תנ"ך - ירמיהו פרק יז פסוק יא - קרא דגר ולא ילד עשה עשר ולא במשפט בחצי ימו ימיו יעזבנו ובאחריתו יהיה נבל:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

קֹרֵ֤א דָגַר֙ וְלֹ֣א יָלָ֔ד עֹ֥שֶׂה עֹ֖שֶׁר וְלֹ֣א בְמִשְׁפָּ֑ט בַּחֲצִ֤י יָמָו֙ יָמָיו֙ יַעַזְבֶ֔נּוּ וּבְאַחֲרִית֖וֹ יִהְיֶ֥ה נָבָֽל: (ירמיהו פרק יז פסוק יא)

טקסט וניקוד:

קֹרֵא דָגַר וְלֹא יָלָד עֹשֶׂה עֹשֶׁר וְלֹא בְמִשְׁפָּט בַּחֲצִי יָמָו יָמָיו יַעַזְבֶנּוּ וּבְאַחֲרִיתוֹ יִהְיֶה נָבָל: (ירמיהו פרק יז פסוק יא)

טקסט בלבד:

קרא דגר ולא ילד עשה עשר ולא במשפט בחצי ימו ימיו יעזבנו ובאחריתו יהיה נבל: (ירמיהו פרק יז פסוק יא)

תיקון קוראים:

קרא דגר ולא ילד עשה עשר ולא במשפט בחצי ימו ימיו יעזבנו ובאחריתו יהיה נבל: (ירמיהו פרק יז פסוק יא)
הָא כְקוֹרָאָה דִמכַנֵישׁ בֵּיעִין דְּלָא דִילֵיהּ וּמַשׁחֵין אֶפרוֹחִין דְּבָתְרוֹהִי לָא יְהָכוּן כֵּין כָּל גְּבַר רַשִׁיַע דְּקָנֵי נִכסִין בְּלָא בְדִינָא בְּפַלגוּת יוֹמוֹהִי שָׁבֵיק לְהוֹן וּבסוֹפֵיהּ מִתקְרֵי רַשִׁיעָא :

דגר - ל'; ילד - ל' זק' קמ'; ימו - [ימיו ק']; ובאחריתו - ל'.

קורא דגר [ - 'קוקו גלוצנט' בלעז] ולא ילד - הקורא הזה מושך אחריו אפרוחים שלא ילד. דגר - הוא ציפצוף שמצפצף העוף בקולו למשוך אפרוחיו אחריו. ואֵילו שהקורא דגר לא ילכו אחריו משיגדלו , שאינן מינו; כן עושה עושר ולא במשפט. יהיה נבל - "מתקרי רשיעא" (ת"י).

ואדם שאינו בוטח , למה הוא דומה? לעוף ששמו 'קורא' , שאוסף ביצים שלא ילד. קורא - עוף ששמו 'קוקו' בלעז. דגר - לשון אסיפה; כמו "חומרים" (שמ' ח , י) , דמתרגמינן: "דגורין" (ת"א) , וכן "ובקעה ודגרה בצילה" (יש' לד , טו). ומה דרכו של אותו עוף? אוסף ביצים שאינן שלו ויושב עליהן ומחממן עד שאפרוחין נבקעין מהן , כיון שיוצאין לאויר העולם ורואה שאינן דומין לו , מניחן והולך לו. אף אדם שגוזל וחומס את הבריות ועושה עושר ולא במשפט , בחצי ימיו יעזבנו ובאחריתו יהיה נבל. כמו שעשה נבוכד נצר אשר הרחיב כשאול נפשו והוא כמות ולא ישבע , ויאסוף אליו כל הגוים ויקבוץ אליו כל העמים (ע"פ חב' ב , ה) והחריב כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשינו; ובבוא עת פקודתו גם הוא , שיבוא דריוש עליו ויהרגהו , יבואו אליו כולם שאספם אליו וְישאו עליו משל ויאמרו: הוי המרבה עושר ולא במשפט , וסופו שמניח הכל כאן. כשם שאמר חבקוק: "הלא (בנוסחנו: הלוא) אלה כולם עליו משל ישאו ומליצה חידות לו ויאמר הוי המרבה לא לו עד מתי ומכביד עליו עבטיט" (ב , ו).

קורא דגר - לפי שאמר "לתת לאיש" (לעיל , י) , אמר: אל תתמה על הרשע שהוא מצליח בנכסים , איך לא יתן לו האל כדרכיו?! תדע כי הרשע , שאין עשרו במשפט , לא יעמד לו , אלא יצא מידו בחצי ימיו. והמשילו לקורא - והוא עוף שקורין בלעז 'פרדיז' , והוא רובץ על ביצי עוף אחר ומחמם אותם; והבצים ההם , כשיבקעו ויצאו האפרוחים , לא יהיו כמו בניו , שילכו אחריו , אלא יעזבוהו ולא יכירוהו , אלא אחרי מי שהיא להם אֵם. כן הרשע שעושה עושר ולא במשפט , בחצי ימיו יעזבנו , או ימות הוא ויעזוב עשרו לאחרים , ולא ישלים ימיו עם העושר שעשה , ויהיה נבל באחריתו , כלומר: נופל מת טרם זמנו; או יאבד העושר מידו בחצי ימיו , ויהיה נבל ופחוּת באחריתו. וכן תרגם יונתן הפסוק: "הא כקוריאה דמכנש ביעין דלא דיליה ומשחין אפרוחין דבתרוהי לא יהכון כן כל גבר רשיע דקני נכסין דלא בדינא בפלגות יומוהי שביק להון ובסופה מתקרי רשיעא". ימו כתוב , בלא יו"ד הרבים , וקרי ביו"ד הרבים; כמו "יחתו מריבו עלו בשמים ירעם" (ש"א ב , י).

קורא דגר - זה גזרה אחת , נושאה קורא , והוא ה'פרדיץ' (בלעז); ונשואה - דגר , כטעם "ודגרה" (יש' לד , טו). וענין זה העוף , שהוא לפעמים מחמם הבצים ואחר הוא הולך ומניחם לאבוד. וכן הוא ענין עושה עושר ולא במשפט; וטעם זה , כאלו אמר: כקורא. ורבים כן בספר משלי , כמו "נזם זהב" וגו' (יא , כב) , כי 'ההוא הוא' ו'הדומה' אחדים בענין , כמו שאמרנו פעמים רבות. בחצי - לאו דוקא.

קרא - שם עוף שמנהגו זר מעופות אחרים , כאשר מפרש הפסוק. ופירוש דגר - רוצה לאמר: אוסף הבצים; והוא דומה ללשון תרגום "חמרים חמרים" (שמ' ח , י) , שהוא "דגורין דגורין" (ת"א); וכמוהו "ודגרה בצלה" (יש' לד , טו). וטעם ולא ילד - שיעזבם אחרי כן , ולא יחמם אותם כמנהג העופות האחרים , להוליד מהם אפרוחים. וככה מנהג מאיש עושה עושר ולא במשפט , בחצי ימיו יעזבנו - העשר , כמו הקרא - הבצים , ולא ימלא חפצו ממנו. ובאחריתו יהיה נבל - רוצה לאמר: באחרית ימיו יהיה נקרא 'נבל' , על מעשים רעים שעשה בחייו.

קורא דגר ולא ילד - עוף הוא , כמו "כאשר ירדוף הקורא בהרים" (ש"א כו , כ); ודרכו לקבץ בצים שלעופות אחרים ויושב עליהם כאילו הוא ילדם , ואינו מצליח להוליד מהם עופות. ודגר הוא לשון קיבוץ; ותרגום "חמרים" (שמ' ח , י): "דגורין" (ת"א). ולא ילד - אע"פ שהוא 'קל' , יוצא באחר , והוא כמו 'הוליד'; והרבה יש כמוהו: "וכוש ילד את נמרוד" (בר' י , ח); "ומצרים ילד את ענמים" (שם , יג); "וכנען ילד את צידון" (שם , טו). כך הוא דומה מי שהוא עושה עושר ולא במשפט: בחצי ימיו יעזבנו ובאחריתו יהיה נבל - לשון בזיון הוא , כמו "אל תנבל כסא כבודך" (יר' יד , כא); "כי נבלה עשה בישראל" (בר' לד , ז).