תנ"ך - זאב וטלה ירעו כאחד ואריה כבקר יאכל־תבן ונחש עפר לחמו לא־ירעו ולא־ישחיתו בכל־הר קדשי אמר ה': ס

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

זְאֵ֨ב וְטָלֶ֜ה יִרְע֣וּ כְאֶחָ֗ד וְאַרְיֵה֙ כַּבָּקָ֣ר יֹאכַל־תֶּ֔בֶן וְנָחָ֖שׁ עָפָ֣ר לַחְמ֑וֹ לֹֽא־יָרֵ֧עוּ וְלֹֽא־יַשְׁחִ֛יתוּ בְּכָל־הַ֥ר קָדְשִׁ֖י אָמַ֥ר יְהוָֽה: ס (ישעיהו פרק סה פסוק כה)

טקסט וניקוד:

זְאֵב וְטָלֶה יִרְעוּ כְאֶחָד וְאַרְיֵה כַּבָּקָר יֹאכַל־תֶּבֶן וְנָחָשׁ עָפָר לַחְמוֹ לֹא־יָרֵעוּ וְלֹא־יַשְׁחִיתוּ בְּכָל־הַר קָדְשִׁי אָמַר יְהוָה: ס (ישעיהו פרק סה פסוק כה)

טקסט בלבד:

זאב וטלה ירעו כאחד ואריה כבקר יאכל־תבן ונחש עפר לחמו לא־ירעו ולא־ישחיתו בכל־הר קדשי אמר ה': ס (ישעיהו פרק סה פסוק כה)

תיקון קוראים:

זאב וטלה ירעו כאחד ואריה כבקר יאכל־תבן ונחש עפר לחמו לא־ירעו ולא־ישחיתו בכל־הר קדשי אמר יהוה: ס (ישעיהו פרק סה פסוק כה)
דֵּיבָא וְאִימְרָא יִרעוֹן כַּחדָּא וְאַריָא כְּתוֹרָא יֵיכוֹל תִּבנָא וְחִויָא עַפרָא מְזוֹנֵיהּ לָא יַבאֲשׁוּן וְלָא יְחַבְּלוּן בְּכָל טוּרָא דְקוּדשִׁי אֲמַר יְיָ :

כאחד - ז' בקמץ: יש' סה , כה; קה' יא , ו; *עז' ב , סד; ג , ט; ו , כ; נחמ' ז , סו; דה"ב ה , יג. כבקר - ג': יש' יא , ז; סה , כה; איוב מ , טו. אמר יי' - כ' סופי פסוקים: ראה יש' לט , ו.

כבקר ג' ופרה ודב זאב וטלה הנה נא בהמות .

כאחד - ז'; כבקר - ג'; ונחש - ל'.

יאכל תבן - ולא יצטרך להשחית בבהמה. ונחש - הרי עפר לחמו , ומצוי לו תדיר. ומדרש אגדה (ראה ב"ר צה , א): ואריה כבקר יאכל תבן - לפי שמצינו , שעֵשָו נופל ביד בני יוסף , שנאמר "ובית יוסף להבה ובית עשו לקש" וגו' (עו' א , יח) , אבל ביד בני שאר שבטים , שנמשלו בחיות , לא מצינו; לכך נאמר: ואריה כבקר יאכל תבן - אותן שנמשלו באריה , כגון יהודה ודן , כיוסף שנמשל בשור , יאכלו את עשו , שנמשל בתבן.

זאב וטלה ירעו כאחד ואריה כבקר יאכל תבן - שמי גורם לו עכשיו שמזיק ומשכל את הבריות , לפי שאינו אוכל תבן , אבל להבא אריה כבקר יאכל תבן. ונחש עפר לחמו - כלומר: ולנחש כבר תיקנתי לו מזונותיו: עפר.

זאב. הטעם: השלום , ולפי דעת רבים , שהשם יסיר תולדת הזאב , והעד: כבקר יאכל תבן. וטעם ונחש עפר לחמו - כתולדתו , ולא דבר אחר; והטעם: שלא יזיק. כל אלא הנבואות עתידות בארץ ישראל לבדה , כי כן כתוב: בכל הר קדשי.

ונחש עפר לחמו לעולם , ולא ישוך; דמיון כבקר יאכל תבן.

זאב וטלה - כבר פירשנו העניין בפרשת "ויצא חוטר" (יש' יא , א). ונחש עפר לחמו - כמו שהיה , לא דבר אחר , כלומר: לא ישך אדם מישראל , כמו שמפורש: לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי , והיא ארץ ישראל. ולמשל התורה לנחש יהיה פירושו , שלא יהיה מאכלו אלא מי שהוא עפר , שנאמר עליו "כי עפר אתה ואל עפר תשוב" (בר' ג , יט) , כי ישראל נאמר עליו בזמן ההוא: "כי מלאה הארץ דעה את יי'" (יש' יא , ט) , והנה אינינו עפר ולא ישוך הנחש עקיבו.

ואריה כמו הבקר יאכל תבן - כך יהיה , ולא יטרף שום בהמה וחיה , וגם הנחש שעפר לחמו. לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי - כמו שהיו עושים ומשחיתים בתחילה.
ריכוז קישורים