תנ"ך - ביום ההוא יגלח אדני בתער השכירה בעברי נהר במלך אשור את־הראש ושער הרגלים וגם את־הזקן תספה: פ

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

בַּיּ֣וֹם הַה֡וּא יְגַלַּ֣ח אֲדנָי֩ בְּתַ֨עַר הַשְּׂכִירָ֜ה בְּעֶבְרֵ֤י נָהָר֙ בְּמֶ֣לֶךְ אַשּׁ֔וּר אֶת־הָרֹ֖אשׁ וְשַׂ֣עַר הָרַגְלָ֑יִם וְגַ֥ם אֶת־הַזָּקָ֖ן תִּסְפֶּֽה: פ (ישעיהו פרק ז פסוק כ)

טקסט וניקוד:

בַּיּוֹם הַהוּא יְגַלַּח אֲדנָי בְּתַעַר הַשְּׂכִירָה בְּעֶבְרֵי נָהָר בְּמֶלֶךְ אַשּׁוּר אֶת־הָרֹאשׁ וְשַׂעַר הָרַגְלָיִם וְגַם אֶת־הַזָּקָן תִּסְפֶּה: פ (ישעיהו פרק ז פסוק כ)

טקסט בלבד:

ביום ההוא יגלח אדני בתער השכירה בעברי נהר במלך אשור את־הראש ושער הרגלים וגם את־הזקן תספה: פ (ישעיהו פרק ז פסוק כ)

תיקון קוראים:

ביום ההוא יגלח אדני בתער השכירה בעברי נהר במלך אשור את־הראש ושער הרגלים וגם את־הזקן תספה: פ (ישעיהו פרק ז פסוק כ)
בְּעִידָּנָא הַהוּא יִקטוֹל יְיָ בְּהוֹן כְּמָא דְמִתקְטִיל בַּחֲרַב חָרִיפָא בְּסִבכַיָא בִּמגִירַיָא בְּעֶברֵי נַהרָא בְּמַלכָּא דְאַתּוּר יָת מַלכָּא וְעַם מַשׁרְיָתֵיהּ וְאַף יָת שִׁלטוֹנַיָא כַּחדָּא יְשֵׁיצֵי :

יגַלח - ב': וי' יד , ט; יש' ז , כ. אדני - קל"ד (בלישנא): ראה יש' ג , יז. הזקן - ג': *וי' יג , ל; יש' ז , כ; תה' קלג , ב.

השכירה - ל'; הזקן - ג'.

יגלח יי' בתער השכירה - הגדולה; וכן "גם שכיריה בקרבה" (יר' מו , כא) - תירגם יונתן: "רברבהא". יגלח... בעברי נהר - ביושבי עבר הנהר , ובמי מן היושבים? במלך אשור. את הראש יגלח ושער הרגלים; לפי שהוא דבוק נשתנה להיות נקוד שַער , פתח. תספה - תכלה , והתִגְלַחַת היא הריגה , והתער היא החרב. את הראש - הוא המלך. הרגלים - "משרייתיה" (ת"י). הזקן - "שילטוניא" (ת"י). ורבותינו אמרו: גילוח ממש; וספת הזקן - חריכתה באש , זקן סנחריב , כדאיתא ב'חלק' (סנה' צה , ב).

ביום ההוא יגלח יי' בתער השכירה - יהרוג יי' בהם בחרבו הגדולה ובמגלים ובמגירות. את הראש - זה מלך; ושער הרגלים - זה דַלַּת ההמון; וגם את הזקן תספה - אילו השרים וראשי לגיונות.

ביום... בתער השכירה - משל על יציאת מלאך השם והֶרֶג מחנה אשור. יש מפרשים (ראה רש"י ואבן בלעם): השכירה - הגדולה , ואמרו כי כמוהו "גם שכיריה בקרבה" (יר' מו , כא). ולפי דעתי שהשכירה - שֵם , כמו "בכח האכילה" (מ"א יט , ח) , והוא מגזרת שָכָר שיקח בעל התער , בעבור שהיא חדה מאד , כי זאת היא אומנותו. וטעם את הראש והזקן ושער הרגלים - כל גבור ושר ונגיד , כי כן כתוב (דה"ב לב , כא).

ביום ההוא יגלח יי' בתער השכירה - השוכרת וסוגרת על מקום העברתה , ליאחז וליסגר בכל מקום מרוב חידודה ומריטתה , שאף הרגלים החלקות , שאינם מקום שֵעָר , לא ישאר בם שער , כל כך יהא חידודה אוחז וסוגר בכל מקום. ולקח לו הראש , ששערו גדול ומסובך מאד , עם הרגלים , ששערן דק וקלוש ומפוזר. ולפי שלהוט לשיטה זו , הניח הזקן וַאֲמָרוֹ באחרונה , כלומר: הגדול והקטן. השכירה - "כל עשי שכר" (יש' יט , י). נמצאו עברי הנהר מגולחים ומוסרים מעם.

ביום ההוא - זה היה המגפה אשר היתה במחנה אשור , כשבא לירושלם אחר שכבש כל ארץ ישראל "ויצא מלאך יי' ויך במחנה אשור" (מ"ב יט , לה). והמשיל המגפה לתער , לפי שהתער משחית השער מכל וכל , כן היתה המגפה רבה בהם ובגדוליהם , כמו שכתוב "ויכחד כל גיבור חיל נגיד ושר במחנה מלך אשור" (דה"ב לב , כא). ופירוש בעברי נהר: בחיל הבא מעברי נהר , וזהו מלך אשור שבא עם צבאותיו לירושלם. ומה שאמר: יגלח בהם את הראש , פירוש: את שער הראש , וכן "וגלח את ראשו" (וי' ו , ט); והוא משל על ראשי הצבאות; ושער הרגלים , והוא שער הערוה , והוא כינוי להמון העם. וגם את הזקן תספה - והזקן כינוי למלך , לפיכך אמר: וגם , כי אין דרך לגלח הזקן , ואפילו מי שיגלח ראשו לא יגלח זקנו; אבל שער הרגלים , דרך העולם לגלחו. ואמר על הזקן: תספה , ולא היתה בכלל יגלח , לומר שמלך אשור לא מת במחנה , כי בארצו מת בשובו , כי "בניו הכוהו בחרב" (יש' לז , לח). ומלת תספה - פועל עומד. ותי"ו תספה - לזקן , כי היא לשון נקבה , כמו "וכל זקן גרועה" (יר' מח , לז) , אע"פ שתמצא גם כן בלשון זכר. ויונתן תרגם את הראש: "ית מלכא"; ותרגם וגם את הזקן: "ואף ית שלטוניא"; אבל ושער הרגלים תרגם כמו שפירשנו. ופירוש השכירה: כי התער שישכור אדם הוא טוב ומחודד. ויש מפרשים (ראה רש"י): שכירה - גדולה , וכן "גם שכיריה בקרבה" (יר' מו , כא): גדוליה; ויונתן תרגם: "חרבא חריפא". ושַעַר הוא משקל אחד בסמוך ובמוכרת , בשקל "נער" (יש' י , יט); "שׁער" (יש' יד , לא); ואינו ממשקל "שֵעָר צהוב" (וי' יג , ל).

בתער - תארים רבים הונחו בספרי הנביאים לכלי השם , כלי זעמו , ויתואר האויב בכלם , כמו "שוט" (יש' י , כו) ו"מטה" ו"שבט" (שם , ה) ו"מפץ" (יר' נא , כ) ו"חרב" (יש' לד , ו) ותער וזולת זה , והכל לענינים. וטעם השכירה - כי היה נהוג אצלם להמצא ביד האומנים תערים מופלגים , היו שוכרים למי שירצה לעשות מלאכת הגלוח בהם. בעברי הנהר - אשר בעברי הנהר; כי אשור היה מעבר לנהר פרת , כמו שיאמר: במלך אשור , שהוא פירוש למשל התער. ואמנם הראש והרגלים והזקן הוא מעמנו , ובפרט רמז באמרו הזקן , שהוא הדרת פנים , על מה שהחריב סנחריב רֹב יהודה וגם מהיכל יי' , כי נתנו לו דלתותיו (ראה מ"ב יח , טז). אבל לא נכבשה ירושלם , ועל זה השארית והנותר אמר: והיה ביום ההוא יחיה וגו' , כטעם "ביום ההוא יהיה צמח יי' לצבי ולכבוד" וגו' (יש' ד , ב) , אבל בשני נושאים , כמו שיפרש שם: "הנשאר בציון" , ויפרש פה: כל הנותר בקרב הארץ. ואולם עגלת בקר ושתי צאן - לאו דוקא , ורבים כן; והטעם: הרבה. ואמרו והיה ביום ההוא יהיה כל מקום וגו' - הטעם: על ארץ עשרת השבטים , כי מה שהיה שם ביוקר גדול מן השדות והכרמים , הנה עתה לא יהיה שם , רק שמיר ושית. כי אע"פ שאחרי שלמנאצר נשארו שם רבים , כמו שמבואר אצל הבקיאים בספרים (ראה דה"ב ל , א ואי') , הנה מהם אין יוצא לעבוד , מפחד האויבים המורים שם בחצים ובקשת; , והוא הדין הפלטים מישראל יבאו שם בחצים ובקשת , כי ילכו לעבוד הארץ מעט , כי יפחדו מבא עליהם אויבים. ואף ההרים שאינם בעלי עבודה , רק שיעשה בם העדרה מה בכלי ידוע אצלם , נקרא 'מעדר' , והוא ראוי בהרים , ואז יעלו בם עשבים מה; והנה לא תהיה שם יראת האויבים , אשר מצד זאת היראה יהיו שמיר ושית , כי זה לא יעלה בהרים , אבל יצמחו שם עשבים מעצמם , כמנהג כל הר , ויותר מעט מצד שילכו שם לעתות רחוקות לעדור במעדר , ושם ישולחו שור ושה מעצמם מבלי רועה , כי לא יוכל שום אדם לְהֵרָאות.

בתער השכירה - תער חדה העשויה להשכירה , שמחדדה יפה. והשכירה - כמו 'המושכרת' , כמו "אם שכיר הוא" (שמ' כב , יד) , שהוא כמו 'מושכר'. בעברי נהר - באותם הדרים בעבר הנהר. את הראש - אילו הגדולים. ושיער הרגלים - אילו השפלים. וגם את הזקן - אילו השרים.
ריכוז קישורים