תנ"ך - קדש ישראל לה' ראשית תבואתה כל־אכליו יאשמו רעה תבא אליהם נאם־ה': פ

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

קֹ֤דֶשׁ יִשְׂרָאֵל֙ לַיהוָ֔ה רֵאשִׁ֖ית תְּבוּאָתֹ֑ה כָּל־אֹכְלָ֣יו יֶאְשָׁ֔מוּ רָעָ֛ה תָּבֹ֥א אֲלֵיהֶ֖ם נְאֻם־יְהוָֽה: פ (ירמיהו פרק ב פסוק ג)

טקסט וניקוד:

קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַיהוָה רֵאשִׁית תְּבוּאָתֹה כָּל־אֹכְלָיו יֶאְשָׁמוּ רָעָה תָּבֹא אֲלֵיהֶם נְאֻם־יְהוָה: פ (ירמיהו פרק ב פסוק ג)

טקסט בלבד:

קדש ישראל לה' ראשית תבואתה כל־אכליו יאשמו רעה תבא אליהם נאם־ה': פ (ירמיהו פרק ב פסוק ג)

תיקון קוראים:

קדש ישראל ליהוה ראשית תבואתה כל־אכליו יאשמו רעה תבא אליהם נאם־יהוה: פ (ירמיהו פרק ב פסוק ג)
קֻדשָׁא אִנוּן בֵּית יִשׂרָאֵל קֳדָם יְיָ וְעַל בָּזְזֵיהוֹן מִתחַשׁבִין כְּדֵימַע אֲרָמוּת עַלְלָא דְּמַן דְּאָכֵיל מִנֵיהּ חַיָיב לִממָת וּכשֵׁירוּ חֲצָד עוֹמֶר אֲרָמוּתָא דְּעַד לָא מְקָרְבִין מִנֵיהּ כָּהֲנַיָא בְנֵי אַהֲרֹן קֻרבָּנָא עַל מַדבְּחָא כָּל דְּאָכֵיל מִנֵיהּ מִתחַיַיב אַף כֵּן כָּל בָּזְזֵיהוֹן דְּבֵית יִשׂרָאֵל יְחוּבוּן בִּשׁתָּא תֵּיתֵי עֲלֵיהוֹן אֲמַר יְיָ :

ראשית - כ"ח: בר' י , י; שמ' כג , יט; לד , כו; וי' ב , יב; כג , י; במ' טו , כ; כד , כ; דב' יח , ד; כא , יז; כו , י; לג , כא; ש"א טו , כא; יר' ב , ג; מט , לה; יח' כ , מ; מח , יד; עמ' ו , א; מי' א , יג; תה' עח , נא; קה , לו; קיא , י; מש' א , ז; ד , ז; ח , כב; יז , יד; איוב מ , יט; נחמ' י , לח; דה"ב לא , ה. תבואתה - ב' כתיב ה"א: יר' ב , ג; יח' מח , יח. תבא - ג' חסר בנביאייא: ש"ב יג , ה; מ"א כב , כה; יר' ב , ג. תבא - י"ז חסר: בר' מט , ו; שמ' כג , כז; וי' יב , ד; דב' א , לז; יז , יד; כג , כה , כו; כד , י; כז , ג; ש"ב יג , ה; מ"א כב , כה; יר' ב , ג; איוב א , ז; ב , ב; ג , כד; כט , יג; איכה א , כב. וכל משלי דכותהון בר מן ד' מלא: מש' ב , י; כב , כד; כד , כה; כז , י. תבא אליהם - ב' (בלישנא): שו' ט , נז; יר' ב , ג.

תבואתה ב' כת' ה' קדש ישראל והיה תבואתה ללחם.

תבואתה - ב' כת' ה'; תבא - ג' חס' בנבי'; תבא אליהם - ב'.

קדש ישראל - כתרומה. ראשית תבואתו (בנוסחנו: תבואתה) - כראשית קציר לפני העומר , שאסור באכילה והאוכלו מתחייב , כן כל אוכליו יאשמו. כן תירגם יונתן.

קודש ישראל ליי' - כלומר: באותו הזמן ובאותו הפרק כיניתי לכם השם הזה. ושמא תאמר: מה הנאה יש בו ומה טיבו של שם זה , לקרות אתכם 'קודש'? - דבר גדול הוא לכם: אילו לא חיללתם את שמכם בעבירות , הייתם כקודש! שהרי מה קודש - כל הנהנה ממנו חייב אשם , אף ישראל - כל אוכליו יאשמו (ראה במ"ר ב , יג). תבואתה - ה"א כתיב , כנגד ביכורים ושלש תרומות ומעשר ראשון , שנקראו כולם 'ראשית' (ראה שמ' כג , יט; במ' טו , כ; במ' יח; דב' יח , ד); ואית דמפיק מעשר ועייל ראשית הגז (ראה דב' יח , ד). רעה תבוא אליהם נאם יי' - באותו הפרק בדור המדבר (ראה לעיל , ב) אמר כך; ועכשיו , שעזבתם אותו ותקטרו לאלהים אחרים , "קורא לכל משפחות ממלכות" שיבואו ויתנו "איש כסאו פתח שערי ירושלם" (יר' א , טו).

קדש ישראל - ישראל נחשב כמו קדש , שלא יאכלנו זר. ומה שאמר ראשית תבואתה - הוא כפל עניין במלות שונות , כי התרומה , שהיא ראשית התבואה , היא קדש , וכל זרים אוכליו יש עליהם אשם; כן ישראל , אע"פ שהקדוש ברוך הוא מביא עליהם האויב הוא נענש עליהם , כי זוכר להם חסד נעורים , שהוא חסד האבות. כמו שראינו בסנחריב (ראה מ"ב יט , לה) , וכן בנבוכדנצר; ולעונש ישראל נחרבה בבל , כמו שכתוב (ראה יר' כה , יב - יד; נ , כח ואי'). תבואתה - כתוב בה"א מקום וי"ו , כמו "אהלה" (בר' יב , ח) והדומים לו. ויונתן תרגם קדש - התרומה , וראשית תבואתה - העומר , שתרגם כן: "קודשא אינון בית ישראל קדם יי' על בזזיהון כדמעא ארמות עללא דמאן דאכיל מיניה חייב לממת , וכשירו חצד עומר ארמותא דעד לא מקרבין מיניה כהניא בני אהרן קורבנא על מדבחא כל דאכיל מיניה מתחייב. אף כן כל בזזיהון דבית ישראל יחובון בישתא תיתי עליהון אמר יי'". יאשמו - האל"ף בשוא לבדו.

קדש - חסר כ"ף. ראשית תבואתו (בנוסחנו: תבואתה) - הוא התרומה והוא הקדש; והיא במיתה לזרים , על כן כל אוכליו יאשמו - לבד הראוים לאכול ממנו , והם הכהנים. ומלת יאשמו - ענין 'שממה' , כי 'אשם' ו'שמם' אחדים הם בפירוש. כן רעה תבא אל האויבים האוכלים ישראל שהם גוי קדוש , כמו שכתוב "כי עם קדוש אתה ליי' אלהיך" (דב' ז , ו).

קודש ישראל ליי' - מאז , והקדשתיך להיות קדש כראשית תבואתו (בנוסחנו: תבואתה) שזר האוכלה חייב מיתה; כך כל אוכליו יאשמו.
ריכוז קישורים