תנ"ך - ואקרב אל־הנביאה ותהר ותלד בן ס ויאמר ה' אלי קרא שמו מהר שלל חש בז:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וָֽאֶקְרַב֙ אֶל־הַנְּבִיאָ֔ה וַתַּ֖הַר וַתֵּ֣לֶד בֵּ֑ן ס וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֵלַ֔י קְרָ֣א שְׁמ֔וֹ מַהֵ֥ר שָׁלָ֖ל חָ֥שׁ בַּֽז: (ישעיהו פרק ח פסוק ג)

טקסט וניקוד:

וָאֶקְרַב אֶל־הַנְּבִיאָה וַתַּהַר וַתֵּלֶד בֵּן ס וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלַי קְרָא שְׁמוֹ מַהֵר שָׁלָל חָשׁ בַּז: (ישעיהו פרק ח פסוק ג)

טקסט בלבד:

ואקרב אל־הנביאה ותהר ותלד בן ס ויאמר ה' אלי קרא שמו מהר שלל חש בז: (ישעיהו פרק ח פסוק ג)

תיקון קוראים:

ואקרב אל־הנביאה ותהר ותלד בן ס ויאמר יהוה אלי קרא שמו מהר שלל חש בז: (ישעיהו פרק ח פסוק ג)
וְעַלִית לְוָת נְבִיאֲתָא וְעַדִּיאַת וִילֵידַת בַּר וַאֲמַר יְיָ לִי קְרִי שְׁמֵיהּ מוֹחֵי לְמִיבַּז בִּיזָא וּלמִעדֵּי עֲדָאָה :

ותלד בן - הוא הבן עצמו , שקראת הנביאה 'עמנו אל' , על שם שיהא הקדוש ברוך הוא בעזרו של חזקיהו כשימלוך. וישעיהו אביו קרא שמו מהר שלל - על שם פורענות העתידה לבא על רצין ובן רמליהו , שהיו באין ליטול מלוכה מבני דוד , ותשבת מלכותו של חזקיהו. [ואי אפשר לומד שבן שני הוא , שהרי שנינו בסדר עולם (סע"ר כב) , שבשנת ארבע לאחז נאמרה נבואה זו , ובשנת ארבע לאחז נהרג פקח , ואי אפשר לשני בנים להוולד בשנה אחת זה אחר זה]

ואקרב אל הנביאה ותהר ותלד בן ויאמר יי' אלי קרא שמו מהר שלל חש בז - שני ילדים היו שנתנו לו לאותות ולמופתים: הראשון נקרא 'עמנו אל' , על שם שהיה אלהינו עמנו כשצרו רצין ופקח על אחז ולא יכלו לו; והשיני נקרא מהר שלל חש בז , כי בטרם ידע הנער קרוא אבי ואמי ישא לו הנושא את חיל דמשק ואת שלל שומרון לפני מלך אשור - לאחר שנהרג פקח ומלך הושע , "עליו עלה שלמנאסר מלך אשור ויהי לו הושע עבד" שלש שנים "וישב לו מנחה" (מ"ב יז , ג) , הוא שלל שומרון; כל אלה היו בשנת ארבע לאחז. עד כאן פירשתי אחר מליצת המקראות ופשר הדבר הדבור על אופניו. ולא יפנה לבך לשמוע דברי הפותרים "הנה העלמה הרה" (יש' ז , יד) - לפי שהיה אחז נושא קטנה שלא היתה ראויה לבנים , ליתן ארכה למלכותו , אמר לו הנביא "הנה העלמה" , אשר נשאת , "הרה ויולדת בן וקראת שמו עמנואל" - זה היה חזקיה , שכתוב בו "והיה יי' עמו בכל אשר יפנה ישכיל" (מ"ב יח , ז); שהרי כשנכנס אחז למלכות היה בנו בן תשע שנים , שהרי אחז מלך שש עשרה שנה (מ"ב טז , ב) , ובחזקיה בנו הוא אומר "בן עשרים וחמש שנה חזקיהו במלכו" (ראה מ"ב יח , ב); נמצא חזקיה בן תשע שנים כשנכנס אחז אביו למלכות. והֱוֵי שקוד להשיב לאפיקורסים על פרשה זו , שאם יאמרו לך מיני האומות: "לכן יתן יי' הוא לכם אות הנה העלמה הרה" - עתידה אשה אחת לכמה שנים שתלד בן בלא גבר , "וקראת שמו עמנואל" - שישכון עם בני אדם ויהיה אלוה , אף אתה הקהה את שיניו ואמור לו: כשהנביא נותן אותות לדבריו שיקומו דבריו , האות קודם לדבר , וכשיבא האות והמופת אשר דבר אליך אז יאמינו דבריו , ומכל מקום האות קודם למעשה; אבל כאן הנביא נותן אות לאחז , שלא תקום ולא תהיה עצת רצין ופקח שיעצו לעלות ביהודה ולהמליך מלך בתוכה , והיה לאות להקדים למעשה , שֶמִמַה שיראו שתתקיים האות יאמינו שלא תקום ולא תהיה עצת רצין ופקח; אבל כאן תשובת רצין ופקח מעל ירושלם קדמה אלף שנים לאות שנתן "הנה העלמה הרה"! ומדרש רבותינו: אמר רב (סנה' צה , ב): בא עליהם [סנחריב] בארבעים וחמשה אלף בני מלכים יושבים בקרונות של זהב , ועמהם שגל בית וזונות , ובפרשים אלף גבורים לבושים שריונות קליפה , ובששים אלף אוחזי חרבות צינה ומגן רצים לפניו , ואחריו פרשים; וכן עתידין לבוא עם גוג ומגוג. במתניתא תנא: אורך מחנהו ארבע מאות פרסה , ורוחב מחנהו ארבעים פרסה... ראשונים עברו ניסחו , שנאמר "וחלף ביהודה שטף ועבר עד" וגו' (להלן , ח); אמצעים עברו בקומה זקופה , שנאמר "עד צואר יגיע" (שם); ואחרונים העלו עפר ברגליהם ולא מצאו מים לשתות בנהר , עד שהביאו מים ממקום אחר ושתו , שנאמר "אני קרתי ושתיתי" (יש' לז , כה). והכתיב "ויצא מלאך יי' ויך במחנה אשור מאה ושמנים וחמשה אלף" (שם , לו)!? אמר רבי אבהו: הללו ראשי גייסות. אמר רב אשי: דיקא נמי , דכתיב "במשמניו רזון" (יש' י , טז). במה הִיכָּן? אמר רבי אלעזר: ביד הִיכָּן , שנאמר "וירא ישראל את היד הגדולה" (שמ' יד , לא) - היא היד שעתידה ליפרע מן סנחריב הרשע. רבי יהושע אומר: באצבע הִיכָּן , שנאמר "ויאמרו החרטומים אל פרעה אצבע אלהים היא" (שמ' ח , טו) - שעתיד ליפרע מסנחריב. אמר רבי אלעזר בנו של רבי יוסי הגלילי: אמר לו הקדוש ברוך הוא לגבריאל: גבריאל , מגלך לטושה? אמר לו: לטושה ועומדת מששת ימי בראשית. "ביום ההוא יגלח יי' בתער השכירה" (יש' ז , כ) - תרגומו: "ביומא ההוא... ית מלכא עם משרייתיה ואף ית שלטוניא כחדא ישצי". רבי שמעון בן יוחי אומר (סנה' צה , ב): אותו זמן בישול פירות היה , אמר לו הקדוש ברוך הוא לגבריאל: עד שאתה יוצא לבשל פירות , היזקק להם. ויש אומרים: בחוטמו נפח בהן. ויש אומרים: כפים ספק להם. רבי יצחק נפחא אומר: אזנים פתח להם , שמעו שירה מפי החיות ומתו , שנאמר "מרוממותיך נפצו עמים" (ראה יש' לג , ג). כמה נשתייר מהם? אמר רב: עשרה , שנאמר "ושאר עץ יערו נער יכתבם" (יש' י , י) - כמה נער כותב? עשרה. רבי שמואל אמר: תשעה , שנאמר "ארבעה חמשה בסעיפיה" (יש' יז , ו). רבי יהודה אומר: ארבעה עשר , שנאמר "שנים שלשה גרגרים בראש אמיר ארבעה חמשה" (שם). רבי יוחנן אמר: [חמשה: סנחריב] ושני בניו , נבוכדנצר ונבוזראדן; נבוזראדן - גמרא , נבוכדנצר - דכתיב "ויהי הוא משתחוה בית ניסרוך אלהיו" (מ"ב יט , לז). אמר רבי מאיר: אלמלא מקרא כתוב , אי איפשר לאומרו , שנאמר "ביום ההוא יגלח יי' בתער השכירה בעברי נהר במלך אשור" (יש' ז , כ) - אתא הקדוש ברוך הוא אידמי כאנשא , אמר ליה: כי אזלת להני מלכי מזרח ומערב דאייתנהו לבנייהו וקטלינהו , מאי אמרת להו? [אמר ליה: האי גברא נמי בהאי פחדא יתיב. אמר ליה: מאי איעבד? אמר ליה זיל שני נפשך.] אמר [ליה:] במאי אשני? אמר ליה: זיל אייתי מספרא. אזל ולא אייתיה. אמר ליה: עול לההוא ביתא ויתנו לך מספרא. אמר ליה: אי בעית דניתן לך , טחון חד גריוא דקשייתא... עד דאחשיך. הוה קא דלקא שרגא אתעקרא , אזל נפח ליה נורא בדיקניה , הבו ליה מספרא וגלחו רישיה. אזל , אשכח דפא מתיבותא דנח; אמר: היינו אלהא דשזביה לנח מטופנא; אמר ליה: אי אזיל ההוא גברא ומצלח , מקריב להו לתרין בניה קמך. שמעון בניה , אמרי ליה: כולי האי סליק בך ולא הדרת בתשובה? וקטלוהו; הדא הוא דכתיב "ויהי הוא משתחוה בית נסרוך אלהיו ואדרמלך ושראצר בניו הכוהו בחרב" (יש' לז , לח). דבר אחר: "והיה ביום ההוא יחיה איש עגלת בקר ושתי צאן" (יש' ז , כא) - ביום מפלתו של סנחריב לא נותר בארץ ישראל לא צאן ולא בקר , אלא כל מי שהיה עמו עגלת בקר ושתי צאן שהניס אותם מפני מלך אשור , ויהיה לו מהן חלב כמו ממאה צאן קודם לכן; שבמקום שחנו שם מחנות אשור , עלו שם עשבים לרוב והיו רועים שם הבהמות בהשפע. "והיה מרוב עשות" הבהמה "חלב יאכל חמאה" (יש' ז , כב) - כי יעסקו בתורה ויאכלו חמאה ודבש כל הצדיקים הנותרים בקרב הארץ; על אותו הדור הוא אומר "כל מקום אשר יהיה שם אלף גפן באלף כסף" (יש' ז , כג) אין אדם שיתעסק בהן , לפי שכולם מתעסקין בדברי תורה. "כי שמיר ושית" (יש' ז , כד) - מתרגמינן: "הובאי ובורי".

ואקרב - טעמו: רמז לשכיבה , כמו "אל תגשו אל אשה" (שמ' יט , טו). והנביאה - אשת הנביא; נקראה כן בעבור שבעלה נביא , או גם היא היתה נביאה.

ואעידה לי - הקדוש ברוך הוא אמר זה , שיעיד לו על כך עדים הנאמנים להם; שאם לא יאמינו את ישעיהו , לפי שהרבה נבואות אמר להם שלא באו עדיין , והיו אומרים לו "ימהר יחישה" (יש' ה , יט) , יאמינו את אֵילו; שאף לאילו היה דבר יי' כזה למהר שלל חש בז , כדי שיוכיחו ויעידו כדברי ישעיהו , ויאמינו לו. ואין אנו רואים בדורו של אחז מפורש אלא "אוריה הכהן" (מ"ב טז , יא) , ואותו אנו מוצאים לאחז כהן נאמן לשמים כלבבו , שהרי שלח לו לבנות לשמים מזבח כתבנית המזבח ששלח לו , ו"כן עשה" (שם); ובכל הנביאים מוכיח שאע"פ שהיו עובדי עבודה זרה , היו עובדים את המקום. ומאוריה תדע שאף זכריהו בן יברכיהו בדורו של אחז הוא. ועוד , שאם זכריה בן ברכיה בן עדו שהיה בימי בית שיני הוא (ראה זכ' א , א) , מה היא עדותו בימי אחז? נביאים שהם רואים ושומעים אינם מאמינים , ואיך יאמינו אותם שלא נולדו עדיין? ולכך פירש הכתוב בזכריה שבימי בית שיני שלשה דורות (ראה שם) , להוציא מזה זכריה שזקנו לא היה שמו 'עדו'. וכיוצא בזה תמצא בדברי רבותינו (ב"ב קעב , א) ב'שני יוסף בן שמעון': כיצד יעשו? ישלשו - שבדור שלישי שלהן , שהן חלוקים בו , יהו נִכָּרִים. ודרך המקרא הוא שאין מזכיר אדם אלא לצורך , ואוריה שהוצרך להזכיר בדורו של אחז , על ידי המזבח הזכיר , וזכריה שלא הוצרך להזכיר , לא הזכיר; ולעולם בדורו של אחז היה , כי איך יחתום בספר ויעיד אותו שלא נולד? ונבואה שלמעלה לא הוצרכה עדות , שהאות הוא העדות; ולא פורש לי מהו מהירות השלל. ואז , ואקרב עוד אל "העלמה" (יש' ז , יד) שנתנבאת לקרא שם בנה בכורה "עמנו אל" (שם) ברוח הקדש; שאותו הבן כבר נולד , ועל ידי קריאת שמו נעשית כבר נביאה. ותהר ותלד בן... קרא שמו מהר שלל - על מהר שלל שיהא בקרוב בימיו , קרא שמו חשבז (לפנינו: חש בז); שכן עיקר , שכל שם אדם שעל ידי מעשה , קצר הוא.

ואקרב אל הנביאה - היא אשתו , וקראה נביאה , לפי שהיתה אשת נביא. ושני דברים העיד בעניין זה: כתיבת הגליון , והבן הנולד לישעיה הנביא. מהר שלל חש בז - לא נקרא הבן בארבע התיבות האלה כאחד , אלא אמר שיקראו שמו מהר שלל , או חש בז; כי שני הזוגות עניין אחד: פעם יקראו מהר שלל , ופעם חש בז.

ויאמר יי' אלי קח לך גליון גדול וגו' - כמה וכמה ענינים שונים יעשו הנביאים מאת השם להזכרה ולתת רשם בנפשות בני אדם , ואחד מהם היה זה , והוא לקחת כתב - או מקלף או מעור מעובד , היה נגלל ולכן נקרא 'גליון' או 'מגלה' - וצוה שיהיה גדול , עם היות הכתב קצר מאד , כדי שלא יאבד , וגם זה יתן רשם יותר גדול בנפשות; גם צוהו שיכתוב בחרט אנוש , למען יעמדו האותיות ימים רבים; גם צוהו שיחתמו בזה הכתב עדים נאמנים. וגם לתת עוד סימן והזכרה , צוהו השם כי שם בנו הנולד לו מאשתו - אשר קראה נביאה , לְסִבּות - יקראנו באלה השמות הארבעה עצמם , ואם אינם משונים זה מזה בענין , אבל הם כפולים; וההכפל בהם לחזוק , כדרך כל כפל , כמו שבאר יוסף אבינו הראשון (בר' מא , לב). אולם באור זה הסוג ימצא ב'גביע'.

ואקרב אל הנביאה - היא העלמה שאמר למעלה (יש' ז , יד) , שהיא היתה אשת הנביא. קרא שמו מהר שלל חש בז - שני שמות נקראו לו: מהר שלל , חש בז - על שם פורענות עשרת השבטים , עמנואל - על שם ישועת ירושלם.
ריכוז קישורים