תנ"ך - הנני
שלח
לדוגים
לדיגים
רבים
נאם־ה'
ודיגום
ואחרי־כן
אשלח
לרבים
צידים
וצדום
מעל
כל־הר
ומעל
כל־גבעה
ומנקיקי
הסלעים:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
הִנְנִ֨י
שֹׁלֵ֜חַ
לְדַוָּגִ֥ים
לְדַיָּגִ֥ים
רַבִּ֛ים
נְאֻם־יְהוָ֖ה
וְדִיג֑וּם
וְאַחֲרֵי־כֵ֗ן
אֶשְׁלַח֙
לְרַבִּ֣ים
צַיָּדִ֔ים
וְצָד֞וּם
מֵעַ֤ל
כָּל־הַר֙
וּמֵעַ֣ל
כָּל־גִּבְעָ֔ה
וּמִנְּקִיקֵ֖י
הַסְּלָעִֽים:
(ירמיהו פרק טז פסוק טז)
הִנְנִי
שֹׁלֵחַ
לְדַוָּגִים
לְדַיָּגִים
רַבִּים
נְאֻם־יְהוָה
וְדִיגוּם
וְאַחֲרֵי־כֵן
אֶשְׁלַח
לְרַבִּים
צַיָּדִים
וְצָדוּם
מֵעַל
כָּל־הַר
וּמֵעַל
כָּל־גִּבְעָה
וּמִנְּקִיקֵי
הַסְּלָעִים:
(ירמיהו פרק טז פסוק טז)
הנני
שלח
לדוגים
לדיגים
רבים
נאם־ה'
ודיגום
ואחרי־כן
אשלח
לרבים
צידים
וצדום
מעל
כל־הר
ומעל
כל־גבעה
ומנקיקי
הסלעים:
(ירמיהו פרק טז פסוק טז)
הנני
שלח
לדוגים
לדיגים
רבים
נאם־יהוה
ודיגום
ואחרי־כן
אשלח
לרבים
צידים
וצדום
מעל
כל־הר
ומעל
כל־גבעה
ומנקיקי
הסלעים:
(ירמיהו פרק טז פסוק טז)
הָאֲנָא
שָׁלַח
לְעַמְמִין
קָטוֹלִין
אֲמַר
יְיָ
וְיִקטְלוּנוּנוּן
וּבָתַר
כֵּין
אֶשׁלַח
לְסַגִּיאִין
צַיָדִין
וִיצוּדוּנוּן
מֵעַל
כָּל
טוּר
וּמֵעַל
כָּל
רָמָא
וּמִשְׁקִיפֵי
כֵּיפַיָא
:
לרבים
-
ב':
יר'
טז
,
טז;
תה'
עא
,
ז.
לרבים
ב'
ואחרי
כן
אשלח
כמופת
הייתי.
לדוגים
-
לדיגים
קרי
,
ל';
ודיגום
-
ל';
לרבים
-
ב';
צידים
-
ל';
וצדום
-
ל';
ומנקיקי
-
ל'.
ודיגום
-
מה
[הדג
הזה
,
]
הדייג
שולהו
מתוך
מקום
גידוליו
,
אף
אילו
ילכדו
אותם
בתוך
העיר;
ומה
עסקו
של
דג
,
משנלכד
הרי
הוא
מת
,
כך
אביא
עליהם
הורגים;
ואחרי
כן
אשלח
ציידים
לנשארים
ולבורחים
מן
החרב
אל
ההרים
והגבעות
,
וצדום
-
להגלותם
בשבי.
הנני
שולח
לדייגים
רבים
נאם
יי'
ודיגום
-
כלומר:
היה
מכריז
לאומות
שיבואו
עליהם
ויהיו
שובים
אותם
חוץ
לארצם
,
כדייגים
האילו
שמעלים
דגים
בחרמם
מן
הים
ליבשה;
זה
נבוכד
נצר
שהגלם
לבבל
(ראה
מ"ב
כד
,
י
-
טז).
ואחרי
כן
אשלח
ציידים
רבים
וצדום
מעל
כל
הר
ומעל
כל
גבעה
-
אילו
האומות
השוכנים
סביבות
ארץ
ישראל
,
שהיו
רודפין
אחרי
ישראל
בכל
מקום
שהיו
נמלטין
,
ומסגירין
אותם
לאויב.
הנני
שולח
לדוגים
-
כתוב
בוי"ו
,
כמו
"ועמדו
(בנוסחנו:
יעמדו)
עליו
דוגים"
(יח'
מז
,
י)
,
וקרי
לדיגים
ביו"ד
,
והעניין
אחד;
והוא
תואר
לצָדי
הדג.
ודיגום
-
משפטו:
והֲדיגום;
כמו
"מדוע
אליו
ריבות"
(איוב
לג
,
יג)
-
משפטו:
הֲריבות.
אמר:
עתה
הנני
שולח
לדיגים;
כלומר
,
שיעיר
את
רוחם
לבוא
,
כאלו
שולח
להם
שיבאו.
והמשל
כמשל
צֵדת
הדגים
וכמשל
צֵדת
החיות
והעופות.
ומשל
הדגים
הוא
על
המתים
בחרב
,
כי
הדגים
מתים
בצֵדתם
כשיעלו
אותם
מן
המים;
ומשל
החיות
הוא
על
הגולים
,
כי
צדי
החיות
והעופות
יצודו
אותם
חיים
,
ולא
ימותו
בצֵדתם
אם
לא
ימיתום.
וכן
תרגם
יונתן
לדיגים...:
"לעממין
קטולין
ויקטלינון".
ודיגום
-
זה
מהפלגת
לשון
העברי.
הנני.
לדיגים
-
תואר
,
כמו
"יכרו
עליו
חברים"
(איוב
מ
,
ל).
ודיגום
-
אמר
רבי
יהודה
המדקדק
ראשון
ז"ל
(שלשה
ס"ד
ע' 44
:
'דוג')
,
כי
הוא
מבנין
'הכבד
הדגוש'
,
והרפו
היו"ד
,
כלמ"ד
"שלחו
באש
מקדשך"
(תה'
עד
,
ז).
ומדקדק
אחר
אמר
(ראה
רד"ק)
,
כי
הוא
מבנין
'הפעיל'
הבא
בחסרון
ה"א
,
כמו
"בינותי
בספרים"
(דנ'
ט
,
ב)
,
שמשפטו
'הבינותי';
וככה
זה
-
משפטו
'וַהֲדִיגוּם'.
והוא
נכון
מאד
בעיני.
צידים
-
תואר
,
כמו
דיגים;
והוא
כמו
וצדום
הבא
אחריו.
וטעם
הפסוק
כן:
בתחלה
יתפשו
האויבים
האנשים
שימצאו
בעיר
,
ואחרי
כן
יחפשו
הנשארים
מעל
כל
הר
והמקומות
כלם
שהתחבאו
שם
בעת
המלחמה
,
שלא
ישאר
אחד
מהם
שלא
יִגלה.
לדיגים
רבים.
ודיגום
-
מן
'דַיּג'
,
ה'כבד'
,
הוא
,
והיה
ראוי
היו"ד
להִדגש
,
ונפל
הדגש
ונעלם
היו"ד
כדי
להקל.