תנ"ך - והעם
לא־שב
עד־המכהו
ואת־ה'
צבאות
לא
דרשו:
ס
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
וְהָעָ֥ם
לֹא־שָׁ֖ב
עַד־הַמַּכֵּ֑הוּ
וְאֶת־יְהוָ֥ה
צְבָא֖וֹת
לֹ֥א
דָרָֽשׁוּ:
ס
(ישעיהו פרק ט פסוק יב)
וְהָעָם
לֹא־שָׁב
עַד־הַמַּכֵּהוּ
וְאֶת־יְהוָה
צְבָאוֹת
לֹא
דָרָשׁוּ:
ס
(ישעיהו פרק ט פסוק יב)
והעם
לא־שב
עד־המכהו
ואת־ה'
צבאות
לא
דרשו:
ס
(ישעיהו פרק ט פסוק יב)
והעם
לא־שב
עד־המכהו
ואת־יהוה
צבאות
לא
דרשו:
ס
(ישעיהו פרק ט פסוק יב)
וְעַמָא
לָא
תָבוּ
לְפוּלחַן
מַן
דְּאַיתִי
עֲלֵיהוֹן
מַחָא
וְאוּלפָן
מִן
קֳדָם
יְיָ
צְבָאוֹת
לָא
תְבַעוּ
:
ואת
-
יי'
-
ו'
(בלישנא):
יש'
ט
,
יב;
לא
,
א;
יר'
י
,
כא;
נ
,
ד;
הו'
ה
,
ד;
יונה
א
,
ט.
המכהו
-
ל';
ואת
-
יי'
-
ו'.
עד
המכהו
-
עד
הקדוש
ברוך
הוא
,
שהוא
מביא
עליו
את
המכות
האלה.
והעם
לא
שב
עד
המכהו
ואת
יי'
צבאות
לא
דרשו
-
פתרון:
בכל
זה
שרואין
שהגלה
מהם
סנחריב
כבר
,
וכי
איבדם
מלך
ארם
מקדם
ופלשתים
מאחור
,
ואף
פקח
נהרג
,
לא
שב
העם
עד
המכהו
ואת
יי'
צבאות
לא
דרשו
,
אלא
מנשאים
נפשם
לאמר:
"לבנים
נפלו"
וכו'
(לעיל
,
ט)
,
"ולא
שעו
אל
קדוש
ישראל
ואת
יי'
לא
דרשו"
(יש'
לא
,
א).
והעם
-
על
ישראל.
המכהו
-
הוא
השם
,
שהוא
המכה
באמת.
ובאו
סימנים
שְנַיִם
,
כמו
"בתוך
האהלי"
(יהו'
ז
,
כא).
ונמצא
בטחון
ישראל
שבטחו
ברצין
אבד
,
ולא
עוד
,
אלא
ארם
עצמן
המעזרים
אותם
(ע"פ
דה"ב
כח
,
כג)
,
עתה
ייהפכו
להם
לאויבים
,
לפי
שמלכם
נהרג
על
ידם
ועמּם
גלה;
והוא
שאומר:
ארם
מקדם
ופלשתים
מאחור
ויאכלו
את
ישראל
בכל
פה
-
מסביב
שוללין
ובוזזין
אותם
בכל
יום.
ובכל
זאת
שיעשה
להם
,
לא
שב
אפו
מהם
,
ולא
ייפטרו
מידי
עונש
הדבר
ששלח
בהם
,
כי
עוד
ידו
נטויה
עליהם
לרעה
,
שהרי
העם
הזה
,
אפרים
ויושב
שומרון
,
בכל
אשר
עשה
להם
על
ידי
ארם
ופלשתים
,
לא
שב
עד
המקום
שמכה
בכך
,
להרגיש
ולשוב
,
ואת
יי'
צבאות
לא
דרשו
ברעת
ארם
ופלשתים
,
ולכך
עוד
ידו
נטויה.
והעם
לא
שב
עד
המכהו
-
לא
התבונן
כי
האל
הוא
מכהו
בעוונותיו
,
ולא
שב
אליו
ולא
דרשו
אותו.
והעם
לא
שב
עד
המכהו
ואת
יי'
צבאות
לא
דרשו
-
אלה
שתי
סבות
שהמיתו
אבותינו
,
כי
המכהו
-
רמז
לצר
הצורר
אשר
בשעריהם
,
אם
מצרים
ואם
אשור
או
זולתם
,
כמו
שיאמר
עוד
"להשען
על
מכהו"
(יש'
י
,
כ);
וכל
ספרי
הקדש
מלאים
מזה
,
גם
המורה
כתב
כל
זה
באחת
מאגרותיו
(אגרות
,
על
גזירת
הכוכבים)
,
ושיחתו
צריכה
לימוד.
אבל
שתים
הנה
שהן
רצופות
לעולם
,
והן:
חכמת
האדם
,
עזר
אלהי;
וכבר
היה
הראש
האומר
זה
משה
רבינו
(דב'
לג
,
ז)
,
ואין
דברי
הנביאים
,
רק
פרושים
לדבריו;
ולכן
היה
המובן
באמרו
והעם
לא
שב
עד
המכהו
,
הפך
ל"העם
הנס...
נהפך
אל
הרודף"
(יהו'
ח
,
כ);
וכן
כתב
"משסה
ואין
אומר
השב"
(יש'
מב
,
כב).
ואולם
באור
כלל
זה
ימצא
ב'גביע'.
והעם
לא
שב
לבורא
עד
שראו
המכה
אותו
,
ולא
קיבלו
מוסר
,
אלא
עוד
הוסיפו
לחטוא
עד
שינקום
מהם
נקמה
גמורה.