תנ"ך - כי
כל־סאון
סאן
ברעש
ושמלה
מגוללה
בדמים
והיתה
לשרפה
מאכלת
אש:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
כִּ֤י
כָל־סְאוֹן֙
סֹאֵ֣ן
בְּרַ֔עַשׁ
וְשִׂמְלָ֖ה
מְגוֹלָלָ֣ה
בְדָמִ֑ים
וְהָיְתָ֥ה
לִשְׂרֵפָ֖ה
מַאֲכֹ֥לֶת
אֵֽשׁ:
(ישעיהו פרק ט פסוק ד)
כִּי
כָל־סְאוֹן
סֹאֵן
בְּרַעַשׁ
וְשִׂמְלָה
מְגוֹלָלָה
בְדָמִים
וְהָיְתָה
לִשְׂרֵפָה
מַאֲכֹלֶת
אֵשׁ:
(ישעיהו פרק ט פסוק ד)
כי
כל־סאון
סאן
ברעש
ושמלה
מגוללה
בדמים
והיתה
לשרפה
מאכלת
אש:
(ישעיהו פרק ט פסוק ד)
כי
כל־סאון
סאן
ברעש
ושמלה
מגוללה
בדמים
והיתה
לשרפה
מאכלת
אש:
(ישעיהו פרק ט פסוק ד)
אֲרֵי
כָל
מִיסַבהוֹן
וּמִיתַּנהוֹן
בִּרשַׁע
אִתגָּעַלוּ
בְחוֹבִין
הָא
כִּכסוּ
דִמלַושָׁא
בְדַם
דְּלָא
דָכַן
רִשׁמֵי
כִתמַהּ
מִינַהּ
כֵּין
כְּמָא
דְלֵית
בַּהּ
צְרוֹך
אֱלָהֵין
לְאִתּוֹקָדָא
בְנוּרָא
כֵּין
יֵיתוֹן
עֲלֵיהוֹן
עַמְמַיָא
דְּתַקִיפִין
כְּאִישָׁתָא
וְיִקטְלוּנוּנוּן
:
ושמלה
-
ב':
דב'
י
,
יח;
יש'
ט
,
ד.
לשרפה
-
ב':
בר'
יא
,
ג;
יש'
ט
,
ד.
סאון
-
ל';
סאן
-
ל';
ושמלה
-
ב'
לחם;
מגוללה
-
ל';
לשרפה
-
ב'.
כי
כל
סאון
סואן
ברעש
-
יש
פותרין
אותו
לשון
'סאה
ומדה'
,
כמו
שדרשוהו
רבותינו
(ראה
סוטה
ח
,
ב)
,
אך
לפי
פשט
לשון
המקרא
לא
יתכן
לפרשו
מגזרת
'סאה'
,
מאחר
שאין
הוי"ו
והנו"ן
מעיקר
התיבה
,
אלא
כמו:
'שאון'
מן
'תשואה'
,
ו'המון'
מן
'הומה'
,
ו'חרון'
מן
'חרה'
,
לא
יתפעל
עם
הנו"ן
לומר
סואן
אלא
'סואֶה'
,
כמות
מן
'המון'
-
'הומה'
ומן
'שאון'
-
'שואה'
ולא
יאמר
'הומן'
,
'שואן'
,
'חורן'.
ואני
אומר
שפתרונו
לפי
עיניינו
,
ואין
לו
דומה
במקרא;
ופתרונו:
לשון
צהלת
נצחון
מלחמה:
כי
כל
סאון
סואן
ברעש
-
קול
נצחון
שום
נוצח
במלחמה
ברעש
שעטת
סוסים
והגפת
תריסין
הוא
,
ושמלת
הרוגי
המלחמה
מגוללה
בדמים
,
אבל
נצחון
זה
אין
בו
רעש
ואין
בו
דם.
והיתה
לשריפה
יקד
יקוד
מאכולת
אש.
כי
כל
סאון
סואן
ברעש
-
דרשוהו
רבותינו
(ראה
סוטה
ח
,
ב
ואי'):
במידה
שמדד
,
ימדד
לו
לסנחריב:
על
שביזה
וליעג
על
ירושלם
יהיה
לשחוק
גם
הוא.
ושמלה
מגוללה
בדמים
והיתה
לשריפה
מאכולת
אש
-
במקום
שהרוגים
במלחמה
דרכם
להיות
שמלותם
מגוללות
בדם
,
יהו
עכשיו
נשרפים
באש
כל
אוכלוסי
סנחריב;
ופירושו:
סאון
-
לשון
'סאה'
,
שהיא
לשון
'מידה';
ולפי
הפשט
ולשון
המקרא
,
לא
יתכן
לפרשו
מגיזרת
'סאה'
,
מאחר
שאין
הוי"ו
והנו"ן
מעיקר
התיבה;
אלא
כמו
"שאון"
(יש'
סו
,
ו)
מן
'תשואה'
(ראה
יש'
כב
,
ב)
,
ו"המון"
(יש'
יג
,
ד)
מן
"הומה"
(מ"א
א
,
מא)
,
ו"חרון"
(יש'
יג
,
ג)
מן
"חרה"
(יש'
ה
,
כה)
לא
יתפעל
עם
הנו"ן
לומר
'סואן'
אלא
'סואֶה'
,
כמו
מן
'המון'
'הומֵה'
,
'שאון'
-
'שואה'
,
ולא
יאמר
'שוֹאֵן'
'הוֹמֵן'
,
'חוֹרֵן'.
ואני
אומר
,
שפתרונו
לפי
העניין
,
ואין
לו
דומה
במקרא;
ופתרונו:
לשון
צהלת
נצחון
מלחמה:
כי
כל
סאון
סואן
ברעש
-
כל
נצחון
נוצח
מלחמה
ברעש
שעטת
הסוסים
והגפת
תריסין
הוא
,
ושמלת
הרוגי
מלחמה
מגוללה
בדמים
,
אבל
ניצחון
זה
אין
בו
שום
רעש
ואין
בו
שום
דם.
והיתה
לשריפה
-
ו"יקד
יקד
כיקוד
אש"
(יש'
י
,
טז)
-
מאכולת
אש.
כי
-
יש
אומרים
(רס"ג
אגרון;
מחברת:
'סא'):
סאון
-
מגזרת
'סאה'
,
שהשם
מדד
לאשור
כפי
מעשיו.
ויש
אומרים
שהוא
הפוך
מן
"אסון"
(בר'
מב
,
ד)
,
כמו
'כשב'
ו'כבש'.
והנכון
שאין
למלה
הזאת
דומה
,
והעד:
סואן
,
שהוא
פועל
והנו"ן
שורש
,
וטעמו:
כמו
נאקה.
ברעש
-
גדול.
ושמלה
מגוללה
בדמים
-
וכל
אחד
שוכב
חלל
,
ושמלתו
מגוללה
בדמיו.
או
טעמו:
השמלה
שהיתה
מגוללה
בדמי
חללים
שהרגה
,
והנה
היתה
לשריפה;
והטעם:
על
מיתת
חיל
סנחריב
ביד
המלאך
כנשרפים.
כי
את
עול
סובלו
-
של
אותו
גוי
הרב.
ודבר
זה
גרם
לנו
לפרש
"הרבית
הגוי"
(לעיל
,
ב)
על
אשור
,
ולא
על
ישראל
,
שלא
מצינו
ריבוי
בישראל
אז.
ועוד
,
מה
ענין
שמחתם
בשביל
הריבוי
,
הלא
על
התשועה
היתה
עיקר
שמחתם.
עול
סבלו
-
של
ישראל
,
הנוגש
ומרעיד
ומפחיד
אותו
,
הוא
סנחריב
,
החתות
והפחדת
,
ונס
לו
כיום
מדין
-
שפתאום
בא
שודד
עליהם
,
ומלכי
מדין
נסו
ואבדו;
כך
צבא
מלך
אשור
אבדו
פתאם
,
והוא
נס
ונהרג.
ובמה
נודע
כי
אתה
החתות?
כי
כל
סאון
סואן
ברעש
-
פתרונו
לפי
ענינו:
לשון
איבוד
חיל
והרג
רב;
כלומר:
כל
אבדן
והרג
חיל
וצבא
ברעש
מלחמה
וחרב
ורעש
סוס
וכידון
ואשפה
הוא
,
ושמלה
שלהם
מגוללה
בדמים
כלבוש
הרוגים
"מטועני
חרב"
(יש'
יד
,
יט);
אבל
כאן
והיתה
לשרפה
מאכלת
אש
,
כמו
שיאמר
למטה
"ותחת
כבודו
יקד
יקוד
כיקוד
אש"
(יש'
י
,
טז)
,
כי
מלאך
יי'
וחרבו
הכה
בהם
,
ולא
חרב
אדם
,
וכן
הוא
אומר
"ונפל
אשור
בחרב
לא
איש
וחרב
לא
אדם
תאכלנו"
(יש'
לא
,
ח).
כי
כל
סאון
סואן
ברעש
-
כי
לא
תהיה
זאת
המלחמה
כשאר
המלחמות
,
כי
כל
שאר
המלחמות
ילחם
הלוחם
ברעש
הסוסים
,
כמו
שנאמר
עליו
"ברעש
ורוגז
יגמא
ארץ"
(איוב
לט
,
כד);
וכן
רעש
הכידונים
,
כמו
שנאמר
עליו
"לרעש
כידון"
(איוב
מא
,
כא);
וכן
בשאר
מלחמות
שמלה
מגוללה
בדמים
,
כי
יכו
אלה
באלה
מכת
חרב
,
ושמלותם
מגוללות
בדמים;
אבל
זאת
לא
תהיה
בה
לא
חרב
לא
רעש
לא
דמים
,
והיתה
לשרפה
מאכולת
אש
-
שהכה
בהם
המלאך
בלילה
ונשרפו.
ויש
מחלוקת
בזה
בדברי
רבותינו
ז"ל
(ראה
סנה'
צד
,
א):
יש
אומרים
כי
היתה
נשמה
נשרפת
וגוף
קיים
,
ויש
אומרים
כי
גם
הגוף
נשרף
,
אבל
בגדיהם
לא
נשרפו.
וסאון
סואן
-
הנו"ן
שורש
,
ופירושו
לפי
עניינו:
מלחמות;
ולא
מצאנו
לו
חבר.
ויהיה
סאון
תואר
,
וסואן
-
פועל
,
כאלו
אמר:
כי
כל
עושה
מלחמה
לוחם
ברעש.
או
יהיה
סאון
שם
למלחמה
,
אמר:
כי
כל
מלחמה
לוחם
אדם
ברעש.
כי
כל
סאון
סואן
ברעש
וכל
שמלה
מגוללה
בדמים
-
זה
הוא
הנושא;
והטעם:
על
סנחריב
ומחנהו.
ואמרו
והיתה
לשרפת
מאכלת
אש
-
הוא
הנשוא;
ואין
קושיא
מו"ו
והיתה
,
כי
כזאת
בעברי
הרבה
לאין
מספר.
וטעם
וכל
שמלה
מגוללה
בדמים
-
כי
לבושי
סנחריב
ומחנהו
היו
מגוללים
בדמי
הנרצחים
וההרוגים
על
ידם
,
ובפתע
פתאום
נאבד
הכל
כאכול
אש.
כי
כל
סאון
סואן
ברעש
-
נתחלפה
הסמ"ך
בשי"ן
והוא
כמו
'שאון';
כל
שאון
,
כשיבוא
על
שום
אומה
,
שואן
אותו
השאון
ברעש;
כשיתגבר
עם
על
עם
,
מתגבר
עליו
ברעש
מלחמה
ובצהלת
סוסים
ובהגפת
תריסין
,
ושמלת
ההרוגים
מגוללה
בדמים
,
וסימני
המלחמה
ניכרים
בהם
,
מה
שאין
כן
בזו
האומה
שלמלך
אשור
,
שכלי
מלחמה
יכלו
,
והיתה
לשריפת
מאכולת
אש
-
שהמלאך
ישרפם.