תנ"ך - ואת־כל־אלה ידי עשתה ויהיו כל־אלה נאם־ה' ואל־זה אביט אל־עני ונכה־רוח וחרד על־דברי:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וְאֶת־כָּל־אֵ֙לֶּה֙ יָדִ֣י עָשָׂ֔תָה וַיִּהְי֥וּ כָל־אֵ֖לֶּה נְאֻם־יְהוָ֑ה וְאֶל־זֶ֣ה אַבִּ֔יט אֶל־עָנִי֙ וּנְכֵה־ר֔וּחַ וְחָרֵ֖ד עַל־דְּבָרִֽי: (ישעיהו פרק סו פסוק ב)

טקסט וניקוד:

וְאֶת־כָּל־אֵלֶּה יָדִי עָשָׂתָה וַיִּהְיוּ כָל־אֵלֶּה נְאֻם־יְהוָה וְאֶל־זֶה אַבִּיט אֶל־עָנִי וּנְכֵה־רוּחַ וְחָרֵד עַל־דְּבָרִי: (ישעיהו פרק סו פסוק ב)

טקסט בלבד:

ואת־כל־אלה ידי עשתה ויהיו כל־אלה נאם־ה' ואל־זה אביט אל־עני ונכה־רוח וחרד על־דברי: (ישעיהו פרק סו פסוק ב)

תיקון קוראים:

ואת־כל־אלה ידי עשתה ויהיו כל־אלה נאם־יהוה ואל־זה אביט אל־עני ונכה־רוח וחרד על־דברי: (ישעיהו פרק סו פסוק ב)
וְיָת כָּל אִלֵין גְּבוּרְתִי עֲבַדַת הֲלָא הֲוַאָה כָל אִלֵין אֲמַר יְיָ וּבדֵין רַעֲוָא קֳדָמַי לְאִסתַּכָּלָא בֵיהּ בִּדעִנוְתָן וּמַכִּיך רוּחַ וּמִשׁתְּוֵי לָקֳבֵיל פִּתגָמִי :

עשתה - ה' (בקמץ): בר' כז , יז; ש"ב יג , י; יש' סו , ב; אס' ב , א; ה , יב. על - דברי - ב': יש' סו , ב; יר' א , יב. דברי - י"ג: ראה יש' נה , יא.

על דברי ב' וחרד על דברי כי שקד אני על ד' .

ואת - כל - אלה - ל'; עשתה - ה'; ואל - זה - ל'; אל - עני - ל'; ונכה - ל'; על - דברי - ב'.

את כל אלה - השמים והארץ ידי עשתה , ואת אשר צמצמתי שכינתי בתוככם , בהיותכם נשמעים לי , לפי שכן דרכי להביט אל עני ונכה רוח וחרד על דברי; אבל עתה "אין לי חפץ בכם" (מל' א , י) , שהרי שוחט השור - הכה את בעליו וגזלו ממנו , לפיכך זובח השה דומה לפני כעורף את הכלב , והמעלה מנחה - הרי היא שקץ לפניי כדם חזיר; והמזכיר לבונה - המקטיר לבונה , כמו "אזכרתה" (וי' ה , יב); "והיתה ללחם לאזכרה" (וי' כד , ז) - מברך און - מברך אותי בתשורת אונס; לשון 'ברכה' נופל בתשורה , שהיא להקבלת פנים , כמו "קח נא ברכה" (מ"ב ה , טו); "קח נא את ברכתי" (בר' לג , יא); "עשו אתי ברכה וצאו אלי" (מ"ב יח , לא). מברך און - מתשיר אונס; זהו פירושו. גם המה בחרו בדרכיהם - הם חפצים בדַרְכֵי הרעים הללו.

ואת כל אלה ידי עשתה - אלה , תולדות השמים והארץ , ידי עשתה. אע"פ ששמים כסאי ואני שוכן במרום , אל זה אביט , אל עני ונכה רוח.

ואת - והנה טעם אחר: כי הוא ברשותי ושלי; כי זה ה"כסא" וה"הדום" (לעיל , א) אני עשיתים. ויהיו כל אלה - דבק עם ידי עשתה. ואל זה אביט - הטעם: אע"פ שה"שמים כסאי" (לעיל , א) , אביט אל עני ונכה רוח. וטעם אביט - ואשים עיני עליו (ע"פ בר' מד , כא); והנה הפך "אעלים עיני מכם" (יש' א , טו).

ואותם עצמם , לא אחרים עשאום , אלא ידי עשתה השמים ושמי השמים , הארץ וכל אשר עליה (ע"פ נח' ט , ו) , ועל פי היו ונתקיימו כלם , והיה לי להתכבד במעשיי ולשמוח בהם. ואל זה מכם אביט ואראה לישא פניו: אל עני - ושפל ונכנע מפני , ונכה רוח - שלא יתגאה לפניי ויהא חרד על דברי; שאף שוחט השור לפני לזבח , לכבדני , כאילו הוא רוצח ומכה איש; זובח השה לפני , כאילו עורף כלב; ומי שמעלה מנחה לפני , כאילו היא דם חזיר; ולבונה שמעלה לפני לאזכרה , כאילו מברך און; שהרי גם המה - המקטרים והמזבחים , בחרו בדרכי עצמם , לילך בדרכי לבם ובמראי עיניהם , ואיך יתקבלו בפני לרצון , כי בזמה ובשקוצים יביאום.

ואת כל אלה - ולא תחשבו , לפי שאמרתי "השמים כסאי והארץ הדום רגלי" (לעיל , א) , כי הם קדומים כמוני , לא כן! אלא אני לבדי הקדמון , וחדשתי ועשיתי את כל אלה - השמים וצבאם והארץ וכל אשר עליה. ויהיו כל אלה - אני עשיתים והיו כמו שצויתי. ועם כל זה שאני רם על כל רמים , אני מביט אל השפלים והענוים והחרדים אל דברי לקיים מצותי , אע"פ שאין מקריבין קרבן; מי שאינו חוטא אינו צריך קרבן , אבל המקריבים קרבן ומעשיהם רעים אין קרבנם לרצון , אבל הם לעון; ועל זה אומר: שוחט השור - אמר: מי שישחט השור להקריבו לפני , והוא ברשעו , הרי אני חושב אותו בשחטו השור כאלו מכה איש ומת; וכן זובח השה להקריבו , כאלו עורף כלב להקריבו לפני , וכן מעלה מנחה לפני , כאלו מעלה דם חזיר לפני , שהם , הכלב והחזיר , טמאים; וכן מזכיר לבונה כאלו מברך און - ודבר שוא לפני , כלומר: גזל שהוא און ושוא. מזכיר - מקטיר , כמו: "אזכרתה ליי'" (וי' ו , ח). מברך - מביא מנחה , כמו "קח נא את ברכתי" (בר' לג , יא) , שעניינו כמו 'מנחתי'; וכן "קח נא ברכה מאת עבדך" (מ"ב ה , טו) - מנחה , וכן "לשאול לו לשלום ולברכו" (ש"ב ח , י) - ולהביא לו מנחה. ומה שאמר ערף כלב , לפי שאינו בן שחיטה אמר בו 'עריפה' , כמו שאמר בפטר חמור "וערפתו" (שמ' יג , יג) , וכן: "וערפו שם את העגלה" (דב' כא , ד) , שהיו מכין אותה בקופיץ ממול ערפה; ופירוש: כריתת העורף. ועורף - קריאתו בשני טעמים , והוא פועַל , כי הַשֵם הוא מלעיל: "עורף ולא פנים" (יר' ב , כז). וזכר כלב וחזיר , לפי שהכלב מפריס פרסה אע"פ שאינו שוסע שסע , והחזיר מפריס פרסה ושוסע שסע (ראה וי' יא , ז) , והנה שניהם יש בהם צד סימן טהרה והם טמאים , כך הם מראים בעצמם צד מעשה טוב בהקריבם הקרבן , והם טמאים במעשיהם הרעים. ואמר גם המה - פירוש: הם ששוחטים השור וזובחים השה , גם המה הם כמו עורף כלב ומעלה דם חזיר; למה? לפי שבחרו בדרכיהם. ובשקוציהם נפשם חפצה - לא בדרכי ובמצותי , שאמרתי להם "אל תשקצו את נפשותיכם" (וי' יא , מג).

כה אמר יי' השמים כסאי וגו' - אחר שהאריך בתהלת בנין בית שני , רצה להעירנו שאין בנין בית לשם , רק להערה לנו; והוא קרוב למין הזבחים , כמו שהעיר המורה (מו"נ ג , לב); ובכלל , אין הבית והזבחים וענינים אחרים מזה הסוג מכוונים לעצמם , כי אי זה בית אשר תבנו לי וגו' , והנה עשיתי את כל אלה; כלומר: כל בני אדם הנמצאים בונים לי בית או לא בונים , הנה הנם הווים בעולם; אבל לא אביט להם , רק אל עני ונכה רוח וחרד על דברי - כלומר: תורת יי' , עד שיבין עניניה וסודותיה. ואולם עני - אינו מחויב שלא יהיה לו מה יאכל , כי 'אם אין קמח אין תורה' (משנה אבות ג , יז) , אבל הטעם , שאין לו קנינים רבים כמנהגו של עולם , וכן טעמו של ענוי כחותיו הבהמיים; ובאור יותר 'אוצר יי'' יבא.

ואת כל אלה ידי עשתה - ומה חפץ לי בקורבנותיכם , כי אם שיהיו לי לריח ניחוח , שאמרתי ונעשה רצוני. ואל מי אני מביט? אל עני - לשון 'ענוה' , ואותו שהוא נכה רוח - כמו "פרעה נכה" (מ"ב כג , כט) , ואל מי שהוא חרד על דברי. ואין לי חפץ בקרבנותיכם , שלא תביאו אותם לרצון , כי מי ששוחט השור לפני , מכה איש - הרועה שהוא שומר אותו , ולוקחו בגזילה; וזובח השה - עורף הכלב השומר את העדר , ואני "שונא גזל בעולה" (יש' סא , ח); והמעלה מנחה - כך היא לפני , כמו דם חזיר , שאין מביאין אותה ברצון; והמזכיר לבונה - מקטיר , כמו "והיתה ללחם לאזכרה" (וי' כד , ז) , מברך און - מתשיר אותי באון ובחמס; כמו "קח נא את ברכתי" (בר' לג , יא). גם המה - המקריבים קרבן לפני , אינן נכנעים להביאו שיתכפר להם , אלא בחרו בדרכיהם הרעים , ובשיקוציהם נפשם חפצה.
ריכוז קישורים