תנ"ך - שוחט השור מכה־איש זובח השה ערף כלב מעלה מנחה דם־חזיר מזכיר לבנה מברך און גם־המה בחרו בדרכיהם ובשקוציהם נפשם חפצה:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

שׁוֹחֵ֨ט הַשּׁ֜וֹר מַכֵּה־אִ֗ישׁ זוֹבֵ֤חַ הַשֶּׂה֙ עֹ֣רֵֽף כֶּ֔לֶב מַעֲלֵ֤ה מִנְחָה֙ דַּם־חֲזִ֔יר מַזְכִּ֥יר לְבֹנָ֖ה מְבָ֣רֵֽךְ אָ֑וֶן גַּם־הֵ֗מָּה בָּֽחֲרוּ֙ בְּדַרְכֵיהֶ֔ם וּבְשִׁקּוּצֵיהֶ֖ם נַפְשָׁ֥ם חָפֵֽצָה: (ישעיהו פרק סו פסוק ג)

טקסט וניקוד:

שׁוֹחֵט הַשּׁוֹר מַכֵּה־אִישׁ זוֹבֵחַ הַשֶּׂה עֹרֵף כֶּלֶב מַעֲלֵה מִנְחָה דַּם־חֲזִיר מַזְכִּיר לְבֹנָה מְבָרֵךְ אָוֶן גַּם־הֵמָּה בָּחֲרוּ בְּדַרְכֵיהֶם וּבְשִׁקּוּצֵיהֶם נַפְשָׁם חָפֵצָה: (ישעיהו פרק סו פסוק ג)

טקסט בלבד:

שוחט השור מכה־איש זובח השה ערף כלב מעלה מנחה דם־חזיר מזכיר לבנה מברך און גם־המה בחרו בדרכיהם ובשקוציהם נפשם חפצה: (ישעיהו פרק סו פסוק ג)

תיקון קוראים:

שוחט השור מכה־איש זובח השה ערף כלב מעלה מנחה דם־חזיר מזכיר לבנה מברך און גם־המה בחרו בדרכיהם ובשקוציהם נפשם חפצה: (ישעיהו פרק סו פסוק ג)
נָכֵיס תּוֹר כְּקָטֵיל גְּבַר דָּבַח אִמַר כְּנָקֵיף כְּלַב מַסֵיק קֻרבַּן דַּם חֲזִירָא מַתְּנָתְהוֹן מַתְּנָת אוֹנֵיס אַף אִנוּן אִתְרעִיאוּ בְּאוֹרחָתְהוֹן וּבשִׁקוּצֵיהוֹן נַפשְׁהוֹן אִתרְעִיאַת :

זובח - ב' מלא , חד מלא בראשה (ו"ו בראש התיבה) וחד מלא במצעה (ו"ו באמצע התיבה): יש' סו , ג; מל' א , יד. לבנה - ב' חסר (בלישנא): כל אוריתא; יש' סו , ג. ובשקוציהם - ב': יש' סו , ג; יח' לז , כג.

זובח ב' מל' חד מל' בראשה וחד (חס') [מל'] במצעה זובח השה ונדר וזבח משחת . לבנה ב' חס' כל אוריתא מזכיר לבנה .

שוחט - ל' מל'; זובח - ל' מל'; לבנה - ב' חס'; ובשקוציהם - ב'; חפצה - ל'.

את כל אלה - השמים והארץ ידי עשתה , ואת אשר צמצמתי שכינתי בתוככם , בהיותכם נשמעים לי , לפי שכן דרכי להביט אל עני ונכה רוח וחרד על דברי; אבל עתה "אין לי חפץ בכם" (מל' א , י) , שהרי שוחט השור - הכה את בעליו וגזלו ממנו , לפיכך זובח השה דומה לפני כעורף את הכלב , והמעלה מנחה - הרי היא שקץ לפניי כדם חזיר; והמזכיר לבונה - המקטיר לבונה , כמו "אזכרתה" (וי' ה , יב); "והיתה ללחם לאזכרה" (וי' כד , ז) - מברך און - מברך אותי בתשורת אונס; לשון 'ברכה' נופל בתשורה , שהיא להקבלת פנים , כמו "קח נא ברכה" (מ"ב ה , טו); "קח נא את ברכתי" (בר' לג , יא); "עשו אתי ברכה וצאו אלי" (מ"ב יח , לא). מברך און - מתשיר אונס; זהו פירושו. גם המה בחרו בדרכיהם - הם חפצים בדַרְכֵי הרעים הללו.

שוחט השור מכה איש - כל מה שאתם מקריבים שם , בגזל אתם מקריבים אותו; כל מי מכם ששוחט השור ומקריב , מכה בעל השור וגוזלו ממנו ומקריבו. זובח השה - גונב שה מן העדר ועורף כלב השומרו. מעלה מנחה דם חזיר - מעלה אני עליו כאילו מעלה דם חזיר. ומזכיר לבונה - בהקרבת לבונה נופל לומר לשון 'הזכרה' , דכתיב "ונתת על המערכת לבונה זכה והיתה ללחם לאזכרה" (וי' כד , ז).

שוחט - הטעם , כי "אביט" אל "חרד אל דברי" (לעיל , ב) , לא אל המקריבים עולה ומעשיהם רעים. והנה שוחט השור כאילו יכה איש; הטעם: דם יחשב , כי אין העולה קריבה כהוגן , או יהיה מכה איש - לא מכת מות , רק מכת פצע וחבורה. זובח השה לפני , כאילו הורג כלב. והנה עורף שהוא מלרע - פוֹעֵל; וטעם: לכרות העורף , וכן "וערפו שם" (דב' כא , ד); וכאשר הוא שֵם , הוא מלעיל. מעלה מנחה - כאילו העלה דם חזיר. מזכיר לבונה - מגזרת "אזכרתה" (וי' ב , ב) - כאילו מברך און. וטעם גם המה - תחסר מלת 'אבותיכם'; וכן הוא: כי אבותיכם גם המה.

ואותם עצמם , לא אחרים עשאום , אלא ידי עשתה השמים ושמי השמים , הארץ וכל אשר עליה (ע"פ נח' ט , ו) , ועל פי היו ונתקיימו כלם , והיה לי להתכבד במעשיי ולשמוח בהם. ואל זה מכם אביט ואראה לישא פניו: אל עני - ושפל ונכנע מפני , ונכה רוח - שלא יתגאה לפניי ויהא חרד על דברי; שאף שוחט השור לפני לזבח , לכבדני , כאילו הוא רוצח ומכה איש; זובח השה לפני , כאילו עורף כלב; ומי שמעלה מנחה לפני , כאילו היא דם חזיר; ולבונה שמעלה לפני לאזכרה , כאילו מברך און; שהרי גם המה - המקטרים והמזבחים , בחרו בדרכי עצמם , לילך בדרכי לבם ובמראי עיניהם , ואיך יתקבלו בפני לרצון , כי בזמה ובשקוצים יביאום.

ואת כל אלה - ולא תחשבו , לפי שאמרתי "השמים כסאי והארץ הדום רגלי" (לעיל , א) , כי הם קדומים כמוני , לא כן! אלא אני לבדי הקדמון , וחדשתי ועשיתי את כל אלה - השמים וצבאם והארץ וכל אשר עליה. ויהיו כל אלה - אני עשיתים והיו כמו שצויתי. ועם כל זה שאני רם על כל רמים , אני מביט אל השפלים והענוים והחרדים אל דברי לקיים מצותי , אע"פ שאין מקריבין קרבן; מי שאינו חוטא אינו צריך קרבן , אבל המקריבים קרבן ומעשיהם רעים אין קרבנם לרצון , אבל הם לעון; ועל זה אומר: שוחט השור - אמר: מי שישחט השור להקריבו לפני , והוא ברשעו , הרי אני חושב אותו בשחטו השור כאלו מכה איש ומת; וכן זובח השה להקריבו , כאלו עורף כלב להקריבו לפני , וכן מעלה מנחה לפני , כאלו מעלה דם חזיר לפני , שהם , הכלב והחזיר , טמאים; וכן מזכיר לבונה כאלו מברך און - ודבר שוא לפני , כלומר: גזל שהוא און ושוא. מזכיר - מקטיר , כמו: "אזכרתה ליי'" (וי' ו , ח). מברך - מביא מנחה , כמו "קח נא את ברכתי" (בר' לג , יא) , שעניינו כמו 'מנחתי'; וכן "קח נא ברכה מאת עבדך" (מ"ב ה , טו) - מנחה , וכן "לשאול לו לשלום ולברכו" (ש"ב ח , י) - ולהביא לו מנחה. ומה שאמר ערף כלב , לפי שאינו בן שחיטה אמר בו 'עריפה' , כמו שאמר בפטר חמור "וערפתו" (שמ' יג , יג) , וכן: "וערפו שם את העגלה" (דב' כא , ד) , שהיו מכין אותה בקופיץ ממול ערפה; ופירוש: כריתת העורף. ועורף - קריאתו בשני טעמים , והוא פועַל , כי הַשֵם הוא מלעיל: "עורף ולא פנים" (יר' ב , כז). וזכר כלב וחזיר , לפי שהכלב מפריס פרסה אע"פ שאינו שוסע שסע , והחזיר מפריס פרסה ושוסע שסע (ראה וי' יא , ז) , והנה שניהם יש בהם צד סימן טהרה והם טמאים , כך הם מראים בעצמם צד מעשה טוב בהקריבם הקרבן , והם טמאים במעשיהם הרעים. ואמר גם המה - פירוש: הם ששוחטים השור וזובחים השה , גם המה הם כמו עורף כלב ומעלה דם חזיר; למה? לפי שבחרו בדרכיהם. ובשקוציהם נפשם חפצה - לא בדרכי ובמצותי , שאמרתי להם "אל תשקצו את נפשותיכם" (וי' יא , מג).

שוחט השור וגו' - כאשר העירנו על שאין ה"בית" (לעיל , א) מכוון כונה ראשונה , כל שכן שראוי זה על הזבחים , ויותר מזה , כי הם יותר רחוקים מן הכונה הראשונה , כמו שאמר המורה (מו"נ ג , לב) , וכל שכן כאשר תכליתם הזבחים עם טומאת הדעות הרעות , כמו שיפרש אחר כן; ולכן אמר: שוחט השור מכה איש - רוצה לומר: הוא מכה איש , כטעם 'הוא הוא' - וכן הוא עורף כלב , הוא דם מנחה , הוא מברך און. ובאר הסבה , כי גם המה בחרו בדרכיהם וגו' , ולא בדרכי; וכן קדם לומר "לא תוסיפו" עוד "הביא מנחת שוא" וגו' (יש' א , יג).

ואת כל אלה ידי עשתה - ומה חפץ לי בקורבנותיכם , כי אם שיהיו לי לריח ניחוח , שאמרתי ונעשה רצוני. ואל מי אני מביט? אל עני - לשון 'ענוה' , ואותו שהוא נכה רוח - כמו "פרעה נכה" (מ"ב כג , כט) , ואל מי שהוא חרד על דברי. ואין לי חפץ בקרבנותיכם , שלא תביאו אותם לרצון , כי מי ששוחט השור לפני , מכה איש - הרועה שהוא שומר אותו , ולוקחו בגזילה; וזובח השה - עורף הכלב השומר את העדר , ואני "שונא גזל בעולה" (יש' סא , ח); והמעלה מנחה - כך היא לפני , כמו דם חזיר , שאין מביאין אותה ברצון; והמזכיר לבונה - מקטיר , כמו "והיתה ללחם לאזכרה" (וי' כד , ז) , מברך און - מתשיר אותי באון ובחמס; כמו "קח נא את ברכתי" (בר' לג , יא). גם המה - המקריבים קרבן לפני , אינן נכנעים להביאו שיתכפר להם , אלא בחרו בדרכיהם הרעים , ובשיקוציהם נפשם חפצה.
ריכוז קישורים