תנ"ך - ואמר
אוי־לי
כי־נדמיתי
כי
איש
טמא־שפתים
אנכי
ובתוך
עם־טמא
שפתים
אנכי
יושב
כי
את־המלך
ה'
צבאות
ראו
עיני:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
וָאֹמַ֞ר
אֽוֹי־לִ֣י
כִֽי־נִדְמֵ֗יתִי
כִּ֣י
אִ֤ישׁ
טְמֵֽא־שְׂפָתַ֙יִם֙
אָנֹ֔כִי
וּבְתוֹךְ֙
עַם־טְמֵ֣א
שְׂפָתַ֔יִם
אָנֹכִ֖י
יוֹשֵׁ֑ב
כִּ֗י
אֶת־הַמֶּ֛לֶךְ
יְהוָ֥ה
צְבָא֖וֹת
רָא֥וּ
עֵינָֽי:
(ישעיהו פרק ו פסוק ה)
וָאֹמַר
אוֹי־לִי
כִי־נִדְמֵיתִי
כִּי
אִישׁ
טְמֵא־שְׂפָתַיִם
אָנֹכִי
וּבְתוֹךְ
עַם־טְמֵא
שְׂפָתַיִם
אָנֹכִי
יוֹשֵׁב
כִּי
אֶת־הַמֶּלֶךְ
יְהוָה
צְבָאוֹת
רָאוּ
עֵינָי:
(ישעיהו פרק ו פסוק ה)
ואמר
אוי־לי
כי־נדמיתי
כי
איש
טמא־שפתים
אנכי
ובתוך
עם־טמא
שפתים
אנכי
יושב
כי
את־המלך
ה'
צבאות
ראו
עיני:
(ישעיהו פרק ו פסוק ה)
ואמר
אוי־לי
כי־נדמיתי
כי
איש
טמא־שפתים
אנכי
ובתוך
עם־טמא
שפתים
אנכי
יושב
כי
את־המלך
יהוה
צבאות
ראו
עיני:
(ישעיהו פרק ו פסוק ה)
וַאֲמַרִית
וָי
לִי
אֲרֵי
חַבִית
אֲרֵי
גְבַר
חַיָיב
לְאוֹכָחָא
אֲנָא
וּבגוֹ
עַמָא
דִמגָעַל
בְּחוֹבִין
אֲנָא
יָתֵיב
אֲרֵי
יָת
יְקָר
שְׁכִינַת
מֶלֶך
עָלְמַיָא
יְיָ
צְבָאוֹת
חֲזַאָה
עֵינָי
:
טמא
-
ד':
וי'
כב
,
ד;
יש'
ו
,
ה
(פעמיים);
חגי
ב
,
יג.
אנכי
יושב
-
ה':
בר'
כד
,
ג
,
לז;
ש"ב
ז
,
ב;
יש'
ו
,
ה;
דה"א
יז
,
א.
המלך
יי'
-
ב':
יש'
ו
,
ה;
תה'
צח
,
ו.
המלך
יי'
ב'
ואמר
אוי
לי
כי
נדמיתי
בחצצרות
וקול
שופר
.
טמא
-
ד';
אנכי
יושב
-
ה';
המלך
יי'
-
ב'.
כי
נדמיתי
-
הנני
מת
,
[שלא
הייתי
כדאי
שאראה
פני
השכינה.
ודוגמתו
מצינו
במנוח
"מות
נמות
כי
אלהים
ראינו"
(שו'
יג
,
כב).
נדמתי]
-
כמו
"כי
נדמה
כל
עם
כנען"
(צפ'
א
,
יא).
טמא
שפתים
-
"מגעל
בחובין"
(ת"י).
ואומר
אוי
לי
כי
נדמיתי
-
כי
נאלמתי
להשיב
דבר
"הנני
שלחני"
(להלן
,
ח)
כשומעי
את
קול
יי'
אומר
"את
מי
אשלח
ומי
ילך
לנו"
(שם).
ומי
גרם
שנשתקתי?
כי
איש
טמא
שפתים
אנכי
ובתוך
עם
טמא
שפתים
אנכי
-
אין
זו
טומאה
ממש
,
אלא
פתרון:
מגואל
בחטא
אנכי
,
ובתוך
עם
מגואל
בחטא
אנכי
יושב;
שמן
התשובה
שהשרף
משיבו
-
"הנה
נגע
זה
על
שפתיך
וסר
עונך"
(להלן
,
ז)
-
אתה
למד
שאין
זו
טומאה
ממש
,
אלא
גיאול
חטא
ועון
הוא;
שאם
אתה
אומר
טומאת
דבר
הוא
,
היה
לו
לאחד
מן
השרפים
להשיבו
על
מה
שהוא
צועק:
הנה
נגע
זה
על
שפתיך
וסר
טומאתך
,
והוא
משיבו:
"וסר
עונך"
-
על
דבר
שאינו
קובל
עליו.
ראיתה
מימיך
אדם
צווח:
קלני
מראשי
,
וחבירו
משיבו:
הריני
מרפא
רגלך?
אף
כאן
,
הנביא
קובל
ואומר:
אוי
לי
כי
איש
טמא
שפתים
אנכי
,
לפיכך
נדמיתי
,
וזה
משיבו:
"הנה
נגע
זה
על
שפתיך
וסר
עונך"!
על
כרחך
אין
טמא
זה
אלא
מגואל
בחטא.
וקובל
הנביא
לומר:
אוי
לי
כי
נדמיתי
-
שלא
יכולתי
להשיב
,
כי
את
המלך
יי'
צבאות
ראו
עיניי
,
ואשמע
קדוש
מדבר
"את
מי
אשלח
ומי
ילך
לנו"
(להלן
,
ח)
,
ואשב
מְשוֹמֵם
(ע"פ
עז'
ט
,
ג)
,
שאיני
יכול
להשיבו
"הנני
שלחני".
ועד
שאני
יושב
והייתי
מצטער
על
הדבר
כי
איש
טמא
שפתים
אנכי
,
ויעף
אלי
אחד
מן
השרפים
-
זה
מיכאל.
ובידו
רצפה
,
והרצפה
היתה
כל
כך
אש
מתלקחת
שאפילו
השרף
לא
היה
יכול
ליגע
בה
,
אלא
במלקחים
לקח
מעל
המזבח.
ואמר...
נדמיתי
-
נִכְרַתִי
מהיותי
עם
חברת
הקדושים;
כמו
"ודמיתי
אמך"
(הו'
ד
,
ה).
ויש
אומרים:
מלשון
"דמי"
(יש'
סב
,
ו)
,
גם
הוא
נכון.
טעם
איש
טמא
שפתים
,
לפי
דעתי
,
שהנביא
גדל
עם
ישראל
שהיו
טמאים
במעשה
ובדבור
,
והנה
למד
מדבורם
,
והעד
"ויסרני
מלכת
בדרך
העם
הזה"
(יש'
ח
,
יא)
,
על
כן
אמר
ובתוך
עם
טמא
שפתים
אנכי
יושב.
וטעם
כי
את
המלך
יי'
צבאות
ראו
עיני
-
שהוא
קדוש
,
ופחדתי
להקדישו
בעבור
טומאת
שפתים.
ואע"פ
שאמר
ראו
עיני
,
במראות
נבואה
ראה
כן.
ועכשיו
כשראיתי
את
המראה
הגדולה:
כבוד
יי'
"על
כסא
רם
ונשא"
(לעיל
,
א)
,
והשרפים
שקוראים
זה
לזה
,
כל
עצמו
כדי
להשמיע
אותי
,
ונעו
"אמות
הספים"
(לעיל
,
ד)
ברעש
,
היה
לי
לדבר
ולישאל
'מה
זה
ועל
מה
זה'
(ע"פ
אס'
ד
,
ה)
,
ולחלות
פניו
שלא
ישחית;
ועל
זאת
הייתי
מצטער
,
שאני
משותק
ונדמה
ביניהם
,
שאין
לי
פתחון
בתוכם
ונזוף
אני
,
ולא
ישיבוני
דבר
,
כי
איש
טמא
שפתים
בחטא
ובעון
אני
ועמי.
כי
את
המלך
יי'
צבאות
ראו
עיני
-
ואדע
אני
כי
לא
על
חנם
נראה
לי
,
ואִלו
הייתי
יודע
שאני
טהור
לפניו
וראוי
,
הייתי
מדבר
לפניו
ושואל
מה
זאת
,
ומחלה
פניו
שלא
ישחית;
אבל
עכשיו
,
שמא
אֵילו
השרפים
העמדים
עליו
מזומנים
להשתלח
להשחית
בעם
,
כמעשה
יחזקאל
(יח'
ט
,
א
-
ב)
,
ואין
איש
עומד
בפרץ
לפניו
להשיב
חמתו
מהשחית.
ומי
גרם
לו
להחזיק
עצמו
כנזוף?
לפי
שכבר
דיבר
לו
בימי
עזיה
,
ופסק
,
ושוב
לא
דבר
עמו
עד
עכשיו
,
ועכשיו
רואה
שאינו
מדבר
לו
,
אלא
על
ידי
שרפים
,
ואף
השרפים
אינן
מדברים
לו
פה
אל
פה
,
אלא
זה
לזה
וברעש
ורגז
,
סבור
כי
לבלע
ולהשחית
הן
באים
,
כמעשה
יחזקאל
ומיכיהו
בן
ימלא
(מ"א
כב
,
יט).
ואמר
אוי
לי
כי
נדמיתי
-
כיון
ששמע
הקול
הגדול
,
וראה
הבית
מלא
עשן
,
פחד
שימות;
כי
חשב
,
כי
לא
היה
ראוי
להסתכל
בכבוד
,
אלא
להסתיר
פניו
,
כמו
שאמר
במשה
"ויסתר
משה
פניו
כי
ירא
מהביט
אל
האלהים"
(שמ'
ג
,
ו).
וזהו
שאמר:
כי
את
המלך
יי'
צבאות
ראו
עיני
-
כיון
שראיתי
הכבוד
,
אמות;
כמו
שאמר
מנוח
"מות
נמות
כי
אלהים
ראינו"
(שו'
יג
,
כב)
ופירוש
המלך:
כבוד
המלך
,
וכן
תרגם
יונתן:
"ארי
ית
יקר
שכינת
מלך
עלמא
יי'
צבאות
חזאה
עיני".
ופירוש
נדמתי:
נכרתי
,
כמו
"נדמה
נדמה
מלך
ישראל"
(הו'
י
,
טו).
ויונתן
תרגם:
"וי
לי
ארי
חבית
,
ארי
גברא
חייב
לאדכאה
אנא
,
ובגו
עמא
דמגעל
בחובין
אנא
יתיב".
ואדוני
אבי
ז"ל
פירש:
נדמיתי
-
נשתתקתי;
ופירוש
טמא
שפתים
הראשון:
סגור
שפתים
,
כמו
"נטמינו
בעיניכם"
(איוב
יח
,
ג);
"ונטמתם
בם"
(וי'
יא
,
מג);
רוצה
לומר:
כי
חשב
בעצמו
עון
,
שלא
הקדיש
האל
עם
כתות
השרפים;
כי
לא
נתן
לו
רשות
לדבר
,
עד
שהגיע
המלאך
הרצפה
על
פיו
(ראה
להלן
,
ו).
והנראה
בעיני
,
כי
לפיכך
זכר
טומאת
שפתים
,
ולא
זכר
טומאת
הגוף
,
כי
כששמע
הנביא
דברי
השרפים
המקדישים
האל
,
אמר:
להם
נאה
לראות
הכבוד
ולהקדיש
האל
,
כי
הם
טהורים
ודבריהם
טהורים
,
ולהם
נאה
לראות
בשכלם
הכבוד
,
ולהקדיש
האל
בדבריהם;
אבל
אני
שאני
טמא
,
כי
כל
גוף
בשר
טמא
,
ושפתי
טמאים
מלהזכיר
בפי
קדושת
האל
,
כשאערוך
עצמי
כנגדם;
כל
שכן
שאני
שוכן
בתוך
עם
טמא
שפתים
,
כמו
שנאמר
עליהם
"וכל
פה
דובר
נבלה"
(יש'
ט
,
טז)
,
ואיך
אני
ראוי
לכל
זה
הכבוד?
לפיכך
אני
ירא
שאמות
מהמראה
הזאת
שראיתי;
והקול
הזה
בעבורי
נהיה
,
לכלותי
ולאבדני
מן
העולם
,
לפי
שנסתכלתי
בכבוד
,
ואני
בשר
ודם
טמא.
נדמיתי
-
אין
בשרש
'דמה'
,
רק
ענין
אחד
,
וידוע
ש'דמה'
הוא
מצטרף
לדבר
מה
בהניח;
וכל
המקרא
מלא
מחסרון
המצורף
,
וכן
נכון
בהגיון;
ולכן
המכוון
בזה:
נדמה
ליתר
בני
אדם;
כי
השלם
אין
כמוהו
בארץ
,
והעד:
"ואל
מי
תדמיון
אל"
(יש'
מ
,
יח).
ובאורו
בכאן
בצדו
,
באמרו:
כי
איש
טמא
שפתים
אנכי
,
אם
כן
הוא
דומה
לעם
הזה
המקולקל
שהוא
עם
טמא
שפתים.
ואולם
אמרו
כי
את
המלך
יי'
צבאות
ראו
עיני
-
נתינת
טעם
להתאוננו
על
היותו
כאחד
העם
,
טמא
מחסרונות
שהם
עונות
וחטאות;
כלומר:
כי
אנכי
היום
,
עם
כל
זה
ראיתי
ראיה
מה
את
השם
,
ומה
יהיה
אם
לא
היו
עמי
אלה
החסרונות
,
כי
באמת
הייתי
רואה
אותו
ראיה
עצומה
,
גם
היה
מדבר
עמי
,
כי
אהיה
קרוב
לו.
לכן
על
הצטערו:
ויעף
אלי
וגו'
,
וסר
עונך
וחטאתיך
תכופר
וגו';
והתכלית
-
שהיה
משלוחי
השם.
ולכל
זה
באורים
,
והכל
ימצא
ב'גביע'
,
הוא
"אשר
ישתה
אדני
בו"
(בר'
מד
,
ה).
אוי
לי
כי
נדמיתי
-
כמו
"נדמה
כל
עם
כנען"
(צפ'
א
,
יא)
-
נכרת;
שהיה
סבור
למות
בעבור
שראה
השם
,
ולא
היה
ראוי
לראות
כבודו.
כי
איש
טמא
שפתים
אנכי
-
שאיני
טהור
ונקי
מעון
,
ואני
שוכן
בתוך
עם
טמא
שפתים
,
וראיתי
את
השם;
מת
אני.