תנ"ך - ויאמר
ה'
אל־ישעיהו
צא־נא
לקראת
אחז
אתה
ושאר
ישוב
בנך
אל־קצה
תעלת
הברכה
העליונה
אל־מסלת
שדה
כובס:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
וַיֹּ֣אמֶר
יְהוָה֘
אֶֽל־יְשַֽׁעְיָהוּ֒
צֵא־נָא֙
לִקְרַ֣את
אָחָ֔ז
אַתָּ֕ה
וּשְׁאָ֖ר
יָשׁ֣וּב
בְּנֶ֑ךָ
אֶל־קְצֵ֗ה
תְּעָלַת֙
הַבְּרֵכָ֣ה
הָעֶלְיוֹנָ֔ה
אֶל־מְסִלַּ֖ת
שְׂדֵ֥ה
כוֹבֵֽס:
(ישעיהו פרק ז פסוק ג)
וַיֹּאמֶר
יְהוָה
אֶל־יְשַׁעְיָהוּ
צֵא־נָא
לִקְרַאת
אָחָז
אַתָּה
וּשְׁאָר
יָשׁוּב
בְּנֶךָ
אֶל־קְצֵה
תְּעָלַת
הַבְּרֵכָה
הָעֶלְיוֹנָה
אֶל־מְסִלַּת
שְׂדֵה
כוֹבֵס:
(ישעיהו פרק ז פסוק ג)
ויאמר
ה'
אל־ישעיהו
צא־נא
לקראת
אחז
אתה
ושאר
ישוב
בנך
אל־קצה
תעלת
הברכה
העליונה
אל־מסלת
שדה
כובס:
(ישעיהו פרק ז פסוק ג)
ויאמר
יהוה
אל־ישעיהו
צא־נא
לקראת
אחז
אתה
ושאר
ישוב
בנך
אל־קצה
תעלת
הברכה
העליונה
אל־מסלת
שדה
כובס:
(ישעיהו פרק ז פסוק ג)
וַאֲמַר
יְיָ
לִישַׁעיָה
פּוֹק
כְּעַן
לְקַדָּמוּת
אָחָז
אַתּ
וּשׁאָר
דְּלָא
חֲטוֹ
וּדתָבוּ
מֵחִטאָה
תַּלמִידָך
לִסיָפֵי
מְזִיקַת
בְּרֵיכְתָא
עִלִיתָא
דִּבכֵיבַשׁ
חֲקַל
מַשׁטַח
קָצְרַיָא
:
אל
-
קצה
-
ו':
שמ'
טז
,
לה;
יהו'
יח
,
טז
,
יט;
שו'
ז
,
יא;
יש'
ז
,
ג;
סב
,
יא.
כובס
-
ג':
*מ"ב
יח
,
יז;
יש'
ז
,
ג;
לו
,
ב.
אל
-
קצה
-
ו';
כובס
-
ג'.
ושאר
ישוב
בנך
-
שארית
מעט
,
ששבו
אלי
על
ידך
והם
כבניך.
אל
קצה
תעלת
-
שם
תמצאהו.
שדה
כובס
-
שדה
שהכובסין
שוטחין
שם
בגדים
לנגבם;
כך
תירגם
יונתן.
ורבותינו
דרשו
(ראה
סנה'
קד
,
א):
נכנע
אחז
לפני
ישעיה
ושם
על
ראשו
אוכלא
דקצרי
-
כפה
עליו
כלי.
תעלת
-
'פושיד'
בלעז.
בריכה
-
כעין
מקוה
מים
שעושין
לדגים.
העליונה
-
במורד
ההר
,
ויש
בריכה
אחרת
למטה
הימנה
בתחתיתו.
ויאמר
יי'
אל
ישעיהו
צא
נא
לקראת
אחז
אתה
ושאר
ישוב
בנך
-
שארית
שלא
חטאו
,
ששבו
מחטא
,
תלמידיך.
אל
מסילת
שדה
כובס
-
תרגומו:
"בכבש
חקל
משטח
קצריא"
-
במסילת
שדה
,
שבו
שוטחין
הכובסין
בגדיהן
לנגבן;
"קצריא"
-
פתרון:
כובסים
,
כי
הא
דגרסינן
בשילהי
בבא
קמא
(קיט
,
ב):
קצרא
שמיה
וקצרא
שקיל
ליה.
ויאמר...
צא
נא
-
כמו
'עתה'.
שאר
ישוב
-
שם
בן
הנביא
,
כאשר
אפרש
(להלן
,
יד).
והאומרים
כי
בנך
מגזרת
"בינה"
(יש'
כט
,
כד)
,
אין
להם
בינה
בדקדוק.
תעלת
-
כמו
"אשר
בתעלה
לחכה"
(מ"א
יח
,
לח);
והמים
רצים
,
ואין
הברכה
ככה
,
כי
הברכה
מקום
חיבור
מימי
הגשמים;
ורבים
אמרו
שנקראת
כן
בעבור
שמימיה
ממקום
מבורך.
צא
נא
לקראת
אחז
-
חוץ
לעיר.
אתה
ושאר
ישוב
בנך
-
כמו
"רד
אתה
ופורה
נערך"
דגדעון
(שו'
ז
,
י).
ו'אתה'
מוכיח
שושאר
ישוב
הוא
שם
בנו;
ואע"פ
שה'טפחא'
בשאר
,
הרבה
'טפחות'
יש
שאינן
חולקות
כל
כך.
אל
קצה
תעלת
ברכה
העליונה
-
שהלך
להסר
את
מימיה
בין
החומותים
,
לחזק
העיר
,
מפחד
שני
המלכים
שנתחברו
עליו
,
כמו
שמוכיח
למטה
בפרק
"משא
גיא
חזיון"
(יש'
כב
,
א)
,
והיא
הברכה
הישנה
הנזכרת
שם;
וגם
שלא
ימצאו
המלכים
מים
בבאם
,
כדרך
שעשה
חזקיהו
שסתם
מימי
גיחון
(ראה
דה"ב
לב
,
ל).
ויאמר.
ושאר
ישוב
בנך
-
שני
בנים
היו
לו
לישעיה:
האחד
שאר
ישוב
-
לאות
ולסימן
כי
שאר
יהודה
ישובו
עוד
אחר
הגלות;
ולא
כן
עשרת
השבטים
,
שלא
שבו
אחר
שבעים
,
ועדין
לא
שבו
,
אע"פ
שעתידין
לשוב;
ועוד
כי
לא
מהרו
לגלות
יהודה
,
כמו
עשרת
השבטים;
והבן
האחר
קרא
שמו:
"מהר
שלל
חש
בז"
(יש'
ח
,
ג)
,
לאות
ולסימן
לעשרת
השבטים
,
שימהרו
לגלות
קודם
שבט
יהודה.
ודעת
יונתן
,
כי
שאר
ישוב
לא
היה
בן
ישעיה
,
אלא
פירש
שאר
ישוב:
אנשים
טובים
שהיו
תלמידים
שלישעיהו
,
ותרגם
כן:
"ושאר
דלא
חטן
ודתבו
מחטאה
תלמידך".
תעלת
הברכה
-
תעלה
היא
אמת
המים
הנמשכת
מן
הברכה
,
והברכה
היא
עשוייה
בבניין
אבנים
,
שמי
המטר
מכונסין
בה.
ואמר
העליונה
,
כי
שתי
ברכות
היו
שם
וזו
היתה
עליונה.
שדה
כובס
-
שהיו
מכבסין
שם
הבגדים
ושוטחין
הבגדים
לשמש
,
לפיכך
נקרא
שדה
כובס.
ויונתן
תרגם:
"חקל
משטח
קצריא"
,
שהיו
מכבסים
הבגדים
בתעלה
,
והיו
שוטחין
הבגדים
לַשֶמֶש
בזה
השדה.
אתה
ושאר
ישוב
בנך
-
אין
הכרח
לכותבי
הספרים
שיכתבו
הכל
בפרוש
,
אבל
אין
ספק
שהשם
צוהו
שיוליך
עמו
זה
הבן
,
לפי
ששמו
יורה
על
התשועת
שארית
ישראל
,
כטעם
"שאר
ישוב
שאר
יעקב
אל...
גבור"
(יש'
י
,
כא);
ואם
לא
כתב
ישעיה
,
שזה
השם
הונח
לזה
הילד
להוראה
לזה
,
כמו
שעשה
באחרים
(ראה
יש'
ח
,
ג).
ושאר
ישוב
בנך
-
בן
היה
לו
לנביא
שהיה
שמו
כך;
ונקרא
כך
על
שם
ישראל
שילכו
בגלות
,
וישארו
מעטים
מהם
והם
ישובו
לבורא
,
כמו
שאומר
לפנים
"כי
אם
יהיה
עמך
ישראל
כחול"
אשר
על
שפת
"הים
שאר
ישוב
בו"
(יש'
י
,
כב).
תעלת
הברכה
-
חפירת
הברכה
,
כמו
"ואת
(בנוסחנו:
וגם
את)
התעלה
מלא
מים"
(מ"א
יח
,
לה).
אל
מסלת
שדה
כובס
-
שהיו
לוקחין
מאותה
הברכה
ומכבסין
הבגדים
,
ושוטחין
אותן
על
פני
השדה
להתנגב.