תנ"ך - אמללה
ילדת
השבעה
נפחה
נפשה
באה
בא
שמשה
בעד
יומם
בושה
וחפרה
ושאריתם
לחרב
אתן
לפני
איביהם
נאם־ה':
ס
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
אֻמְלְלָ֞ה
יֹלֶ֣דֶת
הַשִּׁבְעָ֗ה
נָפְחָ֥ה
נַפְשָׁ֛הּ
בָּ֥אה
בָּ֥א
שִׁמְשָׁ֛הּ
בְּעֹ֥ד
יוֹמָ֖ם
בּ֣וֹשָׁה
וְחָפֵ֑רָה
וּשְׁאֵרִיתָ֗ם
לַחֶ֧רֶב
אֶתֵּ֛ן
לִפְנֵ֥י
אֹיְבֵיהֶ֖ם
נְאֻם־יְהוָֽה:
ס
(ירמיהו פרק טו פסוק ט)
אֻמְלְלָה
יֹלֶדֶת
הַשִּׁבְעָה
נָפְחָה
נַפְשָׁהּ
בָּאה
בָּא
שִׁמְשָׁהּ
בְּעֹד
יוֹמָם
בּוֹשָׁה
וְחָפֵרָה
וּשְׁאֵרִיתָם
לַחֶרֶב
אֶתֵּן
לִפְנֵי
אֹיְבֵיהֶם
נְאֻם־יְהוָה:
ס
(ירמיהו פרק טו פסוק ט)
אמללה
ילדת
השבעה
נפחה
נפשה
באה
בא
שמשה
בעד
יומם
בושה
וחפרה
ושאריתם
לחרב
אתן
לפני
איביהם
נאם־ה':
ס
(ירמיהו פרק טו פסוק ט)
אמללה
ילדת
השבעה
נפחה
נפשה
באה
בא
שמשה
בעד
יומם
בושה
וחפרה
ושאריתם
לחרב
אתן
לפני
איביהם
נאם־יהוה:
ס
(ירמיהו פרק טו פסוק ט)
צַדִּיאַת
אֲרַעהוֹן
מִבְּלִי
עַמַהּ
הֲווֹ
לְמַפְּחָת
נְפַשׁ
גְּלָא
יְקָרְהוֹן
בְּחַיֵיהוֹן
וְעַד
דְּאִנוּן
קַיָימִין
בְּהִיתוּ
וְאִתכְּנַעוּ
וּשׁאָרְהוֹן
לְחַרבָּא
אֶמסַר
קֳדָם
בַּעֲלֵי
דְבָבֵיהוֹן
אֲמַר
יְיָ
:
ילדת
-
ב'
וחסר:
בר'
יז
,
יט;
יר'
טו
,
ט.
בעד
-
ב'
חסר:
יר'
טו
,
ט;
תה'
לט
,
ב.
בעד
-
י"ד
חסר
(בלישנא):
ראה
יר'
ב
,
ט.
ילדת
ב'
וחס'
אבל
שרה
אשתך
אמללה.
בעד
ב'
חס'
באה
שמשה
בעד
אשמרה
לפי
מחסום.
ילדת
-
ב'
וחס';
השבעה
-
ל';
נפחה
-
ל';
באה
-
בא
ק';
שמשה
-
ל';
בעד
-
ב'
חס';
וחפרה
-
ל'.
אומללה
יולדת
השבעה
-
שמרון
וכנסיית
עשרת
השבטים
,
שעמדו
מהם
שבע
משפחות
מלכים
רשעים
,
כבר
אומללה
וגלתה
(ראה
גיטין
פח
,
א);
ושאיריתם
-
אילו
יהודה
וקצת
בנימן
שנשתיירו
בישראל
,
לחרב
אתן.
ואילו
הן
שבע
משפחות:
ירבעם
[בן
נבט]
וביתו
,
בעשא
וביתו
,
עמרי
וביתו
,
יהוא
וביתו
,
מנחם
וביתו
,
פקח
והושע
(ראה
שם).
נפחה
נפשה
-
לשון
'דאבה
נפשה'
,
כדמתרגמינן
"ודאבון
נפש"
(דב'
כח
,
סה):
"מפח
נפש"
(ראה
ת"א).
בעוד
יומם
-
בלא
זמנם
מהרו
ליפול.
כך
נדרש
במסכת
גיטין
(פח
,
א).
ובמדרש
רבי
תנחומא
(תנ"ב
ויצא
יד)
דורשו
כלפי
ירושלם
,
ומונה
שבעה
רשעים:
יהורם
,
יואש
,
אחז
,
מנשה
,
אמון
,
יהויקים
,
צדקיהו.
אך
יש
למנות
עוד:
רחבעם
,
אביה
,
אמציה
,
אחזיה.
[
וחפרה
-
לשון
בושת.]
אומללה
יולדת
שבעה
(בנוסחנו:
השבעה)
-
פירוש:
אשה
שילדה
שבעה
בנים
אומללה
מהם
,
שהבנים
מתים;
כלומר:
ירושלם
שהיתה
רבת
עם
ישבה
לה
בדד
מהם
(ע"פ
איכה
א
,
א)
,
לפי
שיש
מהם
שגלו
ויש
מהם
שנהרגו.
נפחה
נפשה
-
כמו
"מפח
נפש"
(איוב
יא
,
כ).
באה
(בנוסחנו
הקרי:
בא)
שמשה
בעוד
יומם
-
כלומר:
שקעה
אורה
אפילו
מבעוד
יום.
ושאריתם
לחרב
אתן
-
זה
דורו
של
צדקיה.
אמללה
יולדת
השבעה
-
יולדת
בנים
רבים;
והיא
כנסת
ישראל.
ושבעה
-
לשון
ריבוי
בִּמקומות
,
לא
חשבון;
וכן
"עד
עקרה
ילדה
שבעה"
(ש"א
ב
,
ה);
"שבע
יפול
צדיק
וקם"
(מש'
כד
,
טז);
"שבע
כחטאתיכם"
(וי'
כו
,
כא).
נפחה
נפשה
-
עניין
דאבון
,
כמו
"מפח
נפש"
(איוב
יא
,
כ).
באה
שמשה
בעוד
יומם
-
על
דרך
משל
,
מרוב
הצרות
,
כמו
שאמר
גם
כן
על
הצרות
"חשך
השמש
בצאתו"
(יש'
יג
,
י).
באה
כתוב
,
בא
קרי
,
והשמש
ימָצא
זכר
(ראה
בר'
יט
,
כג)
ונקבה
(ראה
בר'
טו
,
יז).
בושה
וחפרה
-
כפל
עניין
במלות
שונות.
ושאריתם
-
השארית
שלא
ילכו
בגלות
,
אתן
לחרב.
ויש
לפרש
ושאריתם
-
בניהם
,
כמו
"שם
ושארית"
(ש"ב
יד
,
ז).
אומללה
-
מגזרת
"אומללו"
הנזכר
בפרשה
למעלה
(יד
,
ב).
השבעה
-
אין
זאת
המלה
דוקא
,
רק
הוא
ענין
רִבוי;
וכמוהו
"והקמונו
עליו
שבעה
רועים
ושמונה
נסיכי
אדם"
(מי'
ה
,
ד)
,
ואחרים;
והטעם:
היולדת
הרבה
בנים.
וכל
זה
משל
,
שימעטו
בכל
יום
ממיתה
שתבואם
מפגעי
הזמנים
הרעים
שיעברו
עליהם.
נפחה
נפשה
-
ענין
כאב
,
כמו
"ותקותם
מפח
נפש"
(איוב
יא
,
כ);
והטעם:
שלא
תוכל
ללדת
בנים.
באה
(בנוסחנו
הקרי:
בא)
שקעה;
כמו
"ובא
השמש
וטהר"
(וי'
כב
,
ז).
וטעם
בעוד
יומם
-
שהיה
עדין
יום
גדול.
וזה
משל
,
כי
אבדה
מהרה
כבודה
וממשלתה
בטרם
שתגיע
למלאות
תאותה
ולעשות
רצונה.
וחפרה
-
מפני
מפלתה;
והוא
כפירוש
בושה.
ובא
בצרי
הפ"א
,
בעבור
ה'אתנח'.
ושאריתם
-
אלה
הנשארים
,
שלא
הלכו
בגלות
על
ידי
מלך
אשור.
אומללה
יולדת
השבעה
-
לשון
ריבוי
מניין
הוא
,
כמו
"כי
שבע
יפול
צדיק
וקם"
(מש'
כד
,
טז).
נפחה
נפשה
-
לשון
עצבון
הוא
,
כמו
"ותקותם
מפח
נפש"
(איוב
יא
,
כ).
באה
שמשה
בעוד
יומם
-
בעוד
היום
עומד
חָשַׁךְ
שמשה.