תנ"ך - והיה
אם־שמע
תשמעון
אלי
נאם־ה'
לבלתי׀
הביא
משא
בשערי
העיר
הזאת
ביום
השבת
ולקדש
את־יום
השבת
לבלתי
עשות־בה
בו
כל־מלאכה:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
וְ֠הָיָה
אִם־שָׁמֹ֨עַ
תִּשְׁמְע֤וּן
אֵלַי֙
נְאֻם־יְהוָ֔ה
לְבִלְתִּ֣י׀
הָבִ֣יא
מַשָּׂ֗א
בְּשַׁעֲרֵ֛י
הָעִ֥יר
הַזֹּ֖את
בְּי֣וֹם
הַשַּׁבָּ֑ת
וּלְקַדֵּשׁ֙
אֶת־י֣וֹם
הַשַּׁבָּ֔ת
לְבִלְתִּ֥י
עֲשֽׂוֹת־בֹּ֖ה
בּ֖וֹ
כָּל־מְלָאכָֽה:
(ירמיהו פרק יז פסוק כד)
וְהָיָה
אִם־שָׁמֹעַ
תִּשְׁמְעוּן
אֵלַי
נְאֻם־יְהוָה
לְבִלְתִּי׀
הָבִיא
מַשָּׂא
בְּשַׁעֲרֵי
הָעִיר
הַזֹּאת
בְּיוֹם
הַשַּׁבָּת
וּלְקַדֵּשׁ
אֶת־יוֹם
הַשַּׁבָּת
לְבִלְתִּי
עֲשׂוֹת־בֹּה
בּוֹ
כָּל־מְלָאכָה:
(ירמיהו פרק יז פסוק כד)
והיה
אם־שמע
תשמעון
אלי
נאם־ה'
לבלתי׀
הביא
משא
בשערי
העיר
הזאת
ביום
השבת
ולקדש
את־יום
השבת
לבלתי
עשות־בה
בו
כל־מלאכה:
(ירמיהו פרק יז פסוק כד)
והיה
אם־שמע
תשמעון
אלי
נאם־יהוה
לבלתי׀
הביא
משא
בשערי
העיר
הזאת
ביום
השבת
ולקדש
את־יום
השבת
לבלתי
עשות־בה
בו
כל־מלאכה:
(ירמיהו פרק יז פסוק כד)
וִיהֵי
אִם
קַבָּלָא
תְקַבְּלוּן
לְמֵימְרִי
אֲמַר
יְיָ
בְּדִיל
דְּלָא
לְאַעָלָא
מַטוּל
בְּתַרעֵי
קַרתָּא
הָדָא
בְּיוֹמָא
דְשַׁבְּתָא
וּלקַדָּשָׁא
יָת
יוֹמָא
דְשַׁבְּתָא
בְּדִיל
דְּלָא
לְמֶעֱבַד
בַּהּ
כָּל
עֲבִידָא
:
שמע
-
ה'
חסר:
שמ'
כב
,
כב;
*דב'
א
,
טז;
יא
,
יג;
ש"א
כג
,
י;
יר'
יז
,
כד.
תשמעון
-
ו':
דב'
ז
,
יב;
ח
,
כ;
יר'
יז
,
כד;
*זכ'
ו
,
טו;
דנ'
ג
,
ה
,
טו.
הביא
-
ח'
בקמץ:
ראה
לעיל
,
יח.
שמע
-
[ה'
חס'];
תשמעון
-
ו';
הביא
-
[ח'];
בה
-
בו
קרי.
עשות
בה
כל
מלאכה
-
בה
כתוב
,
וקרי
בו
,
ושניהם
נכונים;
כי
ימצא
שבת
לשון
זכר
ולשון
נקבה:
לשון
נקבה
ברוב
,
ולשון
זכר
-
"כל
שומר
שבת
מחללו"
(יש'
נו
,
ו).
ומה
שאמר
ובאו
בשערי
העיר
הזאת
-
רוצה
לומר:
ובאו
ויצאו
,
כמו
שאמר
"אשר
יבאו
בו
מלכי
יהודה
ואשר
יצאו
בו"
(לעיל
,
יט).
ומה
שצוה
להזהירם
על
השבת
,
והיו
כמה
עבירות
אחרות
בידם
ואף
עבודה
זרה
-
לפי
ששמירת
שבת
עיקר
גדול
באמונת
האל
,
בחדוש
העולם
ובאמונה
באותות
ובמופתים
ובקיום
כל
התורה;
וכל
המשמר
את
השבת
באמונה
ישרה
,
לא
במהרה
הוא
חוטא
בשאר
מצוות.
ואמרו
רבותינו
ז"ל
(ראה
שבת
קיח
,
ב):
כל
המשמר
את
השבת
כהלכתה
,
אפילו
עבד
עבודה
זרה
כדור
אנוש
,
מוחלין
לו
,
שנאמר
"אשרי
אנוש
יעשה
זאת
ובן
אדם
יחזיק
בה
כל
שומר
שבת
מחללו"
(יש'
נו
,
ב):
אל
תקרי
'מחללו'
אלא
'מחול
לו'.
והמצוה
הראשונה
שנצטוו
ישראל
קודם
מתן
תורה
היא
השבת
(ראה
שמ'
טז
,
כה
-
כו
,
כט
-
ל).
ואתה
תראה
כמה
גדולה
שמירת
שבת
,
שהרי
תלה
חרבן
ירושלם
בשמירת
שבת.
ומפסוק
"והצתי
אש
בשעריה
ואכלה
ארמנות
ירושלם"
(להלן
,
כז)
למדו
רבותינו
ז"ל
רמז
,
ואמרו
(ראה
שבת
קיט
,
ב):
אין
הדליקה
מצויה
אלא
בבית
שיש
בו
חלול
שבת.
ואמרו
(ראה
שם):
מאי
"לא
תכבה"
(להלן
,
כז)?
בשעה
שאין
בני
אדם
מצויין
לכבותה.
והנה
הפרשה
מבוארת.