תנ"ך - ירמיהו פרק יז פסוק טז - ואני לא־אצתי׀ מרעה אחריך ויום אנוש לא התאויתי אתה ידעת מוצא שפתי נכח פניך היה:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וַאֲנִ֞י לֹא־אַ֣צְתִּי׀ מֵרֹעֶ֣ה אַחֲרֶ֗יךָ וְי֥וֹם אָנ֛וּשׁ לֹ֥א הִתְאַוֵּ֖יתִי אַתָּ֣ה יָדָ֑עְתָּ מוֹצָ֣א שְׂפָתַ֔י נֹ֥כַח פָּנֶ֖יךָ הָיָֽה: (ירמיהו פרק יז פסוק טז)

טקסט וניקוד:

וַאֲנִי לֹא־אַצְתִּי׀ מֵרֹעֶה אַחֲרֶיךָ וְיוֹם אָנוּשׁ לֹא הִתְאַוֵּיתִי אַתָּה יָדָעְתָּ מוֹצָא שְׂפָתַי נֹכַח פָּנֶיךָ הָיָה: (ירמיהו פרק יז פסוק טז)

טקסט בלבד:

ואני לא־אצתי׀ מרעה אחריך ויום אנוש לא התאויתי אתה ידעת מוצא שפתי נכח פניך היה: (ירמיהו פרק יז פסוק טז)

תיקון קוראים:

ואני לא־אצתי׀ מרעה אחריך ויום אנוש לא התאויתי אתה ידעת מוצא שפתי נכח פניך היה: (ירמיהו פרק יז פסוק טז)
וַאֲנָא לָא עַכֵּיבִית עַל מֵימְרָך מִלְאִתנַבָּאָה עֲלֵיהוֹן לְאָתָבוּתְהוֹן לְדַחלְתָך וּליוֹם בִּישׁ דְּאַתּ מֵיתֵי עֲלֵיהוֹן לָא חַמֵידִית אַתּ גְּלֵי קֳדָמָך אַפָּקוּת סִפוָתִי גְּלֵי קֳדָמָך הֲוָה :

ואני - ס"ז ראשי פסוקים: ראה יר' א , יח. מרעה - ב' וחסר: יר' יז , טז; קה' יב , יא. אנוש - ד' (בנביאים): יש' יז , יא; יר' יז , טז; ל , יב , טו.

מרעה ב' וחס' ואני לא אצתי נתנו מרעה.

אצתי - ל'; מרעה - ב'.

ואני לא מיהרתי לזרזך להביאם , מהיות רועה טוב מחזר אחריך לבקש עליהם רחמים. ויום אנוש - [חולי] של פורענותם - לא התאויתי. [ויונתן תרגם: "ואנא לא עכבית על מימרך מלהתנבאה עליהון לאתבותהון לדחלתך". ולפי התרגום יהיה אצתי - לשון עכוב , כלומר: לא עכבתי מלומר להם שליחותיך ולהשיבם אליך , אם היו שומעים אלי.] מוצא שפתיי נוכח פניך היה - להשיב את חמתך מהם.

ואני לא אצתי מרועה אחריך - כלומר: לא מיהרתי לבקש ממך שתשימני עליהם לנביא רועה , להתנבאות עליהם נבואה של פורענות , ואני לא מיהרתי לבקש לפניך על אותו פורענות שיבא; כלומר: אם הם מתאווים לראותו , "איה דבר יי' יבא (בנוסחנו: יבוא) נא" (לעיל , טו) , אני איני מתאוה לראותו! כשם שמפרש והולך: ויום אנוש לא התאויתי. אתה ידעת מוצא שפתי נוכח פניך היה - שאני מתפלל עליהם לטובה שלא יבוא הפורענות; נוכח פניך היה - כלומר: גלוי לפניך.

ואני לא אצתי - לא דחקתי עצמי ולא דאגתי מזה הדבר שאהיה רועה אחריך , כלומר , שאהיה נביא. ויום אנוש לא התאויתי - כי ידעתי כי יום אנוש יהיה לי יום הנבואה , אבל אתה הכרחת אותי. יום אנוש - יום חזק וכבד. מוצא שפתי - שאמרתי לך: "הנה לא ידעתי דבר כי נער אנכי" (יר' א , ו). ויונתן תרגם: "ואנא לא עכיבית על מימרך לאתנבאה עליהון לאתבותהון לדחלתך וליום ביש דאת מייתי עליהון לא חמידית את גלי קדמך אפקות שפוותי גלי קדמך הוה".

ואני לא אצתי מרועה אחריך - הטעם: לא הייתי מהיר וזריז להיות רועה ומנהיג ומוכיח לעם הזה אחריך , כי קשה עלי זה מאד; אבל ההכרח יביאני לזה. וטעם ויום אנוש לא התאויתי - זה הוא אחד מן ההכרחים; כי בעבור שיום תאר מוכן להם , והוא חרבן הבית , ואם הם ישמעו להנהגתו ימלטו , והיה מוכרח הוא שינהיגם בעצה טובה ויוכיחם על טעותם; אבל לא התאוה בזה היום עד שיצטרך לזה.

ואני. אצתי - מגזרת "והנוגשים אצים בעם" (ראה שמ' ה , יג). והטעם רוצה לאמר: כל זה הרע שהיה לי , לא היה לי בפשעי; כי מתחלה , כאשר הכינות אותי לנביא , לא מהרתי אני מהיות רועה אחריך; והטעם: שאהיה נביאך , להוכיח זה העם. מוצא שפתי - שֵם; והטעם , שהייתי מונע אותי מהיותי נביא. נכח פניך היה - וזה אמר , בעבור שענה לַשם בעת שהזמינו לנביא: "אהה יי' אלהים... לא ידעתי דבר" (יר' א , ו); כי נראה מהפסוקים ההם , כי מוכרח הלך להוכיח ישראל.

ואני לא אצתי מרעה אחריך - לא הפצרתי אותך מהיות רועה ישראל אחריך , אלא אתה שמתני נביא להם בעל כרחי; והוא כמו "ויאיצו המלאכים" (בר' יט , טו). ויום אנוש - זה , שיש לי על נביאותי , לא התאויתי לו. אתה ידעת מוצא שפתי - כמה פייסתיך שלא תשלחיני נביא להם. או יש לומר: יום אנוש שלהם , יום פורענותם , לא התאויתי שתביאהו עליהם; אתה ידעת מוצא שפתיי - כמה פעמים נתחננתי לפניך שתמחול להם ולא תחריבם , והיו משלמים לי רעה תחת טובה.