תנ"ך - ואל־ארץ יביט והנה צרה וחשכה מעוף צוקה ואפלה מנדח:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וְאֶל־אֶ֖רֶץ יַבִּ֑יט וְהִנֵּ֨ה צָרָ֤ה וַֽחֲשֵׁכָה֙ מְע֣וּף צוּקָ֔ה וַאֲפֵלָ֖ה מְנֻדָּֽח: (ישעיהו פרק ח פסוק כב)

טקסט וניקוד:

וְאֶל־אֶרֶץ יַבִּיט וְהִנֵּה צָרָה וַחֲשֵׁכָה מְעוּף צוּקָה וַאֲפֵלָה מְנֻדָּח: (ישעיהו פרק ח פסוק כב)

טקסט בלבד:

ואל־ארץ יביט והנה צרה וחשכה מעוף צוקה ואפלה מנדח: (ישעיהו פרק ח פסוק כב)

תיקון קוראים:

ואל־ארץ יביט והנה צרה וחשכה מעוף צוקה ואפלה מנדח: (ישעיהו פרק ח פסוק כב)
וּסעֵיד מִיָתְבֵי אַרעָא יִבעֵי אֲרֵי יֵיתֵי עֲלוֹהִי עָקָא כְפַן וְשִׁלהוּי עָקָא קְבַל וּבִידּוּר :

וחשכה - ל'; מעוף - ל'; מנדח - ל'.

ואל ארץ יביט , אולי ימצא עזר: "אשר שלח מלאכים" - הושע בן אלה - "אל סוא מלך מצרים" (מ"ב יז , ד). והנה צרה - כי לא יעזרהו. [וגם שבנא יצא אל סנחריב לרעה לו.] מעוף צוקה - עייפות צוקה. [ומנחם (מחברת: 'עץ') חיברו במחלוקת "ארץ עיפתה כמו עופל" (איוב י , כב) "עשה חר ועיפה" (עמ' ד , יג) - עניין 'מאפל' הוא.] ואפילה מנדח - ולאפלה הוא מנודח; שכן לשון 'נידוח' נופל באפלה כמו (יר' כג , יב) "לכן יהיה דרכם להם כחלקלקות באפלה ידחו ונפלו בה".

ועבר בה נקשה ורעב - נלאה בצרות קשות , ורעב , כי קושי ומצור ומצוק ורעב יבא עליהם בימי מצור שלש שנים שצר סנחריב על שומרון. והיה כי ירעב... וקלל במלכו ובאלהיו - וקלל עגלים ובעלים שהיו עובדים להם; ופנה למעלה - לבקש מאת הקדוש ברוך הוא , ולא ישמע אליהם כי יתחתם גזר דין; וכן תירגם יונתן. ואל ארץ יביט - אולי ימצא עזר. ועבר בה נקשה ורעב - כל מי שלא ישמע לתורה ולתעודה שהנביא מעיד בהם , כגון עשרת השבטים שהלכו להם אחרי עבודה זרה , סופו יהיה נקשה ורעב. והיה כי ירעב והתקצף - כשיגלה אותם סנחריב. והיה כי נלאה מלך ישראל אל הבמה (ע"פ יש' טז , יב) , כמו פקח והושע , וקלל במלכו ובאלהיו - בעבודה זרה שלו. יביט והנה צרה וחשיכה - אל אנשי הארץ יביט , לבקש מהם עזר - זה הושע בן אלה ששלח מלאכים אל סוא מלך מצרים (ראה מ"ב יז , ד). והנה צרה - כי לא יעזרוהו. מעוף צוקה - עייפות צוקה ואפילה הוא מנודח.

ואל... מעוף - כמו "ארץ עיפתה" (איוב י , כב) , כמו 'חשך'. מנודח - מפוזר , כמו "והנדחים" (יש' כז , יג). ויתכן שהוא כן: ומעוף אפילה מנודח , בעבור שהוא לשון זכר.

שיעבר בה ישראל בדרך הזאת , בדרישת האבות והידענים , נקשה - קשה יום בצרות רבות , ורעב ללחם , והיה כי ירעב והתקצף ויזעף לבו , אז יקלל במלכו ובאלהיו אשרֶ בהם עתה , ואומר לכם שאתם קושרי קשר על שאינכם עובדים מלכם ואלהיהם , וסבור להעזר ולהִוָשֵע בם. וכשיראה ששוא תשועתם והבל עזרתם , ידבר בם לקללה ולבזיון ולזלזול וחירוף , ששוא והבל הם , וריק ותוהו עזרתם. וקלל - לשון זילזול הוא , כמו "והוא קללני קללה נמרצת" (מ"א ב , ח) , והרבה כהם. ועל כרחנו מלכו ואלהיו מוסב על מה שאמר למעלה "לא תאמרון קשר" (לעיל , יב) - על עול מלכם שאתם פורקים , "ואת מוראו לא תיראו" (שם) - לעבוד אלהיהם , שדיבר במלכו ובאלהיו שהן מגדילים ומתפארים להעזר בם; ואומר עכשיו שכמו שהן מנשאים מלכם ואלהיהם , כן יזלזלו בם בבא יום אידם , שלא ימצאו בהם תועלת. ו'קללה' לשון 'ארור' אינה , שהיה לו לומר 'מלכו ואלהיו'; כי כשאומר במלכו ובאלהיו משמע , שיקלל אחרים בהם , כמו "ויקלל הפלשתי את דוד באלהיו" (ש"א יז , מג) , וכן כל בי"ת שאחר לשון 'קללת אלהים'; ועוד: אם באלהיו מקלל , במלכו איך יקלל? ועוד ששיטת לשון מלכו ואלהיו שהזכיר , על שיטת 'קשר מלכם' ו'מורא אלהיהם' שלמעלה (לעיל , יב) מוסב על כרחנו; והרי הוא כאילו אומר: וזילזל במלכו ובאלהיו , לומר: שפל ונבזה הוא. וסוף: פנה אלי למעלה; ומתי? כְשֶאֶל עזרת מבטח מלכו ואלהיו שעמו בארץ יביט , ויצפה לעזרה ולישועה , והנה צרה וחשכה ועיפות צוקה יקראוהו בציפוי מבטם ומבטחם. וכאשר יביט ויצפה לצאת מחשך לאור בעזרתם , יהדפוהו אל חשך , ובאפלה יהא מנדח ונהדף; אז יקלל ויזלזל במלכו ובאלהיו ויפנה אלי למעלה לעזרו; כענין מנשה (ראה דה"ב לג) , וכענין "אלכה ואשובה אל אישי הראשון כי טוב לי אז מעתה" (הו' ב , ט). יביט - יצפה , כמו "הנה כה מבטנו" (יש' כ , ו); "מן כוש (לפנינו: מכוש) מבטם" (שם , ה).

ואל ארץ - כתרגומו: "וסעיד מיתבי ארעא יבעי". והפסוק כפול במלות שונות: צרה וחשכה - כמו צוקה ואפלה. ופירוש מעוף: חשך , כמו "ארץ עיפתה כמו אפל" (איוב י , כב) , כי שניהם שורש אחד הם. ויונתן תרגם לשון עייפות: "ושלהי עקא". ואפלה מנדח - כמו 'ולאפלה'; יראה עצמו מנודח אל החשך ואל האפלה. ויונתן תרגם מנודח - שֵם , כמו אם אמר 'ואפלה ודחי': "קבל ובידור".

ועבר בה - בארץ ישראל. והטעם: במשול מלך אשור וישחיתם , כמו שזכרנו עניין גלות עשרת השבטים וגם קצת יהודה (לעיל , ח). וקלל במלכו ובאלהיו - הטעם: יקלל עצמו במלכו ובאלהיו , כטעם "ויקלל הפלשתי את דוד באלהיו" (ש"א יז , מג). ופנה למעלה - אם יבא לו משם עזר ואור , וגם יפנה למטה לארץ , והנה בכלל: והנה צרה וחשכה וגו'. מעוף - מנחי העי"ן , וכן מועף. והכל מענין מהירות התנועה לרעה , כתנועת העוף , כטעם "מחץ יעוף יומם" (תה' צא , ה); וכן טעם מנודח. וטעם כי לא מועף לאשר מוצק לה וגו' - כי מלך אשור - סוג , כמו שאמרנו (לעיל , ד) , מפול עד נבוכד נצר וזרעו; ולכן אחר שאמר כי מלך אשור השחית ארץ עשרת השבטים , יאמר כי כאשר היה מעוף הזה כלו , לא היתה צרה גדולה וגלות שלמה לישראל על יד מלך אשור כאשר הוצק לה בעת הראשון; וזה כי פול ותגלת , שהיו ראשונים , הקלו ארצה זבולן וארצה נפתלי - מטעם "להקל כל נכבדי ארץ" (יש' כג , ט) - כי פול השחיתם בממון (ראה מ"ב טו , יט) , ותגלת לא השחית , רק קצת הארצות ומעט (שם , כט); אבל האחרון הכביד - כלומר: שלמנאצר וסנחריב , שעל אלה היה מיעד ישעיה , כי עברו ושטפו בכל הארץ דרך הים אצל הירדן גליל הגוים. וזה מבואר , גם מבואר לחכמים איך נכון לומר ראשון לרבים , וכן אחרון; גם ידוע שראשון ואחרון ממאמר ה'מצטרף' (ראה תיבון ע' 27 ). ובכלל , העולה מזה הוא , שעד עתה לא באו ישראל עד משבר , כי מה שקדם היו מצוקות לבד , אבל עתה נשחתו לגמרי , רק ירושלם לבדה , כמו שקדם "השוכן בהר ציון" (לעיל , יח);

ואל ארץ יביט והנה צרה וחשכה - כלומר: בכל מקום שיפנה ויביט לא ימצא כי אם צרה וחשיכה. מעוף צוקה - יש לומר: מעוף - לשון חושך , כמו "ארץ עיפתה כמו אפל" (איוב י , כב); ואפילה מנודח - כמו ובאפילה; יהיה מנודח ומושלך באפילה , שמרוב הצרות שיהיו לו , ייראה לו כי העולם חשך בעדו. ויש לומר: על הרי החושך שהוגלו שם הוא אומר.
ריכוז קישורים