תנ"ך - והיה כערער בערבה ולא יראה כי־יבוא טוב ושכן חררים במדבר ארץ מלחה ולא תשב: ס

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וְהָיָה֙ כְּעַרְעָ֣ר בָּעֲרָבָ֔ה וְלֹ֥א יִרְאֶ֖ה כִּֽי־יָ֣בוֹא ט֑וֹב וְשָׁכַ֤ן חֲרֵרִים֙ בַּמִּדְבָּ֔ר אֶ֥רֶץ מְלֵחָ֖ה וְלֹ֥א תֵשֵֽׁב: ס (ירמיהו פרק יז פסוק ו)

טקסט וניקוד:

וְהָיָה כְּעַרְעָר בָּעֲרָבָה וְלֹא יִרְאֶה כִּי־יָבוֹא טוֹב וְשָׁכַן חֲרֵרִים בַּמִּדְבָּר אֶרֶץ מְלֵחָה וְלֹא תֵשֵׁב: ס (ירמיהו פרק יז פסוק ו)

טקסט בלבד:

והיה כערער בערבה ולא יראה כי־יבוא טוב ושכן חררים במדבר ארץ מלחה ולא תשב: ס (ירמיהו פרק יז פסוק ו)

תיקון קוראים:

והיה כערער בערבה ולא יראה כי־יבוא טוב ושכן חררים במדבר ארץ מלחה ולא תשב: ס (ירמיהו פרק יז פסוק ו)
וִיהֵי כְּעַכּוֹבִיתָא בְמֵישְׁרָא וְלָא יִחזֵי אֲרֵי יֵיתֵי טוּבָא וְיִשׁרֵי דְלָא וְלַד בְּמַדבְּרָא כַּאֲרַע סְדוֹם דְּלָא אִתיַתַּבַת :

ולא יראה - ו': דב' כג , טו; *יר' יז , ו , ח (קרי); כט , לב; תה' פט , מט; איוב כב , יד. ולא תשב - ד': דב' כח , ל; יר' יז , ו; נ , לט; יח' כט , יא.

ולא יראה - ו'; חררים - ל'; ולא תשב - ד'.

כערער - כעץ יחידי; לשון "ערירי" (בר' טו , ב). [ויש אומרים: 'דגאשטיה' בלעז (הרוס , מקולקל). ומנחם (מחברת: 'ער') פירש: שם עץ מעצי היער ו'ערער' שמו; וכן פירש "כערער (בנוסחנו: כערוער) במדבר" (יר' מח , ו): עץ אחד מעצי היער. בערבה - לשון מישור.] חרירים - יובש , כמו "חרה מני חורב" (איוב ל , ל). [ ארץ מליחה - ] ארץ שהיא מלחה ולא תהא מיושבת.

והיה כערער בערבה. ערער - יחיד; כמה דאמר "פנה אל תפילת הערער" (תה' קב , יח). כלומר: כאילן העומד יחיד בערבה , במדבר , וכל הרוחות שבעולם באות ונושבות בו ועוקרות והופכות אותו על פניו. ולא יראה כי יבא (בנוסחנו: יבוא) טוב - לא יראה בשנים הטובות שהבטחתי לשומרי שמיטות , דכתיב "וזרעתם את השנה השמינית ואכלתם מן התבואה ישן עד השנה התשיעית עד בוא תבואתה תאכלו ישן" (וי' כה , כב). חרירים - אילנות של להבת; והוא לשון שריפה , כמו "וחרה נחושתה" (יח' כד , יא). ארץ מליחה לא תשב - שאינה מיושבת. וי"ו זו של ולא תשב - כמו וי"ו של "ויהי לי לישועה" (שמ' טו , ב) , שפתרונו: היה לי לישועה.

והיה כערער בערבה - תרגם יונתן: "כעכוביתא במישרא"; ופירש רבינו האיי ז"ל: 'עכבית' הוא קוץ מבחוץ , ומבפנים פרי נאכל , ונקרא 'ערער'. ולא יראה - על דרך הַשְאָלה. כי יבוא טוב - הוא המטר. ושכן חררים - שהעץ ההוא ישכון במקום שהוא חררים , וזהו במדבר , במקום שלא יפול שם מטר מרוב החום. וחררים - עניין שריפה ודליקה מרוב חמימות; מן "ועצמי חרה מני חורב" (איוב ל , ל); "וחרה נחשתה" (יח' כד , יא); "נחר מפוח" (יר' ו , כט). חררים - שֵם בשקל "חצרים" (יש' מב , יא); וכפל העניין במלות שונות , ואמר: ארץ מלחה לא (בנוסחנו: ולא) תשב. ומלחה - תואר לארץ , שלא תצמיח ונגזרה מן היישוב; וכן "ברית מלח" (במ' יח , יט) - ברית נגזר; וכן "ארץ פרי למלחה" (תה' קז , לד). ויונתן תרגם: "כארע סדום דלא אתייתבת". והמשיל האדם שיסיר בטחונו מהאל בזה העץ שאינו מתלחלח , אלא ביובש כל זמן , ואע"פ שאינו מת; כן האדם הרע יהיה ברע כל ימיו ויבחר מות מחיים (ע"פ יר' ח , ג).

ולא יראה וגו' - כנוי לערער , שהוא המשל , ואַחַר בנמשל; והעֵד , אמרוֹ בהֶפכו על העץ הלח: "ולא יראה כי יבא חום" (להלן , ח); והטעם: לא ישיגהו טוב. והטוב לעץ הוא הלחות והקור מטבע המים , הפך החום שהוא רע לו; ובכאן היו טוב ו"חום" מתנגדים מצד המתחיב. ורבים כן לאין מספר בספר משלי , ואחד מהם: "פעלת צדיק לחיים תבואת רשע לחטאת" (מש' י , טז). וכן ושכן חררים וגו' - נופל תחלה לערער , ואחר לנמשל; וכן "ובשנת בצרת לא ידאג" וגו' (להלן , ח) - נופל תחלה לעץ הלח (ראה שם) , ואחר לנמשל; וזה , כי שנת בצרת הוא מצד הפסדים רבים יבאו בצמחים , כמו השדפון והירקון וזולת זה. ואין קושיא מאמרו על העץ "לא ידאג" , כי זה נכון מאד בלשונות , ואין זה יותר זר מהניחנו עליהם ועל הדומים להם שם ה'מות' , כמו "למה נמות לעיניך גם אנחנו גם אדמתינו" (בר' מז , יט); וכתוב בהפך "ואתה מחיה את כולם" (נחמ' ט , ו). ובכלל , כי דרך העברי , וגם כן ראוי בהגיון , לקרא ולתאר בכל תאר החי הצמחים , כי הצמח כולל לכל חי. ולכן נהגו הנביאים כלם לתאר האיש השלם בעץ לח , והסכל בעץ יבש; ויחזקאל באר זה יותר (ראה יח' כא , א - ה) , והראש - משה (ראה דב' כ , יט - כ). ובאור כל אלה הענינים 'אוצר יי'' יבא.

והיה. כערער - כפול , על דרך "תשגשגי" (יש' יז , יא). והוא תואר מגזרת "ערו ערו" (תה' קלז , ז) , והמתואר חסר; והטעם: כעץ מושחת במדבר; והענין , שהוא יבש ולא יוכל לעשות פרי. ואחרים (ראה רש"י ור' יוסף קרא) פרשו אותו 'יחיד' מגזרת "ערירים" (וי' כ , כ); אם כן יהיה כפול הפ"א. ואמר מפרש אחד (ראה השרשים: 'עור') , כי מלת ערער - מגזרת "מעיר" (יר' נ , ט); והטעם: כאיש ערער העומד במדבר , שהוא צועק תמיד ומתאוה לכל טוב. וזה הפירוש היה טוב בעיני לולי הפסוק הבא , "והיה כעץ שתול" (להלן , ח) , שנראה בעיני שהוא מראה ומורה על מלת 'ערער' שהוא עץ , והוא הפך ממנו. ולא יראה - הטעם: כי ירד הגשם ומטר על הארץ , שיועיל לעצים האחרים ואליו לא יועיל , ולא יהנה מהם שישוב לח לעולם. ושכן חררים - במקום חררים; והוא שם על לשון רבים מגזרת "והעצמות יחרו" (יח' כד , י) , והוא ענין יבושת ושריפה. מלחה - נשחתת , מלשון ארמית "די מלח היכלא מלחנא" (עז' ד , יד). או כמשמעו , מגזרת "מלח" (בר' יט , כו). ולא תשב - הטעם , שלא תתישב הארץ ההיא מאנשים. ורוב הפסוק כפול על רוע מזלו.

והיה כערער בערבה - תולעת הנמצאת באילנות היער ותמיד משמיע קול; וזה יורה עליו: "פנה אל תפילת הערער" (תה' קב , יח); והוא מצוי בארץ ערבה [ולא יראה כי יבא (בנוסחנו: יבוא) טוב] - ואינו רואה טובה לעולם. ושכן חררים במדבר - לשון "ועצמי חרה מני חרב" (איוב ל , ל) , שתדיר השמש מכה שם. והיא ארץ מליחה שאין בה יישוב.
ריכוז קישורים