תנ"ך - כדנה תאמרון להום אלהיא די־שמיא וארקא לא עבדו יאבדו מארעא ומן־תחות שמיא אלה: ס

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

כִּדְנָה֙ תֵּאמְר֣וּן לְה֔וֹם אֱלָ֣הַיָּ֔א דִּֽי־שְׁמַיָּ֥א וְאַרְקָ֖א לָ֣א עֲבַ֑דוּ יֵאבַ֧דוּ מֵאַרְעָ֛א וּמִן־תְּח֥וֹת שְׁמַיָּ֖א אֵֽלֶּה: ס (ירמיהו פרק י פסוק יא)

טקסט וניקוד:

כִּדְנָה תֵּאמְרוּן לְהוֹם אֱלָהַיָּא דִּי־שְׁמַיָּא וְאַרְקָא לָא עֲבַדוּ יֵאבַדוּ מֵאַרְעָא וּמִן־תְּחוֹת שְׁמַיָּא אֵלֶּה: ס (ירמיהו פרק י פסוק יא)

טקסט בלבד:

כדנה תאמרון להום אלהיא די־שמיא וארקא לא עבדו יאבדו מארעא ומן־תחות שמיא אלה: ס (ירמיהו פרק י פסוק יא)

תיקון קוראים:

כדנה תאמרון להום אלהיא די־שמיא וארקא לא עבדו יאבדו מארעא ומן־תחות שמיא אלה: ס (ירמיהו פרק י פסוק יא)
דְּנָא פַרשֶׁגֶן אִגַּרתָּא דִּי שְׁלַח יִרמְיָה נְבִיָא לְוָת שְׁאָר סָבֵי גָלוּתָא דִּבבָבֶל דְּאִם יֵימְרוּן לְכוֹן עַמְמַיָא דְּאַתּוּן בֵּינֵיהוֹן פְּלַחוּ לְטָעֲוָתָא בֵּית יִשׂרָאֵל כְּדֵין תָּתִיבוּן וּכדֵין תֵּימְרוּן לְהוֹן טָעֲוָן דִּי אַתּוּן פָּלְחִין לְהוֹן טָעֲוָן דְּלֵית בְּהוֹן צְרוֹך אִנִין מִן שְׁמַיָא לָא יָכְלָן לְאַחָתָא מִטרָא וּמִן אַרעָא לָא יָכְלָן לְצַמָחָא פֵירִין אִנִין וּפָלְחֵיהוֹן יֵיבַדוּ מֵאַרעָא וְיִשׁתֵּיצוֹן מִן תְּחוֹת שְׁמַיָא אִלֵין :

תאמרון - ל'; להום - ל' מל'; וארקא - ל'.

כדנא תימרון (בנוסחנו: כדנה תאמרון) - איגרת היא ששלח ירמיה ליכניה וגלותו בגולה , להשיב לכשדים ארמית , תשובה , אם אומרים להם לעבוד עבודה זרה (ראה תנח' שופטים יב).

כדנה תאמרון להום - כמו שתירגם יונתן: "דנן פתשגן איגרתא דשלח ירמיה נבייא לוות שאר סבי גלוותא די בבבל: דאם יימרון לכון עממיא דאתון ביניהון: פלחו לטעוותא בית ישראל , כדין תתיבון וכדין תימרון להון: טעוון דאתון פלחין להון טעוון דלית בהון צרוך אינון , מן שמיא לא יכילו לאחתא מיטרא ואף מן ארעא לא יכילון לאצמחא פירין. אינון ופלחיהון יאבדו מן ארעא וישתיצון מן תחות שמיא אלה". ובלשון שמגנה בעבודה זרה , דכתיב: שמיא וארקא לא עבדו , בו בלשון מקלס להקדוש ברוך הוא בצידו: "עושה ארץ בכחו מכין תבל בחכמתו ובתבונתו נטה שמים" (להלן , יב).

כדנה תאמרון להום - זה המאמר שלחהו ירמיהו לבבל , לבני הגולה , שיענו זה לכשדים; כשיאמרו להם שיעבדו לאלהיהם , יענו אותם: אלהיא די שמייא וארקא לא עבדו יאבדו מארעא ומתחות (בנוסחנו: ומן תחות) שמייא אלה. וכתב להם המאמר הזה בלשון ארמי , שיאמרו אותם לכשדים בלשונם. ומה שאמר כדנה תאמרון להום שהוא אזהרה להם , לישראל , גם כן בלשון ארמי - כדי שלא לחלוק בפסוק , שיהיה חציו עברי וחציו ארמי. ואמר להום במ"ם , כי פעמים בא כן במ"ם , כמו שנמצא בעזרא "וכן אמרנא להום" (ראה עז' ה , ג); "ועין אלההום" (שם , ה); ואע"פ שהרוב יבוא בנו"ן. אלה - לשון עברי ולשון ארמי גם כן; מצאנוהו בעזרא "אלה מאניא" (ה , טו) , בכתוב הה"א , וקרי "אל"; ו'אל' כמו 'אלה' , כמו "הארצות האל" (בר' כו , ד). ואמר אלה - לפי שהם נראים לבני אדם , אע"פ שהם גבוהים. וארקא - פירושו: 'ארץ'. ובדברי רבותינו ז"ל (ראה ב"ר יג , יב): ארבע שמות נקראו לה , כנגד ארבע תקופותיה: ארץ , תבל , אדמה , ארקא. ויונתן תרגם הפסוק כן: "דנה פרשגן אגרתא דשלח ירמיה נבייא לות שאר סבי גלותא דבבל דאם יימרון לכון עממיא דאתון ביניהון פלחו לטעוותא בית ישראל כן תתיבון וכדין תימרון להון טעוון דאתון פלחין להון טעוון דלית בהון צרוך אינון מן שמייא לא יכלין לאחתא מטרא ומן ארעא לא יכלין לצמחא פירין אינון ופלחיהון יאבדו מן ארעא וישתיצון מן תחות שמיא אלין". ולא האריך בלשון הארמי; כי עדיין לא הפסיק העניין - עד "יי' צבאות שמו" (להלן , טז) הכל מענה הוא שיאמרו להם בני ישראל , כי אנחנו לא נעבוד אלה האלוהות שלא עשו שמים וארץ , אלא האלהים שעשה ארץ בכחו (ראה להלן , יב). והם יבינו העברי , ויאמרו להם בלשון ארמי; אבל פֶּתח הדברים שלח להם ירמיהו בלשון ארמי. וכן פירש יונתן בזה העניין "עושה ארץ בכחו" (להלן , יב): "כדין תימרון להון אנחנא פלחין לדעבד ארעא בחיליה" וגו'. ואמת הוא שלא עבדו ישראל לעבודה זרה משגלו; ומה שהשתחוו לצלם שהעמיד נבוכדנצר (ראה דנ' ג) - אנוסים היו. אע"פ כן היו ענושים בזה בימי המן , לולי שרחם עליהם האל; כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ראה מגילה יב , א): מפני מה נתחייבו שונאיהם שלישראל כלייה? מפני שהשתחוו לצלם.

כדנה. זה הפסוק שלח ירמיהו הנביא לאנשי הגולה שבבבל , שיענו כן לבבליים המסיתים אותם להאמין באלהיהם. והטעם: כה תאמרו ותענו להם: אלהים אשר שמים וארץ לא עשו , יאבדו מארץ ומתחת שמים אלה. ובעבור כי אנשי בבל היו מדברים בלשון ארמית , עשה הפסוק הזה בארמית , לענות להם כדבר הזה. ועֵרֵב הלשון , שאמר להום , הפך "להון" (דנ' ב , לה) שהוא התרגום הידוע. גם אמר ארקא תחת "ארעא" (שם); והטעם אחד. גם אמר אלה , שהוא עברי , תחת "אילין" (שם , מ). אולי היו כן מדברים הבבליים , בלשון מעורב.

כדנה תאמרון להום - כמו שמתרגם יונתן , שאגרת שלח ירמיהו לגלות יהויכין , שישיבו לכשדים כך. ושלח להם בלשון כשדים , וחיבר האיגרת בתוך ספרו.
ריכוז קישורים