תנ"ך - ירמיהו פרק כב פסוק י - אל־תבכו
למת
ואל־תנדו
לו
בכו
בכו
להלך
כי
לא
ישוב
עוד
וראה
את־ארץ
מולדתו:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
אַל־תִּבְכּ֣וּ
לְמֵ֔ת
וְאַל־תָּנֻ֖דוּ
ל֑וֹ
בְּכ֤וּ
בָכוֹ֙
לַהֹלֵ֔ךְ
כִּ֣י
לֹ֤א
יָשׁוּב֙
ע֔וֹד
וְרָאָ֖ה
אֶת־אֶ֥רֶץ
מוֹלַדְתּֽוֹ:
(ירמיהו פרק כב פסוק י)
אַל־תִּבְכּוּ
לְמֵת
וְאַל־תָּנֻדוּ
לוֹ
בְּכוּ
בָכוֹ
לַהֹלֵךְ
כִּי
לֹא
יָשׁוּב
עוֹד
וְרָאָה
אֶת־אֶרֶץ
מוֹלַדְתּוֹ:
(ירמיהו פרק כב פסוק י)
אל־תבכו
למת
ואל־תנדו
לו
בכו
בכו
להלך
כי
לא
ישוב
עוד
וראה
את־ארץ
מולדתו:
(ירמיהו פרק כב פסוק י)
אל־תבכו
למת
ואל־תנדו
לו
בכו
בכו
להלך
כי
לא
ישוב
עוד
וראה
את־ארץ
מולדתו:
(ירמיהו פרק כב פסוק י)
לָא
תִבכּוֹן
עַל
מִית
וְלָא
תִדווֹן
עֲלוֹהִי
בְּכוֹ
מִבכָּא
לִדגָלֵי
אֲרֵי
לָא
יְתוּב
עוֹד
וְיִחזֵי
יָת
אֲרַע
יַלָדוּתֵיהּ
:
למת
-
ב':
דב'
כו
,
יד;
יר'
כב
,
י.
וחד:
לָמת
-
דב'
יד
,
א.
בכו
-
ה'
כתיב
ו"ו
(בלישנא):
יש'
ל
,
יט;
יר'
כב
,
י;
נ
,
ד;
מי'
א
,
י;
איכה
א
,
ב.
למת
ב'
ולא
נתתי
ממנו
אל
תבכו.
וחד
בין
עיניכם
לָמת.
למת
-
ב';
בכו
-
ה'
כת'
ו'.
אל
תבכו
למת
-
ליהויקים
,
שימות
לפני
השער
כשיסחבוהו
להגלותו
(ראה
להלן
,
יט).
בכו
[תבכו]
להולך
-
ליהויכין
ולצדקיהו.
אמור
מעתה:
חביבה
מיתתו
של
יהויקים
,
שנאמר
בו
"ונבלתו
תהיה
מושלכת
לחורב
ביום
ולקרח
בלילה"
(יר'
לו
,
ל)
,
מחייו
של
יהויכין
,
שנאמר
בו
"וארוחתו
ארוחת
תמיד"
וגו'
(יר'
נב
,
לד;
ראה
ספ"ד
מג).
אל
תבכו
למת
-
זה
יהויקים
,
כמו
שמפרש
למטה
בעיניין
"כה
אמר
יי'
אל
יהויקים
בן
יאשיהו
מלך
יהודה
לא
יספדו
לו
הוי
אחי
והוי
אחות...
קבורת
חמור
יקבר
סחוב
והשלך"
(להלן
,
יח
-
יט).
בכו
בכה
(בנוסחנו:
בכוֹ)
להולך
-
זה
צדקיה
,
שלא
שב
עוד
וראה
את
ארץ
מולדתו
(ראה
יר'
נב
,
יא).
אל
תבכו
למת
-
למי
שימות
מבית
דוד
שזכר
(ראה
יר'
כא
,
יב);
והוא
יהויקים
,
שמת
בדרך
,
כשהיו
מוציאים
אותו
מירושלם
להגלותו.
אמר:
אל
תבכו
לו;
כיון
שמת
,
טוב
הוא
לו
משיגלה
ויחיה
חיי
צער
ובזיון
כמו
יהויכין.
ואמר
בעבור
יהויקים:
אל
תבכו
ואל
תנודו
לו
,
כי
טובה
היא
מיתתו.
אלא
למי
ראוי
שתבכו?
-
למי
שהוא
הולך
בגלות
,
כי
לא
ישוב
עוד
וראה
את
ארץ
מולדתו;
וזהו
יהויכין
,
שהגלו
אותו
לבבל
ושם
מת
,
והיה
בבית
הכלא
שלשים
ושבע
שנה
(ראה
יר'
נב
,
לא)
-
לו
ראוי
לבכות.
ודרשו
רבותינו
ז"ל
(ראה
מו"ק
כז
,
ב):
אל
תבכו
למת
יותר
מדאי
,
ואל
תנודו
לו
יותר
מכשיעור;
כיצד?
שלשה
לבכי
,
שבעה
להספד
,
שלשים
לגיהוץ
ולתספורת.
ואמרו
(שם):
בכו
בכה
להולך
בלא
בנים.
בכו
בכו
-
מקור
בוי"ו
מקום
ה"א
למ"ד
הפועל.
אל
תבכו
וגו'.
להולך
-
אחרי
כן
יפרשהו
,
והוא
שלום
בן
יאשיהו.
וכבר
נקרא
שמו
"יהואחז"
(מ"ב
כג
,
ל)
,
ואין
תֵמה
אם
נקרא
שני
שמות
,
או
ארבעה.
וגם
כהם
,
על
דרך
משל
ועל
דרך
'דברה
תורה
כלשון
בני
אדם'
(ראה
ברכות
לא
,
ב)
,
הונחו
שמות
רבים
לשם
יתברך
,
וגם
לענינים
מאתו
יתברך.
ובאור
כל
זה
'אוצר
יי''
יבא.
אל.
תנודו
-
כמו
'תקוננו';
וכמוהו
"לבוא
לנוד
לו
ולנחמו"
(איוב
ב
,
יא).
והטעם:
לא
תבכו
ולא
תקוננו
עליו
,
כי
אַשְרֵהו
שמת
,
שלא
יראה
בחייו
צער
הגלות;
רק
בכו
להולך
-
בגלות.
וזאת
על
יהואחז
,
שהגלה
פרעה
נכה
לארצו
,
כמו
שמפורש
באחרית
ספר
מלכים
היטב
(ראה
מ"ב
כג
,
לג
-
לד);
וקרָאוֹ
הפסוק
הבא
"שַלּוּם"
(להלן
,
יא)
,
בשם
אחר.
וכן
מנהג
הכתוב
,
שנמצא
לאדם
אחד
שני
שמות
,
בהרבה
מקומות.
אל
תבכו
למת
ואל
תנודו
לו
-
זה
יהויקים
,
שמת
ולא
הלך
בגולה
(ראה
מ"ב
כד
,
ו).
בכו
-
תבכו.
להולך
-
בגולה;
זה
יכניה
בנו
(ראה
מ"ב
כד
,
יב
,
טו)
וצדקיהו
(ראה
מ"ב
כה
,
ו).
שיותר
צער
יהיה
להם
בגולה
מיהויקים
שמת;
וגדול
צער
הגולֶה
מצער
המת.