תנ"ך - לכן כה־אמר׀ אדני ה' הנה עבדי ׀ יאכלו ואתם תרעבו הנה עבדי ישתו ואתם תצמאו הנה עבדי ישמחו ואתם תבשו:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

לָכֵ֞ן כֹּה־אָמַ֣ר׀ אֲדנָ֣י יְהֹוִ֗ה הִנֵּ֨ה עֲבָדַ֤י ׀ יֹאכֵ֙לוּ֙ וְאַתֶּ֣ם תִּרְעָ֔בוּ הִנֵּ֧ה עֲבָדַ֛י יִשְׁתּ֖וּ וְאַתֶּ֣ם תִּצְמָ֑אוּ הִנֵּ֧ה עֲבָדַ֛י יִשְׂמָ֖חוּ וְאַתֶּ֥ם תֵּבֹֽשׁוּ: (ישעיהו פרק סה פסוק יג)

טקסט וניקוד:

לָכֵן כֹּה־אָמַר׀ אֲדנָי יְהֹוִה הִנֵּה עֲבָדַי ׀ יֹאכֵלוּ וְאַתֶּם תִּרְעָבוּ הִנֵּה עֲבָדַי יִשְׁתּוּ וְאַתֶּם תִּצְמָאוּ הִנֵּה עֲבָדַי יִשְׂמָחוּ וְאַתֶּם תֵּבֹשׁוּ: (ישעיהו פרק סה פסוק יג)

טקסט בלבד:

לכן כה־אמר׀ אדני ה' הנה עבדי ׀ יאכלו ואתם תרעבו הנה עבדי ישתו ואתם תצמאו הנה עבדי ישמחו ואתם תבשו: (ישעיהו פרק סה פסוק יג)

תיקון קוראים:

לכן כה־אמר׀ אדני יהוה הנה עבדי ׀ יאכלו ואתם תרעבו הנה עבדי ישתו ואתם תצמאו הנה עבדי ישמחו ואתם תבשו: (ישעיהו פרק סה פסוק יג)
בְּכֵין כִּדנָן אֲמַר יְיָ אֱלֹהִים הָא עַבדַּי צַדִּיקַיָא יֵיכְלוּן וְאַתּוּן רַשִׁיעַיָא תִּכפְּנוּן הָא עַבדַּי צַדִּיקַיָא יִשׁתּוֹן וְאַתּוּן רַשִׁיעַיָא תִּצהוֹן הָא עַבדַּי צַדִּיקַיָא יִחדּוֹן וְאַתּוּן תִּיבַּהתּוּן :

לכן כה - אמר אדני יי' - כ"ט: ראה יש' כח , טז. הנה - ב' פסוקים 'הנה הנה הנה': יש' סב , יא; סה , יג.

(הנה) - ב' פס' הנה הנה הנה.

עבדי - הצדיקים; ואתם - הפושעים בי.

הנה עבדיי , המקריבים לפניי קרבן ועורכים לפניי שולחן , הם יאכלו , ואתם , "העורכים לגד שלחן" (לעיל , יב) , תרעבו. הנה עבדיי , המנסכים לפני נסכי יין , ישתו , ואתם , ה"ממלאים למני ממסך" (שם) , תצמאו.

לכן. עבדי - הם השבים אל ציון. ואתם - אשר ישארו , שלא עבדו השם , ישארו ברעתם.

הנה עבדי - שבדור הזה.

לכן כה אמר יי' - מה שאמר למעלה מזה (ראה לעיל , יא - יב) הוא כנגד אותו הדור שהיה הנביא בו , כמו שפירשנו שהיו עובדים עבודה זרה , ואם כנגדם אמר זאת הפרשה גם כן , לא יתכן זה , כי כולם גלו , כי כשגלו צדיקים ורשעים , גם מהצדיקים מתו בחרב , כמו שכתוב "נתנו את נבלת עבדיך מאכל לעוף השמים בשר חסידיך לחיתו ארץ" (תה' עט , ב) , אלא מה שאמר ומניתי אתכם לחרב , על הרשעים גמורים המכעיסים האל בעבודה זרה אמר , שלא נשאר אחד מהם שלא מת בחרב , אבל האחרים גלו , הצדיקים ושאינם צדיקים גמורים; ואע"פ שמתו מן הצדיקים 'אל אמונה ואין עול' ידע מה שעשה (ע"פ דב' לב , ד) , אין להרהר אחריו. ואם נאמר כי זאת הפרשה כנגד עולי הגולה , כמו שכתוב שיצרפם בעלותם מהגלות (ראה צפ' ג , ט) , אינו דבק במה שכתוב למעלה (לעיל , יב); ועוד שאמר ואתם תרעבו , ולא אמר ואתם אלא לאותם שזכר. על כן הנכון בעיני , כי אלה הפסוקים נאמרו דרך משל על שכר העולם הבא; אמר מתחילה ענשם בעולם הזה: "ומניתי אתכם לחרב" (לעיל , יב) , ועתה אמר ענשם לעולם הבא , ואמר: הנה עבדי יאכלו , רוצה לומר: תשיג נפשם המשכלת בחכמה העליונה בידיעת האל; וההשגה הזאת - תענוג הנפש , כמו שהאכילה והשתייה תענוג הגוף , וכן נאמר בדרך משל גם כן: "הוי כל צמא לכו למים" ואמר "לכו שברו ואכולו" , ואמר "שמעו שמוע אלי ואכלו טוב" (יש' נה , א - ב) - כל זה משל לחכמה , וכתוב: "לא רעב ללחם ולא צמא למים כי , אם לשמוע אל דברי יי'" (עמ' ח , יא) , וכתוב: "צמאה נפשי לאלהים" (תה' מב , ג) , וכן בספר משלי הרבה כזה. ורבותינו ז"ל משלו גם כן שכר העולם הבא וענשו בזה העניין , והביאו גם כן אלה הפסוקים לראייה. אמרו (ראה שבת קנג , א): תנן התם: רבי אליעזר אומר (ראה שבת קנג , א): שוב יום אחד לפני מיתתך; אמרו לו תלמידיו: וכי אדם יודע באי זה יום ימות? אמר להם: כל שכן , ישוב היום שמא ימות למחר , ואף שלמה אמר בחכמתו "בכל עת יהיו בגדיך לבנים" (קה' ט , ח) - אלו תשובה ומעשים טובים. אמר רבן יוחנן בן זכאי: משל למלך שזימן את עבדיו ולא קבע להם זמן; פקחין שבהן קשטו את עצמן ועמדו על פתח המלך; אמרו: כלום בית המלך חסר כלום? טפשים שבהן הלכו ועשו מלאכתן ואמרו: כלום יש סעודה שאין בה טורח? פתאם בקש המלך את עבדיו; הללו נכנסין מקושטין והללו נכנסין מלוכלכין , שמח המלך לקראת פקחין וכעס לקראת טפשין , אמר: הללו יאכלו וישתו והללו יעמדו ויראו. זיואי חתנו שלרבי מאיר אמר בשם רבי מאיר: אף הן נראין כשמשין! אלא אלו ואלו יושבין , הללו אוכלין והללו רעבין , הללו שותין והללו צמאין , שנאמר: לכן כה אמר יי' הנה עבדי יאכלו ואתם תרעבו הנה עבדי ישתו ואתם תצמאו.

עבדי - העולים לירושלם. ואתם - הם הנשארים בבבל.

הנה עבדיי יאכלו ואתם תרעבו - בימי הישועה הכל ייגאלו , אבל הצדיקים ישמחו , והרשעים יידונו לפי מעשיהם.
ריכוז קישורים