ואקרב
אל
הנביאה
ותהר
ותלד
בן
ויאמר
יי'
אלי
קרא
שמו
מהר
שלל
חש
בז
-
שני
ילדים
היו
שנתנו
לו
לאותות
ולמופתים:
הראשון
נקרא
'עמנו
אל'
,
על
שם
שהיה
אלהינו
עמנו
כשצרו
רצין
ופקח
על
אחז
ולא
יכלו
לו;
והשיני
נקרא
מהר
שלל
חש
בז
,
כי
בטרם
ידע
הנער
קרוא
אבי
ואמי
ישא
לו
הנושא
את
חיל
דמשק
ואת
שלל
שומרון
לפני
מלך
אשור
-
לאחר
שנהרג
פקח
ומלך
הושע
,
"עליו
עלה
שלמנאסר
מלך
אשור
ויהי
לו
הושע
עבד"
שלש
שנים
"וישב
לו
מנחה"
(מ"ב
יז
,
ג)
,
הוא
שלל
שומרון;
כל
אלה
היו
בשנת
ארבע
לאחז.
עד
כאן
פירשתי
אחר
מליצת
המקראות
ופשר
הדבר
הדבור
על
אופניו.
ולא
יפנה
לבך
לשמוע
דברי
הפותרים
"הנה
העלמה
הרה"
(יש'
ז
,
יד)
-
לפי
שהיה
אחז
נושא
קטנה
שלא
היתה
ראויה
לבנים
,
ליתן
ארכה
למלכותו
,
אמר
לו
הנביא
"הנה
העלמה"
,
אשר
נשאת
,
"הרה
ויולדת
בן
וקראת
שמו
עמנואל"
-
זה
היה
חזקיה
,
שכתוב
בו
"והיה
יי'
עמו
בכל
אשר
יפנה
ישכיל"
(מ"ב
יח
,
ז);
שהרי
כשנכנס
אחז
למלכות
היה
בנו
בן
תשע
שנים
,
שהרי
אחז
מלך
שש
עשרה
שנה
(מ"ב
טז
,
ב)
,
ובחזקיה
בנו
הוא
אומר
"בן
עשרים
וחמש
שנה
חזקיהו
במלכו"
(ראה
מ"ב
יח
,
ב);
נמצא
חזקיה
בן
תשע
שנים
כשנכנס
אחז
אביו
למלכות.
והֱוֵי
שקוד
להשיב
לאפיקורסים
על
פרשה
זו
,
שאם
יאמרו
לך
מיני
האומות:
"לכן
יתן
יי'
הוא
לכם
אות
הנה
העלמה
הרה"
-
עתידה
אשה
אחת
לכמה
שנים
שתלד
בן
בלא
גבר
,
"וקראת
שמו
עמנואל"
-
שישכון
עם
בני
אדם
ויהיה
אלוה
,
אף
אתה
הקהה
את
שיניו
ואמור
לו:
כשהנביא
נותן
אותות
לדבריו
שיקומו
דבריו
,
האות
קודם
לדבר
,
וכשיבא
האות
והמופת
אשר
דבר
אליך
אז
יאמינו
דבריו
,
ומכל
מקום
האות
קודם
למעשה;
אבל
כאן
הנביא
נותן
אות
לאחז
,
שלא
תקום
ולא
תהיה
עצת
רצין
ופקח
שיעצו
לעלות
ביהודה
ולהמליך
מלך
בתוכה
,
והיה
לאות
להקדים
למעשה
,
שֶמִמַה
שיראו
שתתקיים
האות
יאמינו
שלא
תקום
ולא
תהיה
עצת
רצין
ופקח;
אבל
כאן
תשובת
רצין
ופקח
מעל
ירושלם
קדמה
אלף
שנים
לאות
שנתן
"הנה
העלמה
הרה"!
ומדרש
רבותינו:
אמר
רב
(סנה'
צה
,
ב):
בא
עליהם
[סנחריב]
בארבעים
וחמשה
אלף
בני
מלכים
יושבים
בקרונות
של
זהב
,
ועמהם
שגל
בית
וזונות
,
ובפרשים
אלף
גבורים
לבושים
שריונות
קליפה
,
ובששים
אלף
אוחזי
חרבות
צינה
ומגן
רצים
לפניו
,
ואחריו
פרשים;
וכן
עתידין
לבוא
עם
גוג
ומגוג.
במתניתא
תנא:
אורך
מחנהו
ארבע
מאות
פרסה
,
ורוחב
מחנהו
ארבעים
פרסה...
ראשונים
עברו
ניסחו
,
שנאמר
"וחלף
ביהודה
שטף
ועבר
עד"
וגו'
(להלן
,
ח);
אמצעים
עברו
בקומה
זקופה
,
שנאמר
"עד
צואר
יגיע"
(שם);
ואחרונים
העלו
עפר
ברגליהם
ולא
מצאו
מים
לשתות
בנהר
,
עד
שהביאו
מים
ממקום
אחר
ושתו
,
שנאמר
"אני
קרתי
ושתיתי"
(יש'
לז
,
כה).
והכתיב
"ויצא
מלאך
יי'
ויך
במחנה
אשור
מאה
ושמנים
וחמשה
אלף"
(שם
,
לו)!?
אמר
רבי
אבהו:
הללו
ראשי
גייסות.
אמר
רב
אשי:
דיקא
נמי
,
דכתיב
"במשמניו
רזון"
(יש'
י
,
טז).
במה
הִיכָּן?
אמר
רבי
אלעזר:
ביד
הִיכָּן
,
שנאמר
"וירא
ישראל
את
היד
הגדולה"
(שמ'
יד
,
לא)
-
היא
היד
שעתידה
ליפרע
מן
סנחריב
הרשע.
רבי
יהושע
אומר:
באצבע
הִיכָּן
,
שנאמר
"ויאמרו
החרטומים
אל
פרעה
אצבע
אלהים
היא"
(שמ'
ח
,
טו)
-
שעתיד
ליפרע
מסנחריב.
אמר
רבי
אלעזר
בנו
של
רבי
יוסי
הגלילי:
אמר
לו
הקדוש
ברוך
הוא
לגבריאל:
גבריאל
,
מגלך
לטושה?
אמר
לו:
לטושה
ועומדת
מששת
ימי
בראשית.
"ביום
ההוא
יגלח
יי'
בתער
השכירה"
(יש'
ז
,
כ)
-
תרגומו:
"ביומא
ההוא...
ית
מלכא
עם
משרייתיה
ואף
ית
שלטוניא
כחדא
ישצי".
רבי
שמעון
בן
יוחי
אומר
(סנה'
צה
,
ב):
אותו
זמן
בישול
פירות
היה
,
אמר
לו
הקדוש
ברוך
הוא
לגבריאל:
עד
שאתה
יוצא
לבשל
פירות
,
היזקק
להם.
ויש
אומרים:
בחוטמו
נפח
בהן.
ויש
אומרים:
כפים
ספק
להם.
רבי
יצחק
נפחא
אומר:
אזנים
פתח
להם
,
שמעו
שירה
מפי
החיות
ומתו
,
שנאמר
"מרוממותיך
נפצו
עמים"
(ראה
יש'
לג
,
ג).
כמה
נשתייר
מהם?
אמר
רב:
עשרה
,
שנאמר
"ושאר
עץ
יערו
נער
יכתבם"
(יש'
י
,
י)
-
כמה
נער
כותב?
עשרה.
רבי
שמואל
אמר:
תשעה
,
שנאמר
"ארבעה
חמשה
בסעיפיה"
(יש'
יז
,
ו).
רבי
יהודה
אומר:
ארבעה
עשר
,
שנאמר
"שנים
שלשה
גרגרים
בראש
אמיר
ארבעה
חמשה"
(שם).
רבי
יוחנן
אמר:
[חמשה:
סנחריב]
ושני
בניו
,
נבוכדנצר
ונבוזראדן;
נבוזראדן
-
גמרא
,
נבוכדנצר
-
דכתיב
"ויהי
הוא
משתחוה
בית
ניסרוך
אלהיו"
(מ"ב
יט
,
לז).
אמר
רבי
מאיר:
אלמלא
מקרא
כתוב
,
אי
איפשר
לאומרו
,
שנאמר
"ביום
ההוא
יגלח
יי'
בתער
השכירה
בעברי
נהר
במלך
אשור"
(יש'
ז
,
כ)
-
אתא
הקדוש
ברוך
הוא
אידמי
כאנשא
,
אמר
ליה:
כי
אזלת
להני
מלכי
מזרח
ומערב
דאייתנהו
לבנייהו
וקטלינהו
,
מאי
אמרת
להו?
[אמר
ליה:
האי
גברא
נמי
בהאי
פחדא
יתיב.
אמר
ליה:
מאי
איעבד?
אמר
ליה
זיל
שני
נפשך.]
אמר
[ליה:]
במאי
אשני?
אמר
ליה:
זיל
אייתי
מספרא.
אזל
ולא
אייתיה.
אמר
ליה:
עול
לההוא
ביתא
ויתנו
לך
מספרא.
אמר
ליה:
אי
בעית
דניתן
לך
,
טחון
חד
גריוא
דקשייתא...
עד
דאחשיך.
הוה
קא
דלקא
שרגא
אתעקרא
,
אזל
נפח
ליה
נורא
בדיקניה
,
הבו
ליה
מספרא
וגלחו
רישיה.
אזל
,
אשכח
דפא
מתיבותא
דנח;
אמר:
היינו
אלהא
דשזביה
לנח
מטופנא;
אמר
ליה:
אי
אזיל
ההוא
גברא
ומצלח
,
מקריב
להו
לתרין
בניה
קמך.
שמעון
בניה
,
אמרי
ליה:
כולי
האי
סליק
בך
ולא
הדרת
בתשובה?
וקטלוהו;
הדא
הוא
דכתיב
"ויהי
הוא
משתחוה
בית
נסרוך
אלהיו
ואדרמלך
ושראצר
בניו
הכוהו
בחרב"
(יש'
לז
,
לח).
דבר
אחר:
"והיה
ביום
ההוא
יחיה
איש
עגלת
בקר
ושתי
צאן"
(יש'
ז
,
כא)
-
ביום
מפלתו
של
סנחריב
לא
נותר
בארץ
ישראל
לא
צאן
ולא
בקר
,
אלא
כל
מי
שהיה
עמו
עגלת
בקר
ושתי
צאן
שהניס
אותם
מפני
מלך
אשור
,
ויהיה
לו
מהן
חלב
כמו
ממאה
צאן
קודם
לכן;
שבמקום
שחנו
שם
מחנות
אשור
,
עלו
שם
עשבים
לרוב
והיו
רועים
שם
הבהמות
בהשפע.
"והיה
מרוב
עשות"
הבהמה
"חלב
יאכל
חמאה"
(יש'
ז
,
כב)
-
כי
יעסקו
בתורה
ויאכלו
חמאה
ודבש
כל
הצדיקים
הנותרים
בקרב
הארץ;
על
אותו
הדור
הוא
אומר
"כל
מקום
אשר
יהיה
שם
אלף
גפן
באלף
כסף"
(יש'
ז
,
כג)
אין
אדם
שיתעסק
בהן
,
לפי
שכולם
מתעסקין
בדברי
תורה.
"כי
שמיר
ושית"
(יש'
ז
,
כד)
-
מתרגמינן:
"הובאי
ובורי".
כי
בטרם
-
זמן
אחד
הוא
זה
עם
מה
שאמור
למעלה
בבן
אחז
"בטרם
ידע
הנער
מאוס
ברע
ובחור
בטוב"
(יש'
ז
,
טז)
,
כי
אז
יחל
הנער
לדבר
,
ותחלת
דבורו
הוא
שיקרא
אביו
ואמו
,
כי
בזה
הדבר
ירגילוהו
תחילה.
ישא
את
חיל
דמשק
-
ישא
הנושא
את
נכסי
דמשק
ואת
שלל
שומרון
לפני
מלך
אשור.
וישא
-
חסר
הפוֹעֵל
,
וכמוהו
רבים;
כמו
"ויגד
ליעקב"
(בר'
מח
,
ב)
,
רוצה
לומר:
המגיד;
וכן
"ויאמר
ליוסף"
(שם
,
א)
,
רוצה
לומר:
האומר;
וכן
רבים.