָתֵיב אֲרֵי יָת יְקָר שְׁכִינַת מֶלֶך עָלְמַיָא יְיָ צְבָאוֹת חֲזַאָה עֵינָי :

טמא - ד': וי' כב , ד; יש' ו , ה (פעמיים); חגי ב , יג. אנכי יושב - ה': בר' כד , ג , לז; ש"ב ז , ב; יש' ו , ה; דה"א יז , א. המלך יי' - ב': יש' ו , ה; תה' צח , ו.

המלך יי' ב' ואמר אוי לי כי נדמיתי בחצצרות וקול שופר .

טמא - ד'; אנכי יושב - ה'; המלך יי' - ב'.

כי נדמיתי - הנני מת , [שלא הייתי כדאי שאראה פני השכינה. ודוגמתו מצינו במנוח "מות נמות כי אלהים ראינו" (שו' יג , כב). נדמתי] - כמו "כי נדמה כל עם כנען" (צפ' א , יא). טמא שפתים - "מגעל בחובין" (ת"י).

ואומר אוי לי כי נדמיתי - כי נאלמתי להשיב דבר "הנני שלחני" (להלן , ח) כשומעי את קול יי' אומר "את מי אשלח ומי ילך לנו" (שם). ומי גרם שנשתקתי? כי איש טמא שפתים אנכי ובתוך עם טמא שפתים אנכי - אין זו טומאה ממש , אלא פתרון: מגואל בחטא אנכי , ובתוך עם מגואל בחטא אנכי יושב; שמן התשובה שהשרף משיבו - "הנה נגע זה על שפתיך וסר עונך" (להלן , ז) - אתה למד שאין זו טומאה ממש , אלא גיאול חטא ועון הוא; שאם אתה אומר טומאת דבר הוא , היה לו לאחד מן השרפים להשיבו על מה שהוא צועק: הנה נגע זה על שפתיך וסר טומאתך , והוא משיבו: "וסר עונך" - על דבר שאינו קובל עליו. ראיתה מימיך אדם צווח: קלני מראשי , וחבירו משיבו: הריני מרפא רגלך? אף כאן , הנביא קובל ואומר: אוי לי כי איש טמא שפתים אנכי , לפיכך נדמיתי , וזה משיבו: "הנה נגע זה על שפתיך וסר עונך"! על כרחך אין טמא זה אלא מגואל בחטא. וקובל הנביא לומר: אוי לי כי נדמיתי - שלא יכולתי להשיב , כי את המלך יי' צבאות ראו עיניי , ואשמע קדוש מדבר "את מי אשלח ומי ילך לנו" (להלן , ח) , ואשב מְשוֹמֵם (ע"פ עז' ט , ג) , שאיני יכול להשיבו "הנני שלחני". ועד שאני יושב והייתי מצטער על הדבר כי איש טמא שפתים אנכי , ויעף אלי אחד מן השרפים - זה מיכאל. ובידו רצפה , והרצפה היתה כל כך אש מתלקחת שאפילו השרף לא היה יכול ליגע בה , אלא במלקחים לקח מעל המזבח.

ואמר... נדמיתי - נִכְרַתִי מהיותי עם חברת הקדושים; כמו "ודמיתי אמך" (הו' ד , ה). ויש אומרים: מלשון "דמי" (יש' סב , ו) , גם הוא נכון. טעם איש טמא שפתים , לפי דעתי , שהנביא גדל עם ישראל שהיו טמאים במעשה ובדבור , והנה למד מדבורם , והעד "ויסרני מלכת בדרך העם הזה" (יש' ח , יא) , על כן אמר ובתוך עם טמא שפתים אנכי יושב. וטעם כי את המלך יי' צבאות ראו עיני - שהוא קדוש , ופחדתי להקדישו בעבור טומאת שפתים. ואע"פ שאמר ראו עיני , במראות נבואה ראה כן.

ועכשיו כשראיתי את המראה הגדולה: כבוד יי' "על כסא רם ונשא" (לעיל , א) , והשרפים שקוראים זה לזה , כל עצמו כדי להשמיע אותי , ונעו "אמות הספים" (לעיל , ד) ברעש , היה לי לדבר ולישאל 'מה זה ועל מה זה' (ע"פ אס' ד , ה) , ולחלות פניו שלא ישחית; ועל זאת הייתי מצטער , שאני משותק ונדמה ביניהם , שאין לי פתחון בתוכם ונזוף אני , ולא ישיבוני דבר , כי איש טמא שפתים בחטא ובעון אני ועמי. כי את המלך יי' צבאות ראו עיני - ואדע אני כי לא על חנם נראה לי , ואִלו הייתי יודע שאני טהור לפניו וראוי , הייתי מדבר לפניו ושואל מה זאת , ומחלה פניו שלא ישחית; אבל עכשיו , שמא אֵילו השרפים העמדים עליו מזומנים להשתלח להשחית בעם , כמעשה יחזקאל (יח' ט , א - ב) , ואין איש עומד בפרץ לפניו להשיב חמתו מהשחית. ומי גרם לו להחזיק עצמו כנזוף? לפי שכבר דיבר לו בימי עזיה , ופסק , ושוב לא דבר עמו עד עכשיו , ועכשיו רואה שאינו מדבר לו , אלא על ידי שרפים , ואף השרפים אינן מדברים לו פה אל פה , אלא זה לזה וברעש ורגז , סבור כי לבלע ולהשחית הן באים , כמעשה יחזקאל ומיכיהו בן ימלא (מ"א כב , יט).

ואמר אוי לי כי נדמיתי - כיון ששמע הקול הגדול , וראה הבית מלא עשן , פחד שימות; כי חשב , כי לא היה ראוי להסתכל בכבוד , אלא להסתיר פניו , כמו שאמר במשה "ויסתר משה פניו כי ירא מהביט אל האלהים" (שמ' ג , ו). וזהו שאמר: כי את המלך יי' צבאות ראו עיני - כיון שראיתי הכבוד , אמות; כמו שאמר מנוח "מות נמות כי אלהים ראינו" (שו' יג , כב) ופירוש המלך: כבוד המלך , וכן תרגם יונתן: "ארי ית יקר שכינת מלך עלמא יי' צבאות חזאה עיני". ופירוש נדמתי: נכרתי , כמו "נדמה נדמה מלך ישראל" (הו' י , טו). ויונתן תרגם: "וי לי ארי חבית , ארי גברא חייב לאדכאה אנא , ובגו עמא דמגעל בחובין אנא יתיב". ואדוני אבי ז"ל פירש: נדמיתי - נשתתקתי; ופירוש טמא שפתים הראשון: סגור שפתים , כמו "נטמינו בעיניכם" (איוב יח , ג); "ונטמתם בם" (וי' יא , מג); רוצה לומר: כי חשב בעצמו עון , שלא הקדיש האל עם כתות השרפים; כי לא נתן לו רשות לדבר , עד שהגיע המלאך הרצפה על פיו (ראה להלן , ו). והנראה בעיני , כי לפיכך זכר טומאת שפתים , ולא זכר טומאת הגוף , כי כששמע הנביא דברי השרפים המקדישים האל , אמר: להם נאה לראות הכבוד ולהקדיש האל , כי הם טהורים ודבריהם טהורים , ולהם נאה לראות בשכלם הכבוד , ולהקדיש האל בדבריהם; אבל אני שאני טמא , כי כל גוף בשר טמא , ושפתי טמאים מלהזכיר בפי קדושת האל , כשאערוך עצמי כנגדם; כל שכן שאני שוכן בתוך עם טמא שפתים , כמו שנאמר עליהם "וכל פה דובר נבלה" (יש' ט , טז) , ואיך אני ראוי לכל זה הכבוד? לפיכך אני ירא שאמות מהמראה הזאת שראיתי; והקול הזה בעבורי נהיה , לכלותי ולאבדני מן העולם , לפי שנסתכלתי בכבוד , ואני בשר ודם טמא.

נדמיתי - אין בשרש 'דמה' , רק ענין אחד , וידוע ש'דמה' הוא מצטרף לדבר מה בהניח; וכל המקרא מלא מחסרון המצורף , וכן נכון בהגיון; ולכן המכוון בזה: נדמה ליתר בני אדם; כי השלם אין כמוהו בארץ , והעד: "ואל מי תדמיון אל" (יש' מ , יח). ובאורו בכאן בצדו , באמרו: כי איש טמא שפתים אנכי , אם כן הוא דומה לעם הזה המקולקל שהוא עם טמא שפתים. ואולם אמרו כי את המלך יי' צבאות ראו עיני - נתינת טעם להתאוננו על היותו כאחד העם , טמא מחסרונות שהם עונות וחטאות; כלומר: כי אנכי היום , עם כל זה ראיתי ראיה מה את השם , ומה יהיה אם לא היו עמי אלה החסרונות , כי באמת הייתי רואה אותו ראיה עצומה , גם היה מדבר עמי , כי אהיה קרוב לו. לכן על הצטערו: ויעף אלי וגו' , וסר עונך וחטאתיך תכופר וגו'; והתכלית - שהיה משלוחי השם. ולכל זה באורים , והכל ימצא ב'גביע' , הוא "אשר ישתה אדני בו" (בר' מד , ה).

אוי לי כי נדמיתי - כמו "נדמה כל עם כנען" (צפ' א , יא) - נכרת; שהיה סבור למות בעבור שראה השם , ולא היה ראוי לראות כבודו. כי איש טמא שפתים אנכי - שאיני טהור ונקי מעון , ואני שוכן בתוך עם טמא שפתים , וראיתי את השם; מת אני.
ריכוז קישורים