תנ"ך - בעברת
ה'
צבאות
נעתם
ארץ
ויהי
העם
כמאכלת
אש
איש
אל־אחיו
לא
יחמלו:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
בְּעֶבְרַ֛ת
יְהוָ֥ה
צְבָא֖וֹת
נֶעְתַּ֣ם
אָ֑רֶץ
וַיְהִ֤י
הָעָם֙
כְּמַאֲכֹ֣לֶת
אֵ֔שׁ
אִ֥ישׁ
אֶל־אָחִ֖יו
לֹ֥א
יַחְמֹֽלוּ:
(ישעיהו פרק ט פסוק יח)
בְּעֶבְרַת
יְהוָה
צְבָאוֹת
נֶעְתַּם
אָרֶץ
וַיְהִי
הָעָם
כְּמַאֲכֹלֶת
אֵשׁ
אִישׁ
אֶל־אָחִיו
לֹא
יַחְמֹלוּ:
(ישעיהו פרק ט פסוק יח)
בעברת
ה'
צבאות
נעתם
ארץ
ויהי
העם
כמאכלת
אש
איש
אל־אחיו
לא
יחמלו:
(ישעיהו פרק ט פסוק יח)
בעברת
יהוה
צבאות
נעתם
ארץ
ויהי
העם
כמאכלת
אש
איש
אל־אחיו
לא
יחמלו:
(ישעיהו פרק ט פסוק יח)
בְּתַעֲבוּר
מִן
קֳדָם
יְיָ
צְבָאוֹת
חֲרוֹבַת
אַרעָא
וַהֲוָה
עַמָא
כִּיקֵידַת
נוּר
גְּבַר
עַל
אֲחוּהִי
לָא
חָיְיסִין
:
נעתם
ארץ
-
יונתן
תירגם:
"חרוכת
ארעא"
,
וקשה
בעיני
לפרש
כן
,
שהיה
לו
לומר
נעתמה
הארץ;
ואחרי
שאין
לו
דמיון
במקרא
,
לא
אחר
לשון
התרגום
ולא
לשון
אחר
,
אני
מפרשו
לפי
עיניינו:
בעברת
הקדוש
ברוך
הוא
נעתם
העשן
הזה
לארץ
והוא
לשון
'נגזר'
על
הארץ
,
או
לשון
'נתך'
והגיע
לארץ.
בעברת
יי'
צבאות
נעתם
ארץ
-
תירגם
יונתן:
"חרובת
ארעא".
אבל
אחר
פשוטו
של
מקרא:
נעתם
ארץ
-
ניתן
עת
וזמן
לארץ
להיות
גולים
,
שנתחתם
גזר
דינם
לגלות.
נעתם
-
נקבע
להם
עת
וזמן;
'אשטאטרמינידא'
בלעז.
ויהי
העם
כמאכולת
אש
איש
אל
אחיו
לא
יחמולו.
ויגזור
על
ימין
ורעב
-
יבא
עליהם
האויב
וישלול
על
דרום
,
ויהיו
רעיבים
הנשללים.
ויאכל
על
שמאל
(בנוסחנו:
שמאול)
-
וישנה
עם
המיושב
בצפון
ארץ
ישראל;
שכל
העומד
בין
צפון
לדרום
,
ימינו
נתונה
לדרום
ושמאלו
לצפון;
וכן
תירגם
יונתן:
"ובז
על
ציפונא
וכפן"
וגו'.
[איש
את
רעהו
-
"גבר
ית
ניכסי
קריביה
יבזון"
(ת"י)].
ולא
שבעו
-
לא
שבעו
מהם
האומות.
בעברת...
נעתם
-
בלשון
קדר
כמו
'חשך';
גם
זה
דָבַק
,
בעבור
העשן
הנזכר
למעלה.
ורבי
משה
הכהן
אמר
שהוא
כמו
"יועם
זהב"
(איכה
ד
,
א)
,
והתי"ו
מבנין
'התפעל';
וזאת
טעות
גדולה.
כי
עוד
בערה
בהם
רשעתם
כאש
אוכלת
,
שתחלה
שמיר
ושית
-
הדקין
תאכל
,
ואחר
כך
ותצת
בסבכי
היער
-
בגדולים;
כך
תחלה
לוקים
בקלה
,
ואחר
כך
במכה
חמורה.
ויתאבכו
-
סבכי
היער
נשחתו
מלהיות
עוד
בכאים
בעלי
ענפים
ופארות;
והוא
לשון
עיקור
,
כמו
'שורש'
,
"תשרש"
(איוב
לא
,
יב);
'סעיפות'
,
"מסעף
פורה"
(בנוסחנו:
פארה;
יש'
י
,
לג);
"פאורות"
(בנוסחנו:
פראות;
יח'
יז
,
ו)
,
לשון
"לא
תפאר"
(דב'
כד
,
כ)
,
וכהנה
רבות;
כן
'בכאים'
הן
אילנות
גבוהים
מאד
,
כדכתיב
"בשמעך
את
קול
הצעדה
בראשי
הבכאים"
(ש"ב
ה
,
כד)
-
בגובהי
הבכאים;
והוא
שאומר:
נעתם
ארץ
-
נשפל
ונפל
היער
לארץ
,
לפי
עניינו
,
ונעתם
על
היער
מוסב.
גאות
עשן
-
בגובה
העשן
שעלה
בהם
בתחלת
התבערה.
נשחתו
מהיות
עוד
אילנות
ובכאים
בעצי
היער
,
כי
העשן
ייבשם
ותוֹכָם
נִחָר
מלחלוחית
,
וסוף:
ויהי
העם
כמאכלת
אש;
וכך
דרך
כל
עצי
יער
הלחים
ועבים:
במשול
בהן
אש
עולה
בהן
עשן
ומיבשן
,
ואחר
כך
האש
בוערת
בהם;
וכן
הילוך
כל
הכתובים:
"והר
סיני
עשן
כלו
מפני
אשר
ירד
עליו
יי'
באש"
(שמ'
יט
,
יח);
"עלה
עשן
באפו"
(ש"ב
כב
,
ט)
תחלה
,
ואחר
כך
"ואש
מפיו
תאכל"
(שם).
וכל
כך
למה?
לפי
שאיש
אל
אחיו
לא
יחמלו.
בעברת.
נעתם
ארץ
-
חשך
,
מלשון
ערבי;
ויונתן
תרגם:
"חרובת
ארעא":
ובא
ארץ
לשון
זכר
,
כמו
"שרץ
ארצם
צפרדעים"
(תה'
קה
,
ל).
כמאכולת
אש
-
כמו
הדבר
הנאכל
באש;
שהעץ
שאחז
בו
האש
,
דולק
האש
העץ
האחר
,
כן
העם
הזה
איש
אל
אחיו
לא
יחמלו
-
לא
די
הרע
שעושים
להם
אויביהם
,
כי
הם
מריעים
זה
לזה.
איש
אל
אחיו
לא
יחמולו
וגו'
-
זה
יותר
קשה
מ"ארם
מקדם"
וגו'
(לעיל
,
יא)
,
כי
בהיות
האחים
עוזרים
זה
לזה
,
יסכימו
יחד
לעמוד
כנגד
האויבים.
נעתם
ארץ
-
אין
לו
דומה
,
ותפרשהו
כעניינו:
חשך
הארץ.
וארץ
היא
לשון
נקבה
,
נעתם
-
לשון
זכר.
ויש
לומר:
עם
הארץ
,
כמו
"ולא
נשא
אותם
הארץ"
(בר'
יג
,
ו)
,
שפירושו:
'מרעה
הארץ'.
ויהי
העם
כמאכולת
אש
מפני
רוע
מעלליהם.