תנ"ך - עשה
ארץ
בכחו
מכין
תבל
בחכמתו
ובתבונתו
נטה
שמים:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
עֹשֵׂ֥ה
אֶ֙רֶץ֙
בְּכֹח֔וֹ
מֵכִ֥ין
תֵּבֵ֖ל
בְּחָכְמָת֑וֹ
וּבִתְבוּנָת֖וֹ
נָטָ֥ה
שָׁמָֽיִם:
(ירמיהו פרק י פסוק יב)
עֹשֵׂה
אֶרֶץ
בְּכֹחוֹ
מֵכִין
תֵּבֵל
בְּחָכְמָתוֹ
וּבִתְבוּנָתוֹ
נָטָה
שָׁמָיִם:
(ירמיהו פרק י פסוק יב)
עשה
ארץ
בכחו
מכין
תבל
בחכמתו
ובתבונתו
נטה
שמים:
(ירמיהו פרק י פסוק יב)
עשה
ארץ
בכחו
מכין
תבל
בחכמתו
ובתבונתו
נטה
שמים:
(ירמיהו פרק י פסוק יב)
כִּדנָן
תֵּימְרוּן
לְהוֹן
אֲנַחנָא
פָלְחִין
לְדַעֲבַד
אַרעָא
בְּחֵילֵיהּ
שַׁכלֵיל
תֵּבֵל
בְּחָכמְתֵיהּ
וּבסֻכלְתָנוּתֵיהּ
תְּלָא
שְׁמַיָא
:
עשה
-
ח'
(בצירי
,
בלישנא
,
כולל
'עשי'):
*שמ'
טו
,
יא;
לה
,
לה;
יש'
יט
,
י;
סד
,
ד;
יר'
י
,
יב;
נא
,
טו;
מש'
יב
,
כב;
כב
,
ב.
(המניין
מתייחס
רק
לספרים
שבהם
צורות
'עֹשֵה'
הן
במיעוט
לעומת
'עֹשֶה'
בסגול).
עשה
ארץ
בכחו
-
למי
שעָשָה
ארץ
בכחו
אנחנו
עובדים.
וזכר
בכחו
על
הארץ
-
לפי
שהגלגלים
רצים
עליה
תמיד
בכח
שאין
לו
הפסק
,
הבא
מאתו
יתעלה;
ובאותו
הכח
עומדת
הארץ
תלויה
בנתים
בלא
שום
סמיכה
,
לא
תזוז
אילך
ואילך
אפילו
כחוט
השערה
,
כמו
שכתוב
"תולה
ארץ
על
בלימה"
(איוב
כו
,
ז)
-
לא
ידע
אדם
במה;
אלא
שהחכם
מתבונן
,
כי
מכח
הסבוב
עומדת
בנתים
בלא
שום
סמיכה;
אע"פ
שיש
טעם
אחר
,
כי
בטבעה
היא
שתעמד
באמצע
,
לפי
שהיא
כבדה.
אע"פ
כן
-
האל
שם
זה
הטבע
,
ומכחו
הוא
הכל.
מכין
תבל
בחכמתו
-
תבל
הוא
מקומות
היישוב
מן
הארץ
,
והכין
אותה
האל
בחכמתו
בנהרות
נמשכים
ובמעיינות
נוזלים
,
שלא
יתכן
היישוב
מבלעדיהם
,
ויצמחו
בהם
כל
עשב
וכל
עץ
פרי
הצריכים
ליישוב
האדם
ולבהמה.
וכל
התועלות
הנמצאות
בה
-
הכל
בחכמה.
ובתבונתו
נטה
שמים
-
שנטה
אותם
כאהל
לשבת
תחתיו
,
כמו
שאמר
"וימתחם
כאהל
לשבת"
(יש'
מ
,
כב).
והאהל
-
חצי
כדור
,
ואין
אנחנו
משיגים
מן
השמים
אלא
חצי
הכדור
אשר
על
הארץ;
אלא
שאנחנו
מתבוננים
כי
יש
חצי
כדור
אחר
,
כי
עגולים
הם.
ונטייתם
ומהלכם
,
ומרוצתם
ממזרח
למערב
וממערב
למזרח
,
הכל
נעשה
בתבונתו
שלא
תושג.
עשה
-
זה
הפסוק
דבק
עם
שאמר
למעלה
"ויי'
אלהים
אמת"
(פס'
י);
והפסיק
זה
הפסוק
ביניהם
,
בעבור
שדעתו
על
הפסילים
שלא
עשו
שמים
וארץ
,
להדביק
הטעם
בפסוק
הזה.
והטעם:
הם
לא
עשו
אותם
,
רק
השם
הנכבד
הנזכר
הוא
היה
עושה
אותם.
ויהיה
חסר
מלת
'היה'
,
כמו
"ורבקה
שומעת"
(בר'
כז
,
ה)
-
שטעמו
'היתה
שומעת'.
או
טעם
לאמר
עושה
ולא
'עשה'
-
בעבור
שמעמיד
אותה
בכל
זמן
בכחו.
ומלת
'נטה'
לפי
זה
הפירוש
יאמר
על
לשון
'עומד'
,
כאילו
אמר
'יִטֶּה'
(צ"ל
'נטה';
ראה
פירושו
ליח'
כד
,
ו).