תנ"ך - נבער כל־אדם מדעת הביש כל־צורף מפסל כי שקר נסכו ולא־רוח בם:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

נִבְעַ֤ר כָּל־אָדָם֙ מִדַּ֔עַת הֹבִ֥ישׁ כָּל־צוֹרֵ֖ף מִפָּ֑סֶל כִּ֛י שֶׁ֥קֶר נִסְכּ֖וֹ וְלֹא־ר֥וּחַ בָּֽם: (ירמיהו פרק י פסוק יד)

טקסט וניקוד:

נִבְעַר כָּל־אָדָם מִדַּעַת הֹבִישׁ כָּל־צוֹרֵף מִפָּסֶל כִּי שֶׁקֶר נִסְכּוֹ וְלֹא־רוּחַ בָּם: (ירמיהו פרק י פסוק יד)

טקסט בלבד:

נבער כל־אדם מדעת הביש כל־צורף מפסל כי שקר נסכו ולא־רוח בם: (ירמיהו פרק י פסוק יד)

תיקון קוראים:

נבער כל־אדם מדעת הביש כל־צורף מפסל כי שקר נסכו ולא־רוח בם: (ירמיהו פרק י פסוק יד)
אִטְפַשׁוּ כָל עַמְמַיָא מִלְמִדַּע חָכמָא בְּהֵית כָּל קֵינָי מִלְמֶעֱבַד צְלֵים אֲרֵי שִׁקרָא אַתִּיכוּנוּן וְלָא רוּחָא בְהוֹן :

[ נבער - לשון "איש בער" (תה' צב , ז) , וכן "נבערו הרועים" (להלן , כא).] נסכו - לשון "מסכה" (שמ' לב , ד).

נבער כל אדם מדעת - למעלה נאמר "עושה ארץ בכוחו מכין תבל בחכמתו ובתבונתו נטה שמים" (פס' יב) , ובדבר זה נבער כל אדם מדעת: מלעשות ארץ בכוחו ומלהכין תבל בחכמתו ולנטות בתבונתו. הוביש כל צורף מפסל - כל צורף שעושה פסל , משעושה אותו יכול להתבייש , לפי שאינו יכול להטיל בו רוח נשמה; כשם שמפרש והולך: כי שקר נסכו ולא רוח בם.

נבער כל אדם מדעת - מדעת חכמתו , שעושה הדברים בחכמה. הוביש כל צורף מפסל - וכל צורף יבוש מפסלו , שלא יוכל לעשות זה וקורא אותו 'אלוה'; יש לו להוביש , כי שקר נסכו - לשקר חפה אותו בזהב , כי לא יועיל כלום אלא להטעות העם , והוא שקר. ולא רוח בם - באלילים; והוא נסך וחפה אותו בזהב וכסף ללא צורך. נסכו - עניין כסוי וחפוי , כמו "המסכה הנסוכה" (יש' כה , ז); "ואת קשות הנסך" (במ' ד , ז).

נבער - מגזרת "יבערו ויכסלו" הנזכר למעלה (פס' ח); והטעם: ואז נבער כל אדם מדעת - שהוא מטורף דעתו בשומעו קול הרעמים והברקים והרוח. או יהיה מלת מדעת - מָקור , והטעם: מדעת כל אלה בחכמתם , איך הוא זה ולמה הוא זה. הוביש כל צורף - מכיר כי אין תועלת בפסלו שעשה , כי אם בשם לבדו , העושה גדולות אלה. וטעם כי שקר נסכו - דבור הנביא; וכאילו אמר: ודין הוא שיֵבוֹש , (רווח בשורה בכה"י) כי שקר נסכו. או הוא דבר הצורף , שיכיר כי שקר נסכו. ומלת נסכו - מגזרת "פסל ומסכה" (דב' כז , טו) , והוא ענין התכה , שמתיכים הכסף והזהב לעשות ממנו הפסל , או לצורך הצפוי. ויש מפרש אותו (ראה רד"ק) כמו 'מכסהו' , והטעם: כי שקר מכסהו ששמו עליו ליפותו.
ריכוז קישורים