תנ"ך - ואני ככבש אלוף יובל לטבוח ולא־ידעתי כי־עלי׀ חשבו מחשבות נשחיתה עץ בלחמו ונכרתנו מארץ חיים ושמו לא־יזכר עוד:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וַאֲנִ֕י כְּכֶ֥בֶשׂ אַלּ֖וּף יוּבַ֣ל לִטְב֑וֹחַ וְלֹֽא־יָדַ֜עְתִּי כִּֽי־עָלַ֣י׀ חָשְׁב֣וּ מַחֲשָׁב֗וֹת נַשְׁחִ֨יתָה עֵ֤ץ בְּלַחְמוֹ֙ וְנִכְרְתֶ֙נּוּ֙ מֵאֶ֣רֶץ חַיִּ֔ים וּשְׁמ֖וֹ לֹא־יִזָּכֵ֥ר עֽוֹד: (ירמיהו פרק יא פסוק יט)

טקסט וניקוד:

וַאֲנִי כְּכֶבֶשׂ אַלּוּף יוּבַל לִטְבוֹחַ וְלֹא־יָדַעְתִּי כִּי־עָלַי׀ חָשְׁבוּ מַחֲשָׁבוֹת נַשְׁחִיתָה עֵץ בְּלַחְמוֹ וְנִכְרְתֶנּוּ מֵאֶרֶץ חַיִּים וּשְׁמוֹ לֹא־יִזָּכֵר עוֹד: (ירמיהו פרק יא פסוק יט)

טקסט בלבד:

ואני ככבש אלוף יובל לטבוח ולא־ידעתי כי־עלי׀ חשבו מחשבות נשחיתה עץ בלחמו ונכרתנו מארץ חיים ושמו לא־יזכר עוד: (ירמיהו פרק יא פסוק יט)

תיקון קוראים:

ואני ככבש אלוף יובל לטבוח ולא־ידעתי כי־עלי׀ חשבו מחשבות נשחיתה עץ בלחמו ונכרתנו מארץ חיים ושמו לא־יזכר עוד: (ירמיהו פרק יא פסוק יט)
וַאֲנָא כְּאִמַר בְּחִיר דִּי לְנִכסְתָא מִתּוֹבַל וְלָא יְדַעִית אֲרֵי עֲלַי חַשִׁיבוּ עֶשׁתּוֹנִין בִּישִׁין אָמְרִין נִרמֵי סַמָא דְמוֹתָא בְמֵיכְלֵיהּ וּנשֵׁיצֵינֵיהּ מֵאַרעָא דְיִשׂרָאֵל וּשׁמֵיהּ לָא יִדְּכַר עוֹד :

ואני - ס"ז ראשי פסוקים: ראה יר' א , יח. ככבש - ב': יר' יא , יט; הו' ד , טז. לטבוח - ד': יר' יא , יט; כה , לד; נא , מ; תה' לז , יד. ולא - ידעתי - ה': יהו' ב , ד; ש"ב יח , כט; יר' יא , יט; הו' ח , ד; תה' לה , טו. בלחמו - ג': *וי' כב , יא; יש' כא , יד; יר' יא , יט.

ככבש - ב'; לטבוח - ד'; ולא - ידעתי - ה'; בלחמו - ג'; ונכרתנו - ל'.

ואני ככבש אלוף - אשר יובל לטבוח: לפי שאני מודיעם הרעה , הם אומרים להורגני. ככבש אלוף - דונש (דונש ע' * 68 ) ויהודה בן קוריש (הרסאלה ע' 126 - 127 ) פתרוהו: ככבש ופר אשר יובל לטבח. אלוף - כמו "שגר אלפיך" (דב' כח , נא). ואע"פ שלא נאמר 'ואלוף' , יש לנו כיוצא בו: "שמש ירח עמד זבולה" (חב' ג , יא); "כסוס עגור כן אצפצף" (יש' לח , יד). ומנחם (מחברת: 'אלף') פתר כבש אלוף - כבש גדול; ויונתן מסייעו , שתירגם: "כאימר בחיר". נשחיתה עץ בלחמו - "נירמי סמא דמותא במיכליה" (ת"י). [דבר אחר: נשחיתה עץ בלחמו - נשבר עץ ממטה אחד על בשרו; שכן קורין בלשון ערבי לבשר 'אל לחם'.]

ואני ככבש אלוף - פתר בו מנחם (מחברת: 'אלף'): ככבש מלומד להובילו לבית המטבחיים; ופתר אלוף לשון "לימוד" (יר' ב , כד) , כמו "אאלפך חכמה" (איוב לג , לג). ודונש השיב (דונש ע' * 68 - 69 ): היכן ראית מימיך שילמד איש שורו ואיש שייו לילך לבית המטבחיים?! אלא פתרון אלוף - "שור" (בר' לב , ו) , כמו "שגר אלפיך" (דב' ז , יג). אם תאמר: אם כן , היה למקרא לומר 'ואני ככבש ואלוף'? - יש לך הרבה תיבות במקרא וחסירין וי"ו ופתרונם כאילו כתובין וי"ו , כמו "כסיס עגור כן אצפצף" (ראה יש' לח , יד) - שפתרונו: 'כסיס ועגור' , ורבים כיוצא בו במקרא. וכך אמר ירמיה: אני בתומי הלכתי , ככבש ושור זה שמוליכין אותו לטבח והוא אינו מכיר שלטבוח יובל שם , כן לא ידעתי שגם עלי חשבו מחשבות: נשחיתה עץ בלחמו - תרגומו: "אמרין איתו ונירמי סמא דמותא במיכליה".

ואני ככבש אלוף - כמו 'ואלוף' , חסר וי"ו החבור; כמו "שמש ירח" (חב' ג , יא); "ראובן שמעון" (שמ' א , ב); והדומים להם. ואלוף - שור; כמו "אלופינו מסובלים" (תה' קמד , יד); וכן במשקל אחר "שגר אלפיך" (דב' כח , ד). ויונתן תרגם: "כאימר בחיר"; פירש אלוף תואר לכבש , שהוא נבחר; כמו "אלוף תימן" (בר' לו , טו). אמר הנביא: אני הייתי עמהם , קודם שהודיעני האל זה (ראה לעיל , יח) , כמו הכבש או השור שיובילו אותו לבית המטבחים לטבוח אותו , והוא , כשמוליכין אותו , אינו יודע כי לשוחטו מוליכין אותו; כן אני , אם היו מוליכין אותי קרובי ומיודעי לאכול עמהם , לא הייתי יודע כי להמיתני מוליכים אותי , והנה אם לא הודיעני האל היו ממיתים אותי. ומה היו חושבים עלי ואומרים? נשחיתה עץ בלחמו - ופירושו כתרגומו: "נרמי סמא דמותא במיכליה". ואמר נשחיתה במקום 'נָשׂימה' , כי התשׂוּמה הזאת היתה השחתה. ועץ - פירושו: עץ מות , כלומר: עץ שהוא סם המות; וכן "ויורהו יי' עץ" (שמ' טו , כה) - אמרו (ראה תנח' בשלח כד) שהוא עץ מר , והיה נס בתוך נס. בלחמו - במאכלו; כי 'לחם' - כלל לכל מאכל. מארץ חיים - מן העולם הזה. ויונתן תרגם: "מארעא דישראל". לא יזכר עוד - פירושו: בַּחיים; וכפל העניין במלות שונות.

אלוף - נכון כמו 'ואלוף'.

ואני. כ"ף ככבש - מושכת בעד אלוף; והוא מגזרת "שגר אלפיך" (דב' ז , יג). ויש אומרים (ראה רש"י ע"פ מנחם; ראה מחברת: 'אלף'): גדול , כמו "אלוף קרח" (בר' לו , טז). והטעם הראשון הוא הנכון. ויחסר מלת 'אשר' , והטעם: אשר יובל. ופירוש יובל - כמו "יובל שי" (יש' יח , ז); "מי יובילני עיר מצור" (תה' ס , יא). ולא ידעתי - טרם שיודיעני השם מעשיהם , כי עלי חשבו מחשבות. נשחיתה עץ בלחמו - זאת היא המחשבת , שדמו להרוג אותי. והטעם: נכהו מכה גדולה בעץ , עד שיִשחת העץ וישובר בבשרו; וזאת המלה - מגזרת "לחם אשה" (וי' ג , יא); "מדמם ולחומם" (ראה צפ' א , יז); וענין הכל - 'בשר'. ויש מפרשים (ראה רש"י , רד"ק ור' יוסף קרא ע"פ ת"י) עץ - רמז לסם המות , בעבור שהוא כן; והטעם: נשחוק סם המות בלחמו שהוא אוכל; ומלת לחמו עתה - כמשמעו. והשחיקה קרא הכתוב 'השחתה' , על דרך העברה , בעבור שנראה כמו השחתה.

ואני ככבש אלוף יובל לטבוח - בעבור שאני מוכיחם. ויש לומר: 'כבש ואלוף' , ואלוף חסר וי"ו , והוא כמו "שגר אלפיך" (דב' ז , יג); או יש לומר שהוא כמו "אלוף נעורי" (יר' ג , ד): ככבש המלומד בבית , שנוח להיתפש יותר מכבש הגדל בעדר. נשחיתה עץ בלחמו - בפריו , כלומר: נהרוג ירמיהו וזרעו; ונכרתנו מארץ חיים - וגם זרעו , ושמו לא ייזכר עוד - שיאמרו 'פלוני בן ירמיהו'.
ריכוז קישורים