תנ"ך - ואמרת אליו השמר והשקט אל־תירא ולבבך אל־ירך משני זנבות האודים העשנים האלה בחרי־אף רצין וארם ובן־רמליהו:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וְאָמַרְתָּ֣ אֵ֠לָיו הִשָּׁמֵ֨ר וְהַשְׁקֵ֜ט אַל־תִּירָ֗א וּלְבָֽבְךָ֙ אַל־יֵרַ֔ךְ מִשְּׁנֵ֨י זַנְב֧וֹת הָאוּדִ֛ים הָעֲשֵׁנִ֖ים הָאֵ֑לֶּה בָּחֳרִי־אַ֛ף רְצִ֥ין וַאֲרָ֖ם וּבֶן־רְמַלְיָֽהוּ: (ישעיהו פרק ז פסוק ד)

טקסט וניקוד:

וְאָמַרְתָּ אֵלָיו הִשָּׁמֵר וְהַשְׁקֵט אַל־תִּירָא וּלְבָבְךָ אַל־יֵרַךְ מִשְּׁנֵי זַנְבוֹת הָאוּדִים הָעֲשֵׁנִים הָאֵלֶּה בָּחֳרִי־אַף רְצִין וַאֲרָם וּבֶן־רְמַלְיָהוּ: (ישעיהו פרק ז פסוק ד)

טקסט בלבד:

ואמרת אליו השמר והשקט אל־תירא ולבבך אל־ירך משני זנבות האודים העשנים האלה בחרי־אף רצין וארם ובן־רמליהו: (ישעיהו פרק ז פסוק ד)

תיקון קוראים:

ואמרת אליו השמר והשקט אל־תירא ולבבך אל־ירך משני זנבות האודים העשנים האלה בחרי־אף רצין וארם ובן־רמליהו: (ישעיהו פרק ז פסוק ד)
וְתֵימַר לֵיהּ אִסתְּמַר וְנוּח לָא תִדחַל וְלִיבָּך לָא יְזוּעַ מִן קֳדָם תְּרֵין מַלכַיָא דְּאִינוּן כְּאוּדַיָא מְתַנְנַיָא הָאִלֵין בִּתקוֹף רְגַז רְצִין וַאֲרָם וּבַר רְמַליָה :

ירך - ג': *דב' כ , ג; יש' ז , ד; יר' נא , מו. בחרי - אף - ה': שמ' יא , ח; ש"א כ , לד; יש' ז , ד; איכה ב , ג; דה"ב כה , י.

ירך - ג'; זנבות - ל'; האודים - ל'; העשנים - ל'; בחרי - אף - ה'.

השמר - שב בשלום כיין על שמריו. זנבות האודים העשנים - יהיו בעיניך כזנבות אודים - שכבת שלהבתם. אודים - 'טישונש' (בלעז).

ואמרת אליו השמר והשקט אל תירא - "השמר מפניו ושמע בקולו אל תמר בו" (שמ' כג , כא) - המ"ם שלו נקוד בקמץ קטן , והשמר זה - המ"ם שלו בפתח קטן. הניקוד שלהם מלמדנו שאין פתרונם שוה; "השמר מפניו" - פתרון: הזהר מפניו , שלא תמר בו; וזה שננקד בקמץ קטן - פתרון: לשון 'שמרים' , כלומר: השמר והשקט; כלומר: כיין המשוקט בשמריו , שאין לחוש , שלא יתחמץ; אף אתה לבבך אל ירך משני זנבות האודים העשנים האלה בחרי אף רצין וארם ובן רמליהו - חרי אף של רצין וארם ובן רמליהו , שאתה ירא מפניהם , שצרו עליך בחרי אף; חרי אף שלהם דומה לשני זנבות האודים , אשר שני קצותם אכלה האש ותוכם נחרו , שמעלים עשן , ולהבה לא יבער בם , אף חרי אף של רצין וארם ובן רמליהו לא תעלה שלהבת , שלא יוכלו להלחם על ירושלם. וכן תמצא , בכל מקום שאתה מוצא 'חרון אף' , מדמה את החרון לעשן ולאש , כשם שאתה קורא "עלה עשן באפו ואש מפיו תאכל" (ש"ב כב , ט); וכן "כי אש קדחה באפי ותיקד" (דב' לב , כב); וכן "ותבער כמו אש חמתך" (תה' פט , מז); וכן כשאדם כועס , תראה כאילו מנחיריו תצא עשן. ואף 'חרון' לשון 'שריפה' הוא , כמו "וחרה נחושתה" (יח' כד , יא).

ואמרת... השמר - מלרע , מגזרת "שמרים" (יש' כה , ו) , כמו "ושוקט הוא על שמריו" (יר' מח , יא) , והטעם: שֵב על שמריך; כי לעולם 'השמר' מלשון 'שמירה' הוא מלעיל , והעד: אל תירא. והשקט - פועל יוצא , והטעם: 'נפשך' או 'עמך'. ודמה אלה המלכים לזנבות האודים , כמו "אוד מוצל מאש" (זכ' ג , ב); והטעם , שהם כמו הנשאר לאוד , שיעלה עשן ואין כח לו לבער , על כן בחרי אף - כי בחרי אפם ידמו לזנבות.

ואמרת אליו השמר והשקט - עמוד על שמריך , ומקומך אל תנח (ע"פ קה' י , ד) לצאת להלחם בם , שאין לך לירא מהם. ולבבך אל ירך - להסב מימי התעלה בשבילם; וזהו שאתה מוצא רבשקה חונה על מי התעלה העליונה (ראה יש' לו , ב) , שישעיהו לא הניחו להסב את המים.

ואמרת. השמר - זה לבדו מלרע , לפיכך פירשוהו (ראה רש"י) עניין אחר , לשון 'שמרים'; כלומר: שב על שמריך בנחת , כיין היושב על שמריו. ויונתן תרגם עניין שמירה: "איסתמר". וכן פירש רבינו סעדיה: השמר מעשות מלחמה , והשקט לך , אל תירא. והשקט - פועל עומד; או יוצא , פירוש: השקט לבך. משני זנבות האודים - האוד הזה הוא עץ שמנדדין בו האש; ובדברי רבותינו ז"ל (ראה שבת קמג , א): ליטול אוד מבין העצים; ואינו עשוי להדליק , אלא שנשרף מאליו מעט מעט כשמנדדין בו האש תמיד; וכשנשרף עד שחוזר קטן , שאין ראוי לאחז ביד ולנדד בו האש , משליכין אותו לצד אחד , והוא עָשֵן , ויִקָרֵא 'זנב האוד'. וחרון האף נמשל לעשן , כמו "יעשן אף יי'" (דב' כט , יט); "עד מתי עשנת" (תה' פ , ה). וכמו שזנב האוד אין בו כח להבעיר דבר , אלא שהוא עשן ומצער בני הבית מעט , עד שיכלה העשן , כן אלה המלכים באו בחרון אפם , אבל אין כח בהם להבעיר ולכלות , ובמעט זמן יכלה עשנם , וישובו להם ויכלו. ובן רמליהו - פירוש: עַם אפרים , כמו שאמר: רצין וארם; וקצר דבריו הכתוב , וסמך על המבין , כי בזכֹר המלך הוא הדין לעם; וכן אמר בפסוק הבא אחריו "יען" (להלן , ה) , שזכר העם ולא זכר המלך.

השמר - לחנם התחכמו הקודמים (ראה ראב"ע ורד"ק) בפירוש זה , אבל הוא צווי בכונה ראשונה מן השם יתברך לאחז שיעשה שמירות מעולות , ובזה ישקוט ולא יירא , אבל לבד עם בטחו בשם יתברך , כי הוא הפועל לכל; והעד: כל התורה והנביאים , ובפרט בספר זה עוד "לך עמי בא בחדריך וסגור דלתיך" וגו' (יש' כו , כ) , כמו שאבאר שם. ובאור זה הסוג 'אוצר יי'' יבא. משני זנבות האודים העשנים האלה - גם דרך משל נאמר כן לכוכבים בעלי הזנבות , שהתבאר ענינם בספר 'אותות עליונות'. רצין וארם ובן רמליהו - זה פירוש למשל שני זנבות וכו'. והנה זכר בזה המלך והעם , והפך זה "אפרים ובן רמליהו" (להלן , ה); והכל צח ונכון , ואין לדקדק בזה ולתת טעם למה לא זכר בזה רק בן רמליהו , רוצה לומר: המלך לבדו , וזכר רצין וארם - שהוא המלך והעם , ואחר כן יזכור "ארם" (שם) לבדו , שהוא העם , ויזכור "אפרים ובן רמליהו" , שהוא העם והמלך. כי כל אלה השנוים נכונים , והכל לצחות , עם שהם הערות נכבדות לנו כשנגיע לדברים החמורים. ובאור כלל זה 'אוצר יי'' יבא.

השמר שלא תחייל חיילות להלחם בהם. השקט ואל תירא מהם , כי הם דומים לשני אודים העשנים , שאין עושין להבה , שעשנם מרובה וכוחם מעט , שהם כבים מהרה.
ריכוז קישורים