תנ"ך - ואתם עזבי ה' השכחים את־הר קדשי הערכים לגד שלחן והממלאים למני ממסך:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וְאַתֶּם֙ עֹזְבֵ֣י יְהוָ֔ה הַשְּׁכֵחִ֖ים אֶת־הַ֣ר קָדְשִׁ֑י הַעֹרְכִ֤ים לַגַּד֙ שֻׁלְחָ֔ן וְהַֽמֲמַלְאִ֖ים לַמְנִ֥י מִמְסָֽךְ: (ישעיהו פרק סה פסוק יא)

טקסט וניקוד:

וְאַתֶּם עֹזְבֵי יְהוָה הַשְּׁכֵחִים אֶת־הַר קָדְשִׁי הַעֹרְכִים לַגַּד שֻׁלְחָן וְהַמֲמַלְאִים לַמְנִי מִמְסָךְ: (ישעיהו פרק סה פסוק יא)

טקסט בלבד:

ואתם עזבי ה' השכחים את־הר קדשי הערכים לגד שלחן והממלאים למני ממסך: (ישעיהו פרק סה פסוק יא)

תיקון קוראים:

ואתם עזבי יהוה השכחים את־הר קדשי הערכים לגד שלחן והממלאים למני ממסך: (ישעיהו פרק סה פסוק יא)
וְאַתּוּן בֵּית יִשׂרָאֵל שְׁבַקתּוּן פֻּלחָנָא דַייָ אִתנְשִׁיתוּן יָת פֻּלחַן טוּרָא דְקֻדשִׁי דִּמסַדְּרִין לְטָעֲוָתָא פָּתוּרִין וּממַזְגִין לְדַחלַתהוֹן אַגָּנִין :

ממסך - ב': יש' סה , יא; מש' כג , ל.

לגד - ל'; והממלאים - ל'; למני - ל'; ממסך - ב'.

עזבי יי' - רשעי ישראל , אשר החזיקו בעבודה זרה , ומתו ברשעם. העורכים לגד - עבודה זרה העשויה על שם המזל , ולשון משנה יש (ראה שבת סז , ב): גד גדי וסינוק לא. למני - למניין חשבון הכומרים אתם ממלאים אגנות מזג יין. ממסך - יין מזוג במים כמשפטו , כמו "לחקור ממסך" (מש' כג , ל); "מסכה יינה" (מש' ט , ב; ראה ע"ז נח , ב). ויש פותרים (ראה סנה' צב , א ורש"י שם) למני - לעבודה זרה שמיניתם עליכם , אבל ומניתי אתכם - שלא נקד 'ומִניתי' דגש , יורה שהוא לשון 'מניין'.

ואתם עוזבי יי' השכחים את הר קדשי - שהייתם יכולים להביא שם עולותיכם וזבחיכם , ומניחים את הר קדשי. העורכים לגד שולחן - שאילו הייתם שוכחים את הר קדשי ומושכים ידיכם מעבודה זרה , שעדיין כדיי בזיון וקצף (ע"פ אס' א , יח) , על אחת כמה וכמה שקצף כפול ומכופל , שאתם שוכחים את הר קדשי ועורכים לגד שולחן. לגד - מזל , כמו: 'לגדא דהר' (חולין מ , א) , וכמו 'גד גדי וסינוק לא' (שבת סז , ב). והממלאים למני ממסך - פתרון הממלאים - המקריבים , כמו "ומלאת יד אהרן" (שמ' כט , ט) , וכן "החפץ ימלא... ידו" (מ"א יג , לג). למני - עבודה זרה , שממנים אותה עבודה זרה לאלוה. ואף אני ממנה אתכם לחרב; אתם ממלאים למני ממסך , אף אני , בו בלשון אני פורע מכם: ומניתי לחרב.

ואתם. השכחים - שם תואר על משקל "יריאים" (ש"א כג , ג). לגד - גדוד השמים. ויאמר רבי משה הכהן , כי לגד - הוא כוכב צדק , שיורה על כל דבר טוב , כי כן לשון קֵדָר; ואמר , כי אין כמוהו "בא גד" (בר' ל , יא). למני - יש אומרים: לצורת הגלגל , שכל צורה וצורה יש לה מניין ידוע מכוכבים; ורבי משה הכהן אמר , שהוא שם כוכב. ממסך - מגזרת "מסכה יינה" (מש' ט , ב).

ואתם עוזבי יי' - עתה. גד ומני - הן מן השעירים אשר היו זובחים להם על פני השדה (ע"פ וי' יז , ה) , לפי העניין.

והיה השרון לנוה צאן כמו שהיה , כי השרון מקום מרעה , וכן כתוב "ועל הבקר הרועים בשרון" (דה"א כז , כט). ועמק עכור לרבץ בקר - וכן העמקים ירבצו בהם הבקר , וירעו בהם כמו שהיו , ויותר טוב , כי ירבצו בטח , לא יפחדו מאויב; והעמקים מקום מרעה גם כן. ומה שזכר עמק עכור - לפי שהיה לו שם גנאי תחילה , אמר: עוד לא יזכר אותו שם , כי רבץ בקר יקרא ועמק ברכה; וכן אמר הושע "ואת עמק עכור לפתח תקוה" (ב , יז). ולמי תהיה כל זאת הברכה? לעמי אשר דרשוני , לא לאשר עזבוני; לפיכך אמר אחריו: ואתם עוזבי יי' - אמר כנגד הדור שהיו עובדים עבודה זרה , והם יִכלו ברשעתם , הם ונשמתם , ולא יראו בטובת ישראל לעתיד לבא , כמו שאמר "ורבים מישיני אדמת עפר יקיצו" (דנ' יב , ב) - ולא כולם , אלא הצדיקים. השכחים - שם תואר. אמר: הם שוכחים הר קדשי , שהוא בית המקדש , מלהקריב עליו קרבן. ועורכים לגד שולחן - גד - פירוש: מזל , כלומר: מקריבים למזל מן המזלות , ואמר רבי משה הכהן כי הוא כוכב צדק , כי כן יקרא בלשון ערבי. והממלאים למני ממסך - וכן ממלאים , כלומר: משלימים ממסך , רוצה לומר: נסך יין למני , והוא שם כוכב. ויש מפרשים: לכוכבים שהם מנויים , והם שבעה כוכבי לכת.

ואתם עזבי יי' וגו' - דִבֵּר זה כנגד קצת בני יהודה וישראל שלא עלו עם עזרא , ואולי גם לא אחר כן , ואע"פ כן אמרו רבותינו ז"ל (ראה קידושין סט , ב): לא עלה עזרא מבבל , עד שעשאה כסלת נקיה; וזה צריך באור. העורכים לגד השולחן - הנה גד כוכב ידוע אצלם , אם יחיד ואם קבוץ כוכבים , וכן למני , כלומר: הממלאים ממסך למני. וענין העורכים לגד שלחן הנזכר בכאן , כבר כתבתיו בספר אחֵר (מ"כ ח"א ע' 5 - 6 ) , עִם שזכרתי לזה טעם אחר יקר מאד; וגם המורה (מו"נ ג , מה) - כבודו מונח במקומו - אמר שלא מצא בו טעם; והכל 'אוצר יי'' יבא.

העורכים לגד שולחן - ידוע בלשון חכמים (ב"ר עא , ט): 'גדא דביתא' - 'מזל הבית'. והממלאים למני ממסך - יש לפרש מני - לשון 'סעודה' , כמו "וימן להם המלך" (דנ' א , ה); "אשר מינה את מאכלם" (שם , י); שהיו עושים סעודות לשם הפסל ואוכלים ושותים זבחי מתים; ושמעתי אומרים כי שם הפסל: 'מני' , ומזה נקראו תלמידי חשוך 'מינים'.
ריכוז קישורים