תנ"ך - נעלה
ביהודה
ונקיצנה
ונבקענה
אלינו
ונמליך
מלך
בתוכה
את
בן־טבאל:
פ
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
נַעֲלֶ֤ה
בִֽיהוּדָה֙
וּנְקִיצֶ֔נָּה
וְנַבְקִעֶ֖נָּה
אֵלֵ֑ינוּ
וְנַמְלִ֥יךְ
מֶ֙לֶךְ֙
בְּתוֹכָ֔הּ
אֵ֖ת
בֶּן־טָֽבְאַֽל:
פ
(ישעיהו פרק ז פסוק ו)
נַעֲלֶה
בִיהוּדָה
וּנְקִיצֶנָּה
וְנַבְקִעֶנָּה
אֵלֵינוּ
וְנַמְלִיךְ
מֶלֶךְ
בְּתוֹכָהּ
אֵת
בֶּן־טָבְאַל:
פ
(ישעיהו פרק ז פסוק ו)
נעלה
ביהודה
ונקיצנה
ונבקענה
אלינו
ונמליך
מלך
בתוכה
את
בן־טבאל:
פ
(ישעיהו פרק ז פסוק ו)
נעלה
ביהודה
ונקיצנה
ונבקענה
אלינו
ונמליך
מלך
בתוכה
את
בן־טבאל:
פ
(ישעיהו פרק ז פסוק ו)
נִיסַק
בְּאַרעָא
דְבֵית
יְהוּדָה
וּנחַבְּרִינוּן
וּנשַׁוֵינוּן
עִימַנָא
וְנַמלִיך
מַלכָּא
בְּגַוַהּ
יָת
מַן
דְּכָשַׁר
לַנָא
:
ונקיצנה
-
ל';
ונבקענה
-
ל'
וחס';
ונמליך
-
ל';
טבאל
-
ל'.
ונקיצנה
-
ונעוררנה
במלחמה.
ונבקיענה
אלינו
-
נשוה
אותה
עמנו
כבקעה
זו
שהיא
שוה;
וכן
תירגם
יונתן:
"ונשוינון
עמנא"
,
שיהו
שוים
עם
עשרת
השבטים
במלך
אחד.
את
בן
טבאל
-
הטוב
אלינו;
כן
תירגם
יונתן.
ויש
לפרש
טבאל:
אשר
לא
טוב
בעיני
המקום.
ובגימטריא
של
אותיות
א"ל
ב"ם:
טבאל
-
הוא
'רמלא'
,
ט"ר
ב"ם
א"ל
,
בן
טבאל
-
בן
רמליה.
יען
כי
יעץ
עליך
ארם
רעה
וגו'
נעלה
ביהודה
ונקיצנה
-
נמנה
בה
קצין
אחד.
את
בן
טבאל
-
את
אשר
ייטב
לנו.
נעלה...
ונקיצנה
-
פועל
יוצא:
עד
שיקוצו
מפנינו.
והטעם:
על
ירושלם
,
על
כן
ונבקיענה.
את
בן
טבאל
-
יש
אומרים
(רס"ג
ע"פ
דונש
ב'
ס' 33
)
,
כי
הוא
בתמורה
'רמלא'
,
והוא
בן
רמליהו;
וזה
הבל
,
כי
בעבור
שהזכיר
בתחילה
בן
רמליהו
,
והוא
אומר
עם
ארם:
ונמליך
מלך.
יש
אומרים:
הטוב
אלינו;
ואין
מלת
'אל'
כי
אם
כ'לא'
,
כאילו
אמרו:
את
בן
טוב
לא.
והנכון
,
שהוא
שם
שר
גדול
מישראל
או
מארם.
ונקיצנה
-
נעוררנה
ונסערנה
מֵהֶשקט
שלותה
ומנוחתה.
ונבקיענה
אלינו
-
שתהא
בקועה
ופרוצה
אלינו
בכל
עת
,
לבא
אליה
תמיד
בלי
עיכוב
וסגירה.
ונמליך
מלך
בתוכה
-
ונעביר
מלכות
בית
דוד.
בן
טבאל
-
שם
אדם.
ויען
אשר
זאת
יעצו
,
כה
אמר
יי':
לא
תקום
ולא
תהיה
,
אלא
ראש
ארם
תהיה
דמשק
,
ולא
ראש
יהודה;
וראש
דמשק
יהיה
רצין
,
ולא
ראש
ירושלם;
ואפרים
,
שהביאו
עליך
מחתת
ארם
ורצין
ומוראם
,
בעוד
ששים
וחמש
שנה
-
עד
שלא
תצא
שנת
ששים
וחמש
מיום
שנגזרה
גזירה
עליהם
לגלות
,
בימי
עזיהו
בתחלת
נבואתי
,
יחת
וירא
גם
הוא
מעם
הבא
עליו
,
הוא
מלך
אשור
שיוליכם
בגולה.
והרי
הם
גלו
בשנת
שש
לחזקיהו
,
ואחז
ויותם
מלכו
שלושים
ושתים
שנה
,
הרי
שלשים
ושמונה
שנה;
נמצא
ישעיה
מתנבא
עשרים
ושבע
שנה
בימי
עזיהו.
ומכל
מקום
גם
עכשיו
,
אע"פ
שלא
בא
עדיין
יומו
,
לא
תתקיים
עצתו
,
שראש
אפרים
תהיה
שמרון
,
ולא
ראש
יהודה
,
וראש
שמרון
יהיה
בן
רמליהו
,
ולא
ראש
ירושלם.
ולפי
מה
שאומר
שלא
יהיו
פקח
ורצין
ראש
ירושלם
,
נראה
פירוש
"טבאל"
(לעיל
,
ו)
כתרגומו:
"מאן
דכשר
לנא"
(ת"י);
אך
לפי
צחות
העברי
נראה
'טב'
לשון
ארמית
,
כשיחת
רצין
וארם
,
וכן
הוא
אומר
"יען
כי
יעץ
עליך
ארם"
(לעיל
,
ה)
-
שהוא
ראשון
לעצה
,
ו'אל'
שבסופו
תיקון
לשון
ארמית
,
ו'בן'
לשון
"בן
מות"
(ש"א
כ
,
לא);
"בן
קשת"
(איוב
מא
,
כ)
,
כלומר:
בן
הגינות;
אבל
התרגום
עושה
'אל'
כמו
'אלינו'.
אם
לא
תאמינו
-
כלומר:
ואות
לא
נאמר
לי
ליתן
לכם
בכך
,
ואם
אינכם
מאמינים
בדיבור
,
לפי
שאין
בכם
אמונה
,
וכשם
שאין
בפיכם
נכונה
,
כך
אתם
סבורים
מאחרים.
נעלה
ביהודה
-
במי
שהוא
ראש
יהודה
,
והיא
ירושלם.
ונקיצנה
-
נעשה
להם
מצור
,
עד
שיקוצו
מפנינו
ויפתחו
לנו.
ונבקיענה
אלינו
-
או
נבקיענה;
כלומר:
נבקיע
חומותיה
,
ונכנס
בה
ותהיה
ברשותינו
,
ונמליך
מלך
בתוכה
על
ידינו
וממנו.
ומי
יהיה
זה?
את
בן
טבאל
-
והוא
היה
איש
מבני
אפרים
,
שהיו
חושבים
להמליכו
בירושלם.
זאת
היתה
עצתם
,
ולא
תקום
ולא
תהיה
,
ויונתן
תרגם
ונקיצנה
ונבקיענה
אלינו:
"ונחברינון
ונשוינון
עמנא";
ותרגם
את
בן
טבאל:
"ית
מאן
דכשר
לנא"
-
עשה
מלת
טבאל
נוטריקון:
הטוב
אלינו.
ויש
מפרשים
(ראה
רס"ג
ישעיה)
טבאל:
רמלא
,
באלפא
ביתא
דא"ל
ב"ם
,
ורמלא
הוא
אומר
על
בן
רמליהו.
כה
אמר...
לא
תקום
עצתם
ולא
תהיה.
ונקיצנה
-
כמשמעו
,
כלומר:
נשימנה
קָצָה
בחייה
,
כלומר
שיהיה
קָץ
,
כמו
שיאמר
עוד
"אשר
אתה
קץ"
(להלן
,
טז).
את
בן
טבאל
-
זה
היה
איש
ידוע
אצלם.
ונקיצנה
-
נצער
אותה
עד
שיקוצו
בחייהם.
או
יש
לומר:
נקיצנה
-
כמו
"הקיצותי"
(תה'
ג
,
ו)
,
כלומר:
נעוררנה
למלחמה.
ונבקיענה
אלינו
-
כמו
"נְבַקְּעָה
(לפנינו:
הבקעה)
העיר"
(יר'
לט
,
ב)
-
שנשבֹּר
חומותיה
ותהיה
שלנו
,
ונמליך
בתוכה
מלך
איש
נאמן
לנו
,
שיהיה
טוב
באלתו
ובשבועתו
שנשביעהו.