תנ"ך - והיה למקדש ולאבן נגף ולצור מכשול לשני בתי ישראל לפח ולמוקש ליושב ירושלם:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וְהָיָ֖ה לְמִקְדָּ֑שׁ וּלְאֶ֣בֶן נֶ֠גֶף וּלְצ֨וּר מִכְשׁ֜וֹל לִשְׁנֵ֨י בָתֵּ֤י יִשְׂרָאֵל֙ לְפַ֣ח וּלְמוֹקֵ֔שׁ לְיוֹשֵׁ֖ב יְרוּשָׁלִָֽם: (ישעיהו פרק ח פסוק יד)

טקסט וניקוד:

וְהָיָה לְמִקְדָּשׁ וּלְאֶבֶן נֶגֶף וּלְצוּר מִכְשׁוֹל לִשְׁנֵי בָתֵּי יִשְׂרָאֵל לְפַח וּלְמוֹקֵשׁ לְיוֹשֵׁב יְרוּשָׁלִָם: (ישעיהו פרק ח פסוק יד)

טקסט בלבד:

והיה למקדש ולאבן נגף ולצור מכשול לשני בתי ישראל לפח ולמוקש ליושב ירושלם: (ישעיהו פרק ח פסוק יד)

תיקון קוראים:

והיה למקדש ולאבן נגף ולצור מכשול לשני בתי ישראל לפח ולמוקש ליושב ירושלם: (ישעיהו פרק ח פסוק יד)
וְאִם לָא תְקַבְּלוּן וִיהֵי מֵימְרֵיהּ בְּכוֹן לְפוּרעַן וּלאֶבֶן מָחֵי וּלכֵיף מַתקַל לִתרֵין בָּתֵי רַברְבֵי יִשׂרָאֵל לִתבָר וּלתַקלָא עַל דְּאִתפְּלִיגוּ עַל דְּבֵית יְהוּדָה דְּיָתְבִין בִּירוּשׁלֶם :

למקדש - ב': יש' ח , יד; יח' יא , טז. ולמוקש - ב': יהו' כג , יג; יש' ח , יד. ליושב ירושלם - ז' (בלישנא): ראה יש' ה , ג.

ולמוקש ב' והיו לכם לפח ולמוקש והיה למקדש .

למקדש - ב'; ולמוקש - ב'; ליושב ירושלם - ז'.

והיה למקדש - אותה עצה , שיעץ שבנא ושיעץ פקח , להשבית מלכות בית דוד , יהיה לזימון פורענות לבא עליהם. למקדש - כמו "התקדשו למחר" (יהו' ג , ה: כי מחר). ולאבן נגף - שהרגלים נגפים בה , לשון 'מכשול' , כמו "בטרם יתנגפו רגליכם" (יר' יג , טז); "פן תגוף באבן רגלך" (תה' צא , יב). ולצור מכשול - הוא לשון 'אבן נגף' - שהצור הוא אבן. לשני בתי ישראל - שבאו להיות לפח ולמוקש ליושבי ירושלים. ומי הם שני הבתים? פקח בן רמליהו וסיעתו , ושבנא וסיעתו.

את יי' צבאות אותו תקדישו הוא (בנוסחנו: והוא) מוראכם והוא מעריצכם - פתרון: והוא יהיה לכם למקדש , כלומר: הוא יהיה לכם לקדושתכם. ולאבן נגף ולצור מכשול לשני בתי ישראל - כלומר: לכם יהיה למקדש - 'מקדש' שם דבר הוא , כלומר: לקדושה - ולשני בתי ישראל - הם פקח והושע שבקשו להיות לפח ולמוקש ליושבי ירושלם , יהיה לאבן נגף ולצור מכשול.

והיה - טעמו: על מלך אשור. וטעם מקדש - מקום שילך אדם אליו להגדל בו ולהבצר בו; והנה הוא דבק: למקדש נגף ולאבן נגף , שיעלה אדם עליו להשגב בו. לשני בתי ישראל - מלכות ישראל ויהודה; והנה טעם לפח - לאפרים , ולמוקש - ליהודה.

ומפרש והולך איך יהיה לכם למורא ולעריצות , שתיראוהו ותערצוהו: והיה לכם למקדש - לירא אותו , כענין "ואת מקדשי (בנוסחנו: ומקדשי) תיראו" (וי' יט , ל); והיה בעיניכם לאבן נגף ולצור מכשול - להנגף בו ולהכשל בו שני בתי ישראל - עשרת השבטים ואתם בית יהודה , אם תלכו בדרכם להניח אלהיכם ומלככם מפני פחדם; שאף ליושב ירושלם שכניו , שמקדשו בתוכם , יהיה לפח ולמוקש אם ילכו בדרכם.

והיה למקדש - מקדש הוא ארמון , מקום משגב שישגב בו אדם , כמו "מקדש מלך הוא" (עמ' ז , יג); "ובא אל מקדשו" (יש' טז , יב). אמר כי הקדוש ברוך הוא יהיה לשני בתי ישראל: לאחד - למקדש , והם הבוטחים בו ורוצים במלכות בית דוד; ולאחד - לאבן נגף ולצור מכשול. לפח ולמוקש ליושב ירושלם - לאחד מן הבתים היושבים בירושלם , והם המואסים במלכות בית דוד ובוחרים במלכות בן רמליהו; ואם בימי חזקיהו - שבנא וסיעתו. ויונתן תרגם ליושב ירושלם: "על דאיתפלגו על דבית יהודה דיתבין בירושלם".

והיה למקדש ולאבן נגף וגו' - רמז באמרו והיה אל השם יתברך. והנה למקדש הוא חלק אחד , והֶפְכּו: לאבן נגף ולצור מכשול , לפח ולמוקש. ושני בתי ישראל - הם שני חלקי ישראל שהם כלם מיהודה וירושלים , כמו שכתבנו (לעיל , יא). והטעם , שיהיה השם למקדש; ושמו 'תלשא' במלת נגף , כלומר: ויהיה ההפך לבלתי נשענים בו; כי יצאו מירושלם אל עמי מלך אשור , כמו שמפורש בירמיה (ראה יר' ב , יח) שעשו בבא נבוכדנצר , וכן מנהגם ברוב; ולכן זה המאמר כטעם "כי ישרים דרכי יי' וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם" (הו' יד , י).

והיה למקדש - כמו "התקדשו למחר" (במ' יא , יח) , לשון זימון לפורענות , שזה הקשר שהם עושים על חזקיהו יהיה לזימון לפורענות. ולאבן נגף ולצור מכשול לשני בתי ישראל - למלכות אפרים ומלכות יהודה. ולפח ולמוקש יהיה ליושב ירושלם - שעשה מלך אשור נקמה ממלכות ישראל ומכל ארץ יהודה , וממקצת יושבי ירושלם , אלה הם שבנא וסיעתו.
ריכוז קישורים