תנ"ך - כי לא מועף לאשר מוצק לה כעת הראשון הקל ארצה זבלון וארצה נפתלי והאחרון הכביד דרך הים עבר הירדן גליל הגוים:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

כִּ֣י לֹ֣א מוּעָף֘ לַאֲשֶׁ֣ר מוּצָ֣ק לָהּ֒ כָּעֵ֣ת הָרִאשׁ֗וֹן הֵקַ֞ל אַ֤רְצָה זְבֻלוּן֙ וְאַ֣רְצָה נַפְתָּלִ֔י וְהָאַחֲר֖וֹן הִכְבִּ֑יד דֶּ֤רֶךְ הַיָּם֙ עֵ֣בֶר הַיַּרְדֵּ֔ן גְּלִ֖יל הַגּוֹיִֽם: (ישעיהו פרק ח פסוק כג)

טקסט וניקוד:

כִּי לֹא מוּעָף לַאֲשֶׁר מוּצָק לָהּ כָּעֵת הָרִאשׁוֹן הֵקַל אַרְצָה זְבֻלוּן וְאַרְצָה נַפְתָּלִי וְהָאַחֲרוֹן הִכְבִּיד דֶּרֶךְ הַיָּם עֵבֶר הַיַּרְדֵּן גְּלִיל הַגּוֹיִם: (ישעיהו פרק ח פסוק כג)

טקסט בלבד:

כי לא מועף לאשר מוצק לה כעת הראשון הקל ארצה זבלון וארצה נפתלי והאחרון הכביד דרך הים עבר הירדן גליל הגוים: (ישעיהו פרק ח פסוק כג)

תיקון קוראים:

כי לא מועף לאשר מוצק לה כעת הראשון הקל ארצה זבלון וארצה נפתלי והאחרון הכביד דרך הים עבר הירדן גליל הגוים: (ישעיהו פרק ח פסוק כג)
אֲרֵי לָא יִשׁתַּלהֵי כָּל דְּיֵיתֵי לְאַעָקָא לְהוֹן כְּעִידָּן קֳדָמַי גְּלוֹ עַם אֲרַע זְבוּלוּן וְעַם אֲרַע נַפתָּלִי וּשׁאָרְהוֹן מֶלֶך תַּקִיף יַגְלֵי עַל דְּלָא אִידְּכַרוּ גְּבוּרַת יַמָא נִיסֵי יַרדְּנָא קְרָב כַּרכֵי עַמְמַיָא :

מועף - ב' , חד מלא וחד חסר: יש' ח , כג; *דנ' ט , כא. הראשון - ס"ג (מלא וחסר , לא כולל 'הראישון'): בר' כה , כה; כו , א; לב , יח; מ , יג; שמ' ד , ח; יב , טו (פעמיים) , טז; מ , ב , יז; וי' ד , כא; כג , ה , ז , לה , לט , מ; במ' ז , יב; ט , א; כ , א; כא , כו; כח , טז , יח; לג , ג (פעמיים); דב' י , ד; טז , ד; כד , ד; יהו' ד , יט; שו' כ , כב; ש"א יז , ל; ש"ב יח , כז; מ"ב יז , מ; יש' ח , כג; מג , כז; יר' נ , יז; יח' מ , כא; הו' ב , ט; חגי ב , ג , ט; זכ' יד , י; מש' יח , יז; רות ג , י; אס' ג , ז , יב; דנ' ח , כא; י , ד , יב; יא , יג; עז' ג , יב; ו , יט; ז , ט; ח , לא; י , יז; נחמ' ח , יח; דה"א יב , טז; כד , ז; כה , ט; כז , ב , ג; דה"ב כט , ג , יז (פעמיים); לה , א. הראשון - ס"ד (מנין זה כולל גם 'הראישון' - איוב טו , ז). זבלון - ט' כתיב כן (בלישנא): *בר' ל , כ; לה , כג; מו , יד; יהו' יט , כז , לד; שו' ד , ו; ה , יח; ו , לה; יש' ח , כג. וכל כתובים כותהון בר מן א': דה"א כז , יט. דרך הים - ב': יש' ח , כג; יח' מא , יב.

מועף ב' כי לא מועף ועוד אני מדבר בתפלה . בתרייה חס' . דרך הים ב' עבר הים פאת דרך הים .

מועף - ב' חד מל' וחד חס'; ארצה זבלון - ל'; וארצה נפתלי - ל'; והאחרון - ל'; דרך הים - ב'; גליל - ל'.

כי לא מועף לאשר מוצק לה - כי מלך אשור , אשר ניתן למוצק ולהציר לה לארצם , אינו עייף ואינו עצל מלבא עליהם עד שלש פעמים: אחת "בימי פקח" (מ"ב טו , כט) , אשר לקח "את עיון ואת אבל בית מעכה ואת... כלי קדש ואת הגלילה , כל ארץ נפתלי"; והגלות ההיא - בשנת ארבע לאחז. ובשנת שתים עשרה: "ויער אלהי ישראל את רוח פול מלך אשור... ויגלם לראובני ולגדי ולחצי שבט מנשה"; מקרא זה בדברי הימים (דה"א ה , כו) , וגלות זה בשנת שתים עשרה לאחז , תחילת מרדו של הושע בן אלה , כעניין שנאמר "וימצא מלך אשור בהושע קשר" וגו' (מ"ב יז , ד) , לאחר שנשתעבד לו שמונה שנים; ואין החשבון מפורש במקרא בגלוי , אבל יש ללמד מברייתא דסדר עולם (סע"ר כב). והשלישית - בשנת שש לחזקיהו , שנת תשע למרדו של הושע , אשר נלכדה שומרון , היא עיר המלוכה , וגלו כולם. וזהו האמור כאן כי לא עייפות לאוייב , אשר הוא מוצק לה - לארץ ישראל האמורה בעניין "ואל ארץ יביט". כעת הראשון הקל ארצה זבולן - הגלות הזו האמצעית , קלה תהיה כאותה של עת הראשון , אשר הקל להגלות את ארץ זבולון ונפתלי , שאף בשנייה לא הגלה אלא את שני המטות וחצי המטה שבעבר הירדן; אבל האחרון - מסע השלישי , הוא הכביד - טיאט את הכל כמכבד את הבית. ויש לפרשו אף לשון 'כובד': לפי עניין המקרא , שפתח ראשונה בלשון הקל ארצה זבולון , אמר והאחרון הכביד; וכשאמר ישעיה נבואה זו , כבר גלו הראשונים. דרך הים - אותן היושבים על ימה של טבריא , היא ארץ נפתלי , שנאמר בו "ים ודרום ירשה" (דב' לג , כג). עבר הירדן - היא גלות שנייה של ראובן וגד. גליל הגוים - היא כל ארץ ישראל , שהיתה גוללת אליה כל הגוים , שהכל מתאוין לה ובָאִין לה לסחורה , כעניין שנאמר "נחלת צבי צבאות גוים" (יר' ג , יט; ראה תנ"ב הוספה לשלח טז); ויונתן תירגם לשון אחר.

כי לא מועף לאשר מוצק לה - כי מלך אשור שישראל מוצק בשבילו , אינו עיף ואינו עצל מלבא עליהם עד שלש פעמים: אחת - בימי פקח , אשר לקח "את עיון ואת אבל בית מעכה... ואת קדש... ואת הגלילה ואת כל ארץ נפתלי" (מ"ב טו , כט); והגלות ההיא בשנת ארבע לאחז (ראה סע"ר כב). ובשנת שתים עשרה: "ויער אלהי ישראל את פול מלך אשור... ויגלם לראובני ולגדי ולחצי שבט מנשה"; מקרא זה בדברי הימים (דה"א ה , כו); וגלות זה בשנת שתים עשרה לאחז , תחלת מרדו של הושע בן אלה , כעניין שנאמר "וימצא מלך אשור בהושע קשר" וגו' (מ"ב יז , ד) , לאחר שנשתעבד לו שמונה שנים; ואין החשבון מפורש במקרא בגלוי , אלא מברייתא ד'סדר עולם' (סע"ר כב) יש ללמוד. והשלישית - "בשנת שש לחזקיה" (מ"ב יח , י) , שנת תשע למרדו של הושע , אשר "נלכדה שמרון" (שם) , היא העיר המלוכה , וגלו כולם. וזהו האמור כאן: כי לא עייפות לאויב שישראל מוצק בשבילו; כעת הראשון הקל ארצה זבולון ונפתלי - זו האמצעית קלה תהיה כאותה של עת הראשון אשר הקל ארצה להגלות , שאף בשנייה לא הגלה אלא שני המטות וחצי המטה שבעבר הירדן , אבל האחרון - מסע השלישי הוא הכביד - טיאט את הכל , כמטאטא זה המכבד את הבית. ויש לפרשו אף לשון 'כובד' , לפי עניין המקרא שפתח ראשונה בלשון הקל ארצה זבולון , אמר: והאחרון הכביד. וכשאמר ישעיה נבואה זו כבר גלו הראשונים. דרך הים - אותם היושבים על ים טברייא , היא ארץ נפתלי , שנאמר בו "ים ודרום ירשה" (דב' לג , כג). עבר הירדן - הוא גלות שנייה של ראובן וגד. גליל הגוים - היא ארץ ישראל שהיא גוללת אליה כל הגוים , שהכל מתאוין לה ובאין לה לסחורה , כעניין שנאמר "נחלת צבי צבאות גוים" (יר' ג , יט; ראה תנ"ב הוספה לשלח טז).

כי - כמו אותה העיפה והחשיכה לא תהיה לירושלם שהציק עליה האויב. ויש אומרים , כי לא יוכל הצר לעוף אל ירושלם אשר הציק לה כעת הראשון , כי בפעם הראשונה שבא מלך אשור הקל ארץ זבולון ונפתלי , ובפעם האחרונה הכביד לכלות הגליל; ויתכן היות גוים על ישראל , כמו "אחריך בנימן בעממיך" (שו' ה , יד).

ועל אשר אמר שיהא "מעוף צוקה" (לעיל , כב) , מפרש כובד העיפות: כי לא יהא מועף ומיוגע על הצוקה אשר יהא מוצק עליה כעת צוקת המלך הראשון , תגלת פלאסר , שהקל שבטו וְאָכְפוֹ עליו בארצה זבולן ובארצה נפתלי בלבד , שישוב מדרכו הרעה; אבל המלך האחרון , שלמנאסר מלך אשור , הכביד עליו הרבה מאד שבטו ואכפו , שיהא מועף בצוקת לבבו; שיגלה כל ארץ ישראל שכנגד הים האחרון , כל עבר הירדן , גליל הגוים - כל גלילות פלשתים; הרי מן הירדן עד הים , כל אֹרך מארץ לצפון , יגלה בגליל הגוים - הגלילה שהגלה תגלת פלאסר.

כי לא מועף - לא חשב ישראל עצמו בחשך ובצרה לצוקה הבאה לארץ , כלומר: עדיין לא הרגיש בעצמו כשגלו זבולון ונפתלי. ופירוש מועף: פָּעוּל מן 'הפעיל' , מנחי העי"ן; והוא עניין חשכה , כמו "ארץ עיפתה" (איוב י , כב). ומוצק גם כן פעול כמוהו , עניין "צוקה" (לעיל , כב). ולה - פירוש: לארץ. הקל - המַגְלֶה אותם , והוא תגלת פלאסר אשר הגלה לראובני ולגדי ולחצי שבט המנשה ולזבולון ולנפתלי. וגלות ראובני וגדי כתוב בדברי הימים (דה"א ה , כו) , וגלות נפתלי בספר מלכים (מ"ב טו , כט) , וכן זבולון היה סמוך לנפתלי. והאחרון הכביד - המגלה אותם , והוא סנחריב , הכביד עליהם והגלה שאר השבטים. ואמר דרך הים עבר הירדן גליל הגוים , לפי שנשארה ירושלם שלא כבשה , והיא באמצע ארץ ישראל , ספר המקומות שהם בגבול ארץ ישראל; והים והירדן מגבולות ארץ ישראל , לפיכך אמר: גליל הגוים , והם הערים הסמוכות לארצות הגוים סביב ארץ ישראל; כי גם ארץ יהודה לא כבשה עד בימי חזקיהו , ולא היה זה אלא לפי שעה , כי שבו אליהם אחר שהוכה מחנהו כשבא בירושלם. ויונתן תרגם: "בעידן קדמאה גלו עם ארע זבולון ועם ארע נפתלי , ושארהון מלך תקיף יגלי , על דלא אדכרו גבורת ימא וניסי ירדנא קרב כרכי עממיא". ובדרש (ראה סנה' צד , ב): כעת הראשון - לא כראשונים שהקלו מעליהם עול תורה , אבל האחרונים הכבידו עליהם עול תורה , וראויים הם לעשות להם נס כעוברי הים וכדורכי הירדן; מאי גליל הגוים? אמר הקדוש ברוך הוא: אם חוזר בו - מוטב , ואם לאו - אני עושה אותו גלילה בגוים.

ועבר בה - בארץ ישראל. והטעם: במשול מלך אשור וישחיתם , כמו שזכרנו עניין גלות עשרת השבטים וגם קצת יהודה (לעיל , ח). וקלל במלכו ובאלהיו - הטעם: יקלל עצמו במלכו ובאלהיו , כטעם "ויקלל הפלשתי את דוד באלהיו" (ש"א יז , מג). ופנה למעלה - אם יבא לו משם עזר ואור , וגם יפנה למטה לארץ , והנה בכלל: והנה צרה וחשכה וגו'. מעוף - מנחי העי"ן , וכן מועף. והכל מענין מהירות התנועה לרעה , כתנועת העוף , כטעם "מחץ יעוף יומם" (תה' צא , ה); וכן טעם מנודח. וטעם כי לא מועף לאשר מוצק לה וגו' - כי מלך אשור - סוג , כמו שאמרנו (לעיל , ד) , מפול עד נבוכד נצר וזרעו; ולכן אחר שאמר כי מלך אשור השחית ארץ עשרת השבטים , יאמר כי כאשר היה מעוף הזה כלו , לא היתה צרה גדולה וגלות שלמה לישראל על יד מלך אשור כאשר הוצק לה בעת הראשון; וזה כי פול ותגלת , שהיו ראשונים , הקלו ארצה זבולן וארצה נפתלי - מטעם "להקל כל נכבדי ארץ" (יש' כג , ט) - כי פול השחיתם בממון (ראה מ"ב טו , יט) , ותגלת לא השחית , רק קצת הארצות ומעט (שם , כט); אבל האחרון הכביד - כלומר: שלמנאצר וסנחריב , שעל אלה היה מיעד ישעיה , כי עברו ושטפו בכל הארץ דרך הים אצל הירדן גליל הגוים. וזה מבואר , גם מבואר לחכמים איך נכון לומר ראשון לרבים , וכן אחרון; גם ידוע שראשון ואחרון ממאמר ה'מצטרף' (ראה תיבון ע' 27 ). ובכלל , העולה מזה הוא , שעד עתה לא באו ישראל עד משבר , כי מה שקדם היו מצוקות לבד , אבל עתה נשחתו לגמרי , רק ירושלם לבדה , כמו שקדם "השוכן בהר ציון" (לעיל , יח);

כי לא מועף לאשר מוצק לה - כי לא יהיה אחד בהם מועף , לשון 'עיף' , לאותם הבאים להציק לה למלכות אפרים , שכולם יבואו בזריזות עליה להציק לה; ובא מוצק במקום 'מציק'. כעת הראשון - כשעלה מלך אשור , הקל ארצה , לעשות , שלא הגלה אלא ארצה זבולון וארצה נפתלי. והעת האחרון הכביד לעשות , שהגלה כל הדרים בעבר הים , ובעבר הירדן , ובכל ארץ הגליל; ומפני שהיה עם רב בארץ הגליל קורא אותה גליל הגוים.
ריכוז קישורים