תנ"ך - ואני
לא־אצתי׀
מרעה
אחריך
ויום
אנוש
לא
התאויתי
אתה
ידעת
מוצא
שפתי
נכח
פניך
היה:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
וַאֲנִ֞י
לֹא־אַ֣צְתִּי׀
מֵרֹעֶ֣ה
אַחֲרֶ֗יךָ
וְי֥וֹם
אָנ֛וּשׁ
לֹ֥א
הִתְאַוֵּ֖יתִי
אַתָּ֣ה
יָדָ֑עְתָּ
מוֹצָ֣א
שְׂפָתַ֔י
נֹ֥כַח
פָּנֶ֖יךָ
הָיָֽה:
(ירמיהו פרק יז פסוק טז)
וַאֲנִי
לֹא־אַצְתִּי׀
מֵרֹעֶה
אַחֲרֶיךָ
וְיוֹם
אָנוּשׁ
לֹא
הִתְאַוֵּיתִי
אַתָּה
יָדָעְתָּ
מוֹצָא
שְׂפָתַי
נֹכַח
פָּנֶיךָ
הָיָה:
(ירמיהו פרק יז פסוק טז)
ואני
לא־אצתי׀
מרעה
אחריך
ויום
אנוש
לא
התאויתי
אתה
ידעת
מוצא
שפתי
נכח
פניך
היה:
(ירמיהו פרק יז פסוק טז)
ואני
לא־אצתי׀
מרעה
אחריך
ויום
אנוש
לא
התאויתי
אתה
ידעת
מוצא
שפתי
נכח
פניך
היה:
(ירמיהו פרק יז פסוק טז)
וַאֲנָא
לָא
עַכֵּיבִית
עַל
מֵימְרָך
מִלְאִתנַבָּאָה
עֲלֵיהוֹן
לְאָתָבוּתְהוֹן
לְדַחלְתָך
וּליוֹם
בִּישׁ
דְּאַתּ
מֵיתֵי
עֲלֵיהוֹן
לָא
חַמֵידִית
אַתּ
גְּלֵי
קֳדָמָך
אַפָּקוּת
סִפוָתִי
גְּלֵי
קֳדָמָך
הֲוָה
:
ואני
-
ס"ז
ראשי
פסוקים:
ראה
יר'
א
,
יח.
מרעה
-
ב'
וחסר:
יר'
יז
,
טז;
קה'
יב
,
יא.
אנוש
-
ד'
(בנביאים):
יש'
יז
,
יא;
יר'
יז
,
טז;
ל
,
יב
,
טו.
מרעה
ב'
וחס'
ואני
לא
אצתי
נתנו
מרעה.
ואני
לא
מיהרתי
לזרזך
להביאם
,
מהיות
רועה
טוב
מחזר
אחריך
לבקש
עליהם
רחמים.
ויום
אנוש
-
[חולי]
של
פורענותם
-
לא
התאויתי.
[ויונתן
תרגם:
"ואנא
לא
עכבית
על
מימרך
מלהתנבאה
עליהון
לאתבותהון
לדחלתך".
ולפי
התרגום
יהיה
אצתי
-
לשון
עכוב
,
כלומר:
לא
עכבתי
מלומר
להם
שליחותיך
ולהשיבם
אליך
,
אם
היו
שומעים
אלי.]
מוצא
שפתיי
נוכח
פניך
היה
-
להשיב
את
חמתך
מהם.
ואני
לא
אצתי
מרועה
אחריך
-
כלומר:
לא
מיהרתי
לבקש
ממך
שתשימני
עליהם
לנביא
רועה
,
להתנבאות
עליהם
נבואה
של
פורענות
,
ואני
לא
מיהרתי
לבקש
לפניך
על
אותו
פורענות
שיבא;
כלומר:
אם
הם
מתאווים
לראותו
,
"איה
דבר
יי'
יבא
(בנוסחנו:
יבוא)
נא"
(לעיל
,
טו)
,
אני
איני
מתאוה
לראותו!
כשם
שמפרש
והולך:
ויום
אנוש
לא
התאויתי.
אתה
ידעת
מוצא
שפתי
נוכח
פניך
היה
-
שאני
מתפלל
עליהם
לטובה
שלא
יבוא
הפורענות;
נוכח
פניך
היה
-
כלומר:
גלוי
לפניך.
ואני
לא
אצתי
-
לא
דחקתי
עצמי
ולא
דאגתי
מזה
הדבר
שאהיה
רועה
אחריך
,
כלומר
,
שאהיה
נביא.
ויום
אנוש
לא
התאויתי
-
כי
ידעתי
כי
יום
אנוש
יהיה
לי
יום
הנבואה
,
אבל
אתה
הכרחת
אותי.
יום
אנוש
-
יום
חזק
וכבד.
מוצא
שפתי
-
שאמרתי
לך:
"הנה
לא
ידעתי
דבר
כי
נער
אנכי"
(יר'
א
,
ו).
ויונתן
תרגם:
"ואנא
לא
עכיבית
על
מימרך
לאתנבאה
עליהון
לאתבותהון
לדחלתך
וליום
ביש
דאת
מייתי
עליהון
לא
חמידית
את
גלי
קדמך
אפקות
שפוותי
גלי
קדמך
הוה".
ואני
לא
אצתי
מרועה
אחריך
-
הטעם:
לא
הייתי
מהיר
וזריז
להיות
רועה
ומנהיג
ומוכיח
לעם
הזה
אחריך
,
כי
קשה
עלי
זה
מאד;
אבל
ההכרח
יביאני
לזה.
וטעם
ויום
אנוש
לא
התאויתי
-
זה
הוא
אחד
מן
ההכרחים;
כי
בעבור
שיום
תאר
מוכן
להם
,
והוא
חרבן
הבית
,
ואם
הם
ישמעו
להנהגתו
ימלטו
,
והיה
מוכרח
הוא
שינהיגם
בעצה
טובה
ויוכיחם
על
טעותם;
אבל
לא
התאוה
בזה
היום
עד
שיצטרך
לזה.
ואני.
אצתי
-
מגזרת
"והנוגשים
אצים
בעם"
(ראה
שמ'
ה
,
יג).
והטעם
רוצה
לאמר:
כל
זה
הרע
שהיה
לי
,
לא
היה
לי
בפשעי;
כי
מתחלה
,
כאשר
הכינות
אותי
לנביא
,
לא
מהרתי
אני
מהיות
רועה
אחריך;
והטעם:
שאהיה
נביאך
,
להוכיח
זה
העם.
מוצא
שפתי
-
שֵם;
והטעם
,
שהייתי
מונע
אותי
מהיותי
נביא.
נכח
פניך
היה
-
וזה
אמר
,
בעבור
שענה
לַשם
בעת
שהזמינו
לנביא:
"אהה
יי'
אלהים...
לא
ידעתי
דבר"
(יר'
א
,
ו);
כי
נראה
מהפסוקים
ההם
,
כי
מוכרח
הלך
להוכיח
ישראל.
ואני
לא
אצתי
מרעה
אחריך
-
לא
הפצרתי
אותך
מהיות
רועה
ישראל
אחריך
,
אלא
אתה
שמתני
נביא
להם
בעל
כרחי;
והוא
כמו
"ויאיצו
המלאכים"
(בר'
יט
,
טו).
ויום
אנוש
-
זה
,
שיש
לי
על
נביאותי
,
לא
התאויתי
לו.
אתה
ידעת
מוצא
שפתי
-
כמה
פייסתיך
שלא
תשלחיני
נביא
להם.
או
יש
לומר:
יום
אנוש
שלהם
,
יום
פורענותם
,
לא
התאויתי
שתביאהו
עליהם;
אתה
ידעת
מוצא
שפתיי
-
כמה
פעמים
נתחננתי
לפניך
שתמחול
להם
ולא
תחריבם
,
והיו
משלמים
לי
רעה
תחת
טובה.