תנ"ך - כי־ילד ילד־לנו בן נתן־לנו ותהי המשרה על־שכמו ויקרא שמו פלא יועץ אל גבור אבי־עד שר־שלום:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

כִּֽי־יֶ֣לֶד יֻלַּד־לָ֗נוּ בֵּ֚ן נִתַּן־לָ֔נוּ וַתְּהִ֥י הַמִּשְׂרָ֖ה עַל־שִׁכְמ֑וֹ וַיִּקְרָ֨א שְׁמ֜וֹ פֶּ֠לֶא יוֹעֵץ֙ אֵ֣ל גִּבּ֔וֹר אֲבִי־עַ֖ד שַׂר־שָׁלֽוֹם: (ישעיהו פרק ט פסוק ה)

טקסט וניקוד:

כִּי־יֶלֶד יֻלַּד־לָנוּ בֵּן נִתַּן־לָנוּ וַתְּהִי הַמִּשְׂרָה עַל־שִׁכְמוֹ וַיִּקְרָא שְׁמוֹ פֶּלֶא יוֹעֵץ אֵל גִּבּוֹר אֲבִי־עַד שַׂר־שָׁלוֹם: (ישעיהו פרק ט פסוק ה)

טקסט בלבד:

כי־ילד ילד־לנו בן נתן־לנו ותהי המשרה על־שכמו ויקרא שמו פלא יועץ אל גבור אבי־עד שר־שלום: (ישעיהו פרק ט פסוק ה)

תיקון קוראים:

כי־ילד ילד־לנו בן נתן־לנו ותהי המשרה על־שכמו ויקרא שמו פלא יועץ אל גבור אבי־עד שר־שלום: (ישעיהו פרק ט פסוק ה)
אֲמַר נְבִיָא לְבֵית דָּוִיד אֲרֵי רָבֵי אִתיְלֵיד לַנָא בַּר אִתיְהֵיב לַנָא וְקַבֵּיל אוֹרָיתָא עֲלוֹהִי לְמִיטְרַהּ וְאִתקְרִי שְׁמֵיהּ מִן קֳדָם מַפלִי עֵיצָא אֱלָהָא גִיבָּרָא קַיָים עָלְמַיָא מְשִׁיחָא דִּשׁלָמָא יִסגֵּי עֲלַנָא בְיוֹמוֹהִי :

נתן - י"ז (בפתח , בלישנא): וי' יט , כ; במ' כו , סב; יהו' כד , לג; שו' טז , ה; יש' ט , ה; כט , יב; לה , ב; יר' יג , כ; נא , נה; יח' טו , ד; טז , לד; לב , כה; קה' י , ו; אס' ד , ח; ו , ח; דנ' יא , יא; דה"ב לד , טז. נתן - כ"א (בלישנא; בפתח ובקמץ): שמ' ה , טז; וי' יט , כ; במ' כו , סב; יהו' כד , לג; שו' טז , ה; יש' ט , ה; כט , יב; לג , טז; לה , ב; יר' יג , כ; נא , נה; יח' טו , ד; טז , לד; לב , כה (פעמיים); קה' י , ו; אס' ד , ח; ו , ח; דנ' יא , יא; דה"ב כח , ה; לד , טז. המשרה - ב': יש' ט , ה , ו. ויקרא שמו - ו': *בר' כה , כו; לה , ח; לח , כט , ל; *שמ' יז , טו; יש' ט , ה.

ויקרא שמו ו' וסימנהון יעקב דברה פרץ זרח נסי פלא .

המשרה - ב'; ויקרא שמו - ו'; אבי - עד - ל'.

כי ילד יולד לנו - אע"פ שאחז רשע הוא , בנו היולד זה שנים להיות לנו למלך תחתיו , צדיק יהיה; ותהי משרת הקדוש ברוך הוא ועולו על שכמו - שיהא עוסק בתורה ושומר מצות ויטה שכם למשאו של הקדוש ברוך הוא. ויקרא שמו - הקדוש ברוך הוא , שהוא מפליא עצה ואל גיבור ואבי עד , קורא שמו של חזקיהו שר שלום (ראה סנה' צד , א) , כי "שלום ואמת" יהיה בימיו (יש' לט , ח).

כי ילד יולד לנו - אע"פ שאחז רשע הוא , בנו היולד זה כמה שנים להיות לנו למלך תחתיו צדיק יהיה , ותהי משרת הקדוש ברוך הוא על שכמו של אותו הילוד , שיהא עוסק בתורה ושומר מצוות ויטה שכם אחד למשאו של הקדוש ברוך הוא. ויקרא שמו - הקדוש ברוך הוא , שהוא מפליא עיצה , אל גיבור ואביעד (בנוסחנו: אבי - עד) , קרא שמו של חזקיה שר שלום , כי שלום יהיה בימיו , שיעשה לו הקדוש ברוך הוא שלום מסנחריב.

כי - כל זה בזכות הילד שיולד לנו; וידענו כי בבא סנחריב היה חזקיהו בן שלשים ותשע שנה , לכן קראו ילד בעת נבואת הנביא. יש אומרים (אבן בלעם) , כי פלא יועץ אל גבור אבי עד הם שמות השם , ושם הילד שר שלום. והנכון בעיני כי כל אלה שמות הילד: פלא - שהשם עשה פלא בימיו; יועץ - כן היה חזקיהו: "ויועץ המלך" (דה"ב ל , ב); אל גבור - שהיה תקיף; אבי עד - שנמשכה מלכות בית דוד בעבורו; ועד - כמו "שוכן עד" (יש' נז , טו); שר שלום - שהיה שלום בימיו , וכן כתוב (מ"ב כ , יט).

וכל כך למה? כי לא כימים הראשונים שהיה לנו מלך רשע , אחז , שהיו בימיו כל אומות שולטות בנו על חטאתו , כי עכשיו ילד ילד - בנו בבית דוד למלך , הוא חזקיה. ותהי המשרה על שכמו - ולא כאביו שהיה שבט מלך אשור על שכמו ועל סבלו , כדכתיב "יסור סבלו מעל שכמך" (יש' י , כז); "כי את עול סבלו ואת מטה שכמו" (לעיל , ג). ועל ידי המשרה שישים המקום על שכמו , יקרא שמו הקדוש ברוך הוא; שהוא פלא יועץ - מפליא עצה ומגדיל תושיה להושיע ולעזור אף במעט , שהוא אל גבור - לעזור ולהציל , והוא אביעד - שקיים לעולם; הוא קרא שמו שר שלום לחידוש שם כשמָלַך , כמו "ידידיה" (ש"ב יב , כה); "צפנת פענח" (בר' מא , מה); "בלטשצר" (בנוסחנו: בלטשאצר; דנ' א , ז) , "התרשתא" (נחמ' ח , ט); "יהושע" (במ' יג , טז); שכלם לחידוש ולתוספת שם על דבר; וכאן , על מה חידש והוסיף לחזקיה שם זה שר שלום? שר - על "מרבה המשרה" (להלן , ו) , שהוא מרבה להשתורר ולהתגדל מאד על אבותיו שלפניו , ושלום - "ולשלום אין קץ" (שם) שיהיה בימיו "על כסא דוד ועל ממלכתו" (שם); שלא יקום אדם על בית דוד לבטל מלכותו וכסאו , כאשר עשו פקח ורצין שעלו על אחז אביו להמליך מלך אחר ביהודה , וכאשר בקשו מלכי אשור לעשות. ומכאן תשובה למינין , שעל כרחך מכל אילו השמות אין הכתוב נותן טעם אלא לשר שלום , ואם כל שמות הללו לילד הן , יותר היה צריך ליתן טעם לפלא יועץ אל גבור אביעד , שאחרי שילוד אשה הוא , למה יקראנו שמות אלהות , אלא לפי שבן אלהים הוא? אבל ודאי שקר בימינם , וזייפו סופריהם לקרוא וְיִקָרֵא שמו להסב כל השמות על הילד , ולא העלו בידם כלום. אביעד - כלפי שדרך העולם שאב קורא שם לבנו , וזה השם אבי העולם קראו , ולא אביו.

כי ילד - זה אמר על חזקיהו , לפי שבימי מלכותו היתה התשועה הזאת לישראל , שנגף מחנה אשור; כאלו אמר: זה יהיה בזכות הילד שיולד לנו. בן נתן לנו - כפל עניין במלות שונות. ותהי המשרה על שכמו - למה אמר שכמו לעניין משרה , והלא לא נזכר שכמו אלא לעניין עבודה , כמו שנאמר "ויט שכמו לסבול (בר' מט , טו); "ואת מטה שכמו" (לעיל , ג); "יסיר סובלו מעל שכמך" (יש' י , כז)? אלא לפי שאחז היה עובד למלך אשור , והיה סבלו על שכמו , אמר: זה הילד , לא תהיה עבודה על שכמו , אלא משרה. ויקרא שמו - פירוש: הקדוש ברוך הוא , שהוא פלא יועץ אל גבור אבי עד , קרא שם הילד הזה שר שלום; שר - בעבור המשרה תהיה לו , ולא יעבוד מלך אחר , כמו שאומר "וימרד במלך אשור ולא עבדו" (מ"ב יח , ז). שלום - כי שלום יהיה לכל ישראל בימיו. ואמר אילו הכינויין באל יתעלה , לעניינים מורים על דבר חזקיהו: פלא - על דבר השמש ששבה לו אחורנית (ראה יש' לח , ח); יועץ - כי עצתו קמה לו ועצת סנחריב הופרה; אל גיבור - יכול גיבור; שאע"פ שבא סנחריב בחיל כבד וגיבורים , היה יכול עליהם וגבור , וברגע קטון הכה מחנהו (ראה מ"ב יט , לה); אבי עד - שהוא קיים לעולם , והוא אבי הזמן והוא בראו , ובידו הוא להוסיף ולגרוע; והוסיף בזמן חיי חזקיהו חמש עשרה שנה (ראה יש' לח , ה).

כי ילד יולד לנו וגו' - כי בזכותו ועל ידו היתה התשועה הגדולה הזאת. וזה הוא חזקיהו , כי בנבאתו זאת הנבואה , אם בימי אחז ואם בתחלת מלכות חזקיה , הנה כבר נולד חזקיה , והיה עדין ילד; וגם בשעת מלכותו היה ילד , כי לא היה , רק "בן עשרים וחמש שנה" (מ"ב יח , ב). ובכלל , נכון מכמה פנים לומר יולד לנו ונתן לנו , שהם רומזים על עבר. וזה ראוי יותר שנאמר בתחלת מלוך חזקיה או אחר זה ארבע או חמש שנים , כי בארבע עשרה שנה למלכו בא עליו סנחריב (יש' לו , א). והנה בתחלת מלכותו התחיל למשול בעם בהנהגה מופלגת , גם נראו סגלותיו וכחותיו בעצה ובגבורה , ולכן אמר בלשון עבר: ותהי המשרה על שכמו , וכן בלשון עבר: ויקרא וגו' , כי אז קראו הקורא. ואולם תארו ישעיה באלו התארים הארבעה , שכל אחד שם מורכב כמו 'אבימלך'. והיו אלה ארבעה , כמו שהיו שנים: 'מהר שלל' , 'חש בז' , והיה שם אחד: 'שאר ישוב'. וזה שאחד משמותיו היה פלא יועץ - איך שיהיה פלא , אם שֵם נגזר ואם שֵם דמיון ראשון , כי בעברי ובהגיון הכל נכון - והטעם , שהוא יועץ נפלא ומופלג. וכבר באר ארסטו גדר היועץ , ואיך הכרח זה למנהיג הטוב; גם קדם בדברי ישעיה "יועץ וחכם חרשים" וגו' (ג , ג); גם כתוב בדברי הימים "ויועץ חזקיהו" (ראה דה"ב ל , ב) , כמו שאפרש עוד. והשם האחד: אל גבור - ושם אל אין ענינו בכל העברי , רק תקיף , והעד: "יש לאל ידי" (בר' לא , כט); והטעם בזה: תקיף וגבור , כאמרו "מעשה תקפו וגבורתו" (אס' י , ב). הנה דקדק הפלוסוף אבו חאמד (אלגזאלי) דקדוק מופלג , שאף השמות הנרדפים יש לכל אחד מהם יחוד מה בהוראתו , כמו שנאמר 'חרב' , 'סכין' , 'מאכלת' , על דרך משל. וכבר גדר ארסטו מה היא הגבורה , ואיך צריך זה למנהיג הטוב; ואין ספק ששתי המדות האלו עזרוהו להושע מתחת סנחריב , ולכן לא נתן צוארו תחת עולו; והכל בעזר אלהי , שהוא הפועל לכל. וכן נאמר עליו עוד "רוח עצה וגבורה" (יש' יא , ב); ועוד מפורש בארוכה בדברי הימים "ויועץ המלך" וגו' (דה"ב ל , ב) , ובכלל: עצה וגבורה למלחמה שעשה אז , ויעוין שם הכל (דה"ב לב , א - ח). והשם השלישי: אבי עד , כי עד ענינו: עולם , כמו "עומדת לעד" (תה' יט , י); "ואל לעד תזכור" (יש' סד , ח); כלומר: אבי עולם. וידוע מהעברי וההגיון , כי נכון לומר כן על חלק קטן מאד מן העולם , כי כתב 'עולם' , לא 'העולם' ולא 'כל העולם'; ואף אם היה כתוב כן אין הזק , אף לפי העברות העברי בכמה מקומות ואף בשם 'עולם'. והשם הרביעי: שר שלום - וזה מבואר , ששלום היה לו ולעמו , כי הניח יי' להם מרעת מלכות אשור , כי לא נכבשו , כמו שכתב במלכים "והיה יי' עמו בכל אשר יצא ישכיל" (מ"ב יח , ז) , ויותר מופלג מזה "וימרוד במלך אשור ולא עבדו" (שם) , ויותר בא בארוכה בדברי הימים (דה"ב לב , א - ח); וכן ישוב להפליג רבוי משרה והפלגת השלום , ואמר: אין קץ - להפלגה , כאמרנו תמיד "אין מספר" (בר' מא , מט ועוד); ואמר להכין אותה ולסעדה - על זמנו ואחריו עד צדקיהו; עם שנכון הלשון הזה לפי העברי וההגיון גם על זמנו לבד. ואמר במשפט ובצדקה - מצד עשותו משפט וצדקה , כמו שכתוב "וידבק ביי' לא סר מאחריו" וגו' (מ"ב יח , ו). וגם אין קושיא באמרו על זה מעתה ועד עולם , כי כזאת וכזאת למאות בספרי הקדש שלנו , וגם נכון זה מאד בהגיון על זמן קצר; ועוד שאע"פ שהיה זה הלשון נוכחי שלם , הנה יהיה נכון אצל הגוים מצד תלותו הקיום בתנאי משפט וצדקה; כאמרנו על דרך משל: כל הולך מתנועע , או: כל אדם הולך הוא מתנועע; כי אלו הגזרות נקראות 'הכרחיות נצחיות' , אבל מצד , כמו שידוע ליודעי ההגיון. וטעם קנאת יי' צבאות - קנאתו לסנחריב , כטעם "אל קנוא ונוקם יי'" (נח' א , ב). אמר אבן כספי: לא על הנוצרים תלונתי כי יפרשו אלה היעודים והדומים להם על משיחם , כי עלינו תלונתי , אשר אותם הפרושים פרשו לנו הקודמים לפנינו על משיחנו , וכן "ויצא חטר" וגו' (יש' יא , א); כי אם אנחנו נדלג על ההרים ונקפץ המשיח חזקיה והמשיח זרובבל , וקודם שנתנבא לנו חרבן בית ראשון , כל שכן בנין בית שני , כל שכן חרבננו אנחנו , נניח שנתנבא בנין בית שלישי והמשיח ההוא , והנה כן הרשות לנוצרים לדלג על יעוד משיחם שבא באחרית בנין בית שני. וכבר הארכתי על זה בספר 'מטות כסף' , ושם כתבתי המקומות ששם יעוד לנו על בנין בית שלישי והמשיח שיבנה אותו בעזרת יי' , שלא יוכל שום נוצרי לחלוק עלינו , אף שיהיה בקי בעברי ובהגיון. אבל על כל זה אכתוב בכאן בקצור , כי תמה אני איך יפרשו הנוצרים אלה היעודים על משיחם , וזה לסבות רבות; וכבר זכרום הקודמים , אבל באחת או בשתים אדבר; כי הם התאמצו על "העלמה הרה" (יש' ז , יד) , כי המעתיק העתיק להם 'וירגו' כלומר: בתולה , ויעזבו העברי ויחזיקו בלטין. ואחר עזבו הלטין והחזיקו בעברי , כי ידעו שכתב בעברי למרבה המשרה - המ"ם סתומה. והתשובה ביותר קצר שנוכל הוא , שאין להשגיח כלל בכל ספרי הקדש אל המועתק , אם לטין אם ערבי או יוני או זולת זה מכל הלשונות , כי משה והנביאים כותבי הספרים ומדברי הדברים , לא כתבו ולא דברו , רק יהודית; וגם השם עצמו כשדבר במעמד הר סיני , ומה שכתב הלוחות וכל התורה מידו , הכל כתוב ומדובר יהודית. אם כן ישעיה לא אמר 'וירגו' , אבל אמר "העלמה" , ולכן הכרח הוא לנו שנתבונן שרש 'עלם' ותאר 'עלם' ו'עלמה'. והנה ידוע ליודעי העברי , שזה השרש מענין "תעלומה" (איוב כח , יא); ונקרא זה המציאות בכללו 'עולם' , כי ענינו מכמה פנים נעלם מעיני כל חי; ונקרא הילד והבחור 'עלם' , מצד היותו נעלם מכמה פנים , כי לא נדע עדין מה אחריתו; גם ראוי לו לשבת בביתו נעלם , כל שכן הנקבה , ולכן תקרא 'עלמה'; דומה לתואר 'אלמון' ו'אלמנה' מעניין 'אלם' , כי כן ראוי להם שיעמדו , כטעם "האנק דום" (יח' כד , יז). וכן נקרא 'נער' , 'נערה' , מצד היותם מתנערים תמיד , כי מצד רתיחת הנערות השקט לא יוכלו (ע"פ יש' נז , כ); וכאלה רבים לאין מספר מדיוק לשון העברי. ובכלל , הנה 'עלם' ו'עלמה' מונח לצעירי השנים , אם שתהיה הצעירה בתולה או בעולה; וכן 'נער' 'ונערה'. והעד הנאמן כי 'עלמה' אינו מיוחד להורות על הבתולים , אמרנו לזכר 'עלם' , ולא נאמר 'בתול'; כי זה השרש , רוצה לומר: הבי"ת והת"ו והלמ"ד , לא הונח בלשון העברי , רק לנקבה , כי הזכר אין לו בתולים. וישעיה לא אמר 'הנה הבתולה הרה' , אבל אמר "הנה העלמה הרה" , וכבר פרשנו (שם) שהיתה אחת מן העלמות המוכנות למשגל אצל המלך , כמו "נצבה שגל" (תה' מה , י). וזה הענין שהיה אז , היה לו לאות ולזכרון בין עיניו עד שינוח לבבו הרגז , כמו שכתוב "וינע לבבו... כנוע עצי יער" (יש' ז , ב). ואע"פ שאין זה מופת ואות הכרחי , כמו שידוע אצל ההגיונים , הנה כמה מזה המין במקרא , שאין ענינם , רק הערה והזכרה , כדמות סימן ואמתלא מה; אבל על כל פנים הוא מן הנמצא אז , לא מן עתיד , אף כי אחר אלף מן השנים. אמנם מה שהחזיקו מצד היות כתוב בעברי למרבה במ"ם סתומה , התשובה הוא: היה יותר ראוי שתהיה כן מ"ם "העלמה" , אם היה שֶכִּוֵן הנביא לזה , והיא פתוחה מאד; כי למרבה אינו רומז לאשה , רק לאותו זָכָר הנאמר עליו "ילד יולד לנו" וגו' (לעיל , ה) , ולעם כלו; ואם אנשי כנסת הגדולה עשו זה השנוי באות הזאת להעירנו על דבר , הנה העירונו על דבר מזה הילד והעם , לא מאמו שלא נזכרה בזה. ועתה ראה איך אודיעך אמתת הדברים , ואיך יהיה האמת עֵד לעצמו. דע כלל גדול - ואע"פ שאינו מכונת זה הספר - כי אנשי כנסת הגדולה העירונו עם ידיעת ספרי הקדש בכמה מינים , גם בנקודים גם בטעמים גם בכתיב וקרי. וזה האחרון הוא ענין יקר , ולא עמד על זה שום אדם לפני , ששמעתי או ראיתי , אבל נטה אבן עזרא , שאמר (שמ' הארוך כא , ח): בדרך קריאתם - טעמם וענינם; וחלילה! אבל היה כונת אנשי כנסת הגדולה שיהיה טעמם ופרושם כדרך כתיבתם וכדרך קריאתם , ואף על פי שיהיו מתנגדים , הנה הכל יובן והכל צדקו יחדיו , אבל משני צדדים. וזה ענין דק מאד , ובמקום אחר אקבץ כולם , אבל אזכור בכאן מה שנמצא בשני מקומות בפרשה זו: כתוב "לא הגדלת השמחה" (לעיל , ב) - באל"ף , וקרי - בו"ו: לו , ואלה מתנגדים בחיוב ובשלילה; וידוע ליודעי ההגיון שאלה צודקים יחדו בנושא אחד ובזמן אחד , אבל בשני צדדים , כמו שהמשילו במי שיש לו קול חלוש , שיצדק לומר עליו שאין לו קול , ויצדק לומר שיש לו קול; וכן באלף ורבבה מן המשלים. וזה הענין העירו לנו אנשי כנסת הגדולה , באמרו "לא הגדלת השמחה" - על שמחת יהודה בהמלט ירושלם , שלא נכבשה על ידי סנחריב , אבל נשחתו עשרת השבטים וכל ערי יהודה הבצורות , וגם שלחו למלך סנחריב דלתות היכל יי' אשר בירושלם (ראה מ"ב יח , טז); לכן על דרך האמת אין בכאן לזה הגוי והעם , רק שמחה חלושה מאד , ולכן יצדק לומר על זה 'לא' ו'לו'. וכן העניין בתורה , באומרו "אשר לו יעדה" (שמ' כא , ח); ויותר מופלג מזה מה שכתב עוד בישעיה "לו צר" (סג , ט) , כמו שאפרש עוד איש על מקומו. אחר כן יש להעיר ענין אחר על זאת השמחה וההצלה וההצלחה שהיו ליהודה ולירושלם אז , אם התמיד אם לא , כי היה קצת נחמה אם היה שתתמיד , לכן העירונו , שאף זאת ההצלה החלושה לא תתמיד זמן , אבל עתה בזמן זה המלך חזקיה הוא סוף ואחרית הצלחת וגדלת בית ראשון , כי תכף שמת הוא , ומלך מנשה וחטא והחטיא , נגזרה גזרה שתחרב ירושלם הנשארת שליד מלך אשור , כמו שמפורש במלכים (מ"ב כד , ג) ובדברי הימים (אולי דה"ב לג , יט). וגם חזקיה ידע זה בחייו , כמו שגלה לו ישעיה , והוא ענה "כי שלום ואמת יהיה בימי" (יש' לט , ח). ובכלל , כי משעה שמת חזקיה עד שגלה צדקיה וחרב הבית לגמרי , היה כלא היה כל ענינו , כמו שמפורש בספרים; ולכן לא נבא ישעיה נבואותיו , רק עד חזקיה , כמו שהציע בראש ספרו "בימי עזיה יותם אחז יחזקיהו" (א , א) - ואפשר שחיה אחר חזקיה , כמו שאפשר שמת קודם חזקיה - שעיקר הכונה הוא , כי כתב בראש ספרי הנביאים זמן מלכיהם , להודיענו כונת ספריהם; ובעבור שכונת ספר ישעיה היה ליעד השחת עמנו מעט מעט על יד החיה הראשונה בכלל , אשר זה החל בעזיהו וכאלו סיים בחזקיה , כמו שאמרנו (בהקדמה לישעיה) , לכן אמר "בימי עזיהו יותם אחז יחזקיהו". ולכן העירונו על זה הענין , בעשותם כתיב וקרי במ"ם למרבה המשרה; וזה כי למרבה - במ"ם פתוחה , ראוי שעל כל פנים היה עתה רבוי המשרה לחזקיה ולעמו , כמו שמפורש יותר בדברי הימים (דה"ב כט - לא). וידוע ממנהג העברי , שהמ"ם מוכרח שתהיה בצורה פתוחה כשהיא בתחלת המלות או באמצעיתם , ולכן הוא הכרח כשנקרא בדבורנו החיצוני למרבה - שנקראהו במ"ם פתוחה; אבל נכתב במ"ם סתומה , כמו שראוי להיות כל מ"ם שהוא בסוף ובתכלית השמות; ולהורות על המשרה הזאת לעמנו ולמלכנו שעתה היא סוף וחתום ותכלית , כתבוה בצורה זאת. ומי שהוא בקי בלשון העברי ובצורת כתיבתו , ואיך הפליגו מיסדיו להיות הדבור החיצוני חקוי הפנימי כל מה שיכלו , יבין נפלאות מזה. ולא די בסימן זה לנו בכאן מצד היות זה האות סוף שמות , אבל מצד הוראת שמם גם כן , כי נאמר 'מ"ם סתומה' , כטעם "סתומים וחתומים" (דנ' יב , ט); "ולחתום חזון" (שם ט , כד); כאמרינו (ברכות יב , א): הכל הולך אחר החתום - שזה השם ענינו 'סוף'; והפך זה 'מ"ם פתוחה' , מטעם "פתח דבריך" (תה' קיט , קל) , מטעם התחלה; וידוע שהתחלה וסוף הן שתי נקדות התנועה; וכן היה חזקיה בהצלחה. וכלל הדבר , שבאלו שתי ההערות הודיעונו ששמחתם בהצלחתם זאת היתה חלושה , וכי בזה היה סוף ותכלית טובת עמנו , כמו שאפרש עוד באומרו "הצדיק אבד" וגו' (יש' נז , א). וזה אם שנאמר שזה ילקח עד שוב בניין בית שני , כל שכן בית שלישי; ואם שנאמר שענין בית שני לא היה שלם כבית הראשון , כמו שידוע , כי הפחותים עלו , וגם לא היה שם אורים ותומים ונביאים , וזולת זה משלמויות בית ראשון. וכבר הארכנו בפירוש התורה (מ"כ ח"ב ע' 105 ) , על אמרו "לא יסור שבט מיהודה" וגו' "עד כי יבא שילה" וגו' (בר' מט , י) , בעניין חדש חדשנוהו. ומדעתי באנו עד כונת מחבר הספר , גם שם גם בזה , ולא נקרא אנחנו זה 'פירוש' , אבל נקראהו 'כונת הספר'; וכן מחשבתי בכל מה שאכתוב בכל התורה והמקרא , ודי באמת עֵד לעצמו , וגם בשחק עד נאמן (ראה תה' פט , לח). ובזה נשלם המכוון ממנו בענין זה.

כי ילד יולד לנו - זה חזקיהו. בן ניתן לנו - כפל הלשון. ותהי משרת מלכות על שכמו. ויקרא שמו הבורא , שהוא פלא יועץ , שעצתו מופלאה מבני אדם , הוא אל גיבור ואביעד , קרא שמו שלחזקיהו: שר שלום - שרוב שלום יהיה בימיו , וכל המלכים יביאו לו מנחה וישאלו בשלומו.
ריכוז קישורים