תנ"ך - ירמיהו פרק כב פסוק י - אל־תבכו למת ואל־תנדו לו בכו בכו להלך כי לא ישוב עוד וראה את־ארץ מולדתו:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

אַל־תִּבְכּ֣וּ לְמֵ֔ת וְאַל־תָּנֻ֖דוּ ל֑וֹ בְּכ֤וּ בָכוֹ֙ לַהֹלֵ֔ךְ כִּ֣י לֹ֤א יָשׁוּב֙ ע֔וֹד וְרָאָ֖ה אֶת־אֶ֥רֶץ מוֹלַדְתּֽוֹ: (ירמיהו פרק כב פסוק י)

טקסט וניקוד:

אַל־תִּבְכּוּ לְמֵת וְאַל־תָּנֻדוּ לוֹ בְּכוּ בָכוֹ לַהֹלֵךְ כִּי לֹא יָשׁוּב עוֹד וְרָאָה אֶת־אֶרֶץ מוֹלַדְתּוֹ: (ירמיהו פרק כב פסוק י)

טקסט בלבד:

אל־תבכו למת ואל־תנדו לו בכו בכו להלך כי לא ישוב עוד וראה את־ארץ מולדתו: (ירמיהו פרק כב פסוק י)

תיקון קוראים:

אל־תבכו למת ואל־תנדו לו בכו בכו להלך כי לא ישוב עוד וראה את־ארץ מולדתו: (ירמיהו פרק כב פסוק י)
לָא תִבכּוֹן עַל מִית וְלָא תִדווֹן עֲלוֹהִי בְּכוֹ מִבכָּא לִדגָלֵי אֲרֵי לָא יְתוּב עוֹד וְיִחזֵי יָת אֲרַע יַלָדוּתֵיהּ :

למת - ב': דב' כו , יד; יר' כב , י. וחד: לָמת - דב' יד , א. בכו - ה' כתיב ו"ו (בלישנא): יש' ל , יט; יר' כב , י; נ , ד; מי' א , י; איכה א , ב.

למת ב' ולא נתתי ממנו אל תבכו. וחד בין עיניכם לָמת.

למת - ב'; בכו - ה' כת' ו'.

אל תבכו למת - ליהויקים , שימות לפני השער כשיסחבוהו להגלותו (ראה להלן , יט). בכו [תבכו] להולך - ליהויכין ולצדקיהו. אמור מעתה: חביבה מיתתו של יהויקים , שנאמר בו "ונבלתו תהיה מושלכת לחורב ביום ולקרח בלילה" (יר' לו , ל) , מחייו של יהויכין , שנאמר בו "וארוחתו ארוחת תמיד" וגו' (יר' נב , לד; ראה ספ"ד מג).

אל תבכו למת - זה יהויקים , כמו שמפרש למטה בעיניין "כה אמר יי' אל יהויקים בן יאשיהו מלך יהודה לא יספדו לו הוי אחי והוי אחות... קבורת חמור יקבר סחוב והשלך" (להלן , יח - יט). בכו בכה (בנוסחנו: בכוֹ) להולך - זה צדקיה , שלא שב עוד וראה את ארץ מולדתו (ראה יר' נב , יא).

אל תבכו למת - למי שימות מבית דוד שזכר (ראה יר' כא , יב); והוא יהויקים , שמת בדרך , כשהיו מוציאים אותו מירושלם להגלותו. אמר: אל תבכו לו; כיון שמת , טוב הוא לו משיגלה ויחיה חיי צער ובזיון כמו יהויכין. ואמר בעבור יהויקים: אל תבכו ואל תנודו לו , כי טובה היא מיתתו. אלא למי ראוי שתבכו? - למי שהוא הולך בגלות , כי לא ישוב עוד וראה את ארץ מולדתו; וזהו יהויכין , שהגלו אותו לבבל ושם מת , והיה בבית הכלא שלשים ושבע שנה (ראה יר' נב , לא) - לו ראוי לבכות. ודרשו רבותינו ז"ל (ראה מו"ק כז , ב): אל תבכו למת יותר מדאי , ואל תנודו לו יותר מכשיעור; כיצד? שלשה לבכי , שבעה להספד , שלשים לגיהוץ ולתספורת. ואמרו (שם): בכו בכה להולך בלא בנים. בכו בכו - מקור בוי"ו מקום ה"א למ"ד הפועל.

אל תבכו וגו'. להולך - אחרי כן יפרשהו , והוא שלום בן יאשיהו. וכבר נקרא שמו "יהואחז" (מ"ב כג , ל) , ואין תֵמה אם נקרא שני שמות , או ארבעה. וגם כהם , על דרך משל ועל דרך 'דברה תורה כלשון בני אדם' (ראה ברכות לא , ב) , הונחו שמות רבים לשם יתברך , וגם לענינים מאתו יתברך. ובאור כל זה 'אוצר יי'' יבא.

אל. תנודו - כמו 'תקוננו'; וכמוהו "לבוא לנוד לו ולנחמו" (איוב ב , יא). והטעם: לא תבכו ולא תקוננו עליו , כי אַשְרֵהו שמת , שלא יראה בחייו צער הגלות; רק בכו להולך - בגלות. וזאת על יהואחז , שהגלה פרעה נכה לארצו , כמו שמפורש באחרית ספר מלכים היטב (ראה מ"ב כג , לג - לד); וקרָאוֹ הפסוק הבא "שַלּוּם" (להלן , יא) , בשם אחר. וכן מנהג הכתוב , שנמצא לאדם אחד שני שמות , בהרבה מקומות.

אל תבכו למת ואל תנודו לו - זה יהויקים , שמת ולא הלך בגולה (ראה מ"ב כד , ו). בכו - תבכו. להולך - בגולה; זה יכניה בנו (ראה מ"ב כד , יב , טו) וצדקיהו (ראה מ"ב כה , ו). שיותר צער יהיה להם בגולה מיהויקים שמת; וגדול צער הגולֶה מצער המת.