תנ"ך - הדבר אשר־היה אל־ירמיהו מאת ה' אחר׀ שלח אתו נבוזראדן רב־טבחים מן־הרמה בקחתו אתו והוא־אסור באזקים בתוך כל־גלות ירושלם ויהודה המגלים בבלה:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

הַדָּבָ֞ר אֲשֶׁר־הָיָ֤ה אֶֽל־יִרְמְיָ֙הוּ֙ מֵאֵ֣ת יְהוָ֔ה אַחַ֣ר׀ שַׁלַּ֣ח אֹת֗וֹ נְבוּזַרְאֲדָ֛ן רַב־טַבָּחִ֖ים מִן־הָרָמָ֑ה בְּקַחְתּ֣וֹ אֹת֗וֹ וְהֽוּא־אָס֤וּר בָּֽאזִקִּים֙ בְּת֨וֹךְ כָּל־גָּל֤וּת יְרוּשָׁלִַם֙ וִֽיהוּדָ֔ה הַמֻּגְלִ֖ים בָּבֶֽלָה: (ירמיהו פרק מ פסוק א)

טקסט וניקוד:

הַדָּבָר אֲשֶׁר־הָיָה אֶל־יִרְמְיָהוּ מֵאֵת יְהוָה אַחַר׀ שַׁלַּח אֹתוֹ נְבוּזַרְאֲדָן רַב־טַבָּחִים מִן־הָרָמָה בְּקַחְתּוֹ אֹתוֹ וְהוּא־אָסוּר בָּאזִקִּים בְּתוֹךְ כָּל־גָּלוּת יְרוּשָׁלִַם וִיהוּדָה הַמֻּגְלִים בָּבֶלָה: (ירמיהו פרק מ פסוק א)

טקסט בלבד:

הדבר אשר־היה אל־ירמיהו מאת ה' אחר׀ שלח אתו נבוזראדן רב־טבחים מן־הרמה בקחתו אתו והוא־אסור באזקים בתוך כל־גלות ירושלם ויהודה המגלים בבלה: (ירמיהו פרק מ פסוק א)

תיקון קוראים:

הדבר אשר־היה אל־ירמיהו מאת יהוה אחר׀ שלח אתו נבוזראדן רב־טבחים מן־הרמה בקחתו אתו והוא־אסור באזקים בתוך כל־גלות ירושלם ויהודה המגלים בבלה: (ירמיהו פרק מ פסוק א)
פִּתגָם נְבוּאָה דַּהֲוָה עִם יִרמְיָה מִן קֳדָם יְיָ בָּתַר דִּשׁלַח יָתֵיהּ נְבוּזַראֲדָן רַב קָטוֹלַיָא מִן רָמְתָא כַּד דְּבַר יָתֵיהּ וְהוּא אֲסִיר בְּעִזקַיָא בְּגוֹ כָל גָּלוּת יְרוּשׁלֶם וִיהוּדָה דְּאִתַּגלִיאוּ לְבָבֶל :

הדבר - ד' בטעמא (גרשיים בראש פסוק): יר' כה , א; לב , א; מ , א; נא , נט. בקחתו - ב': בר' כה , כ; יר' מ , א. בבלה - כ"ט (בלישנא): ראה יר' כ , ד.

הדבר - ד' בט'; בקחתו - ב'; באזקים - ל'; המגלים - ל'.

הדבר אשר היה - מה שנאמר בסוף העניין: "ויהי מקץ עשרת ימים ויהי דבר יי'" וגו' (יר' מב , ז); אלא שכתב תחילה על מה נאמר לו. ומדרש אגדה באיכה רבתי (איכ"ר פתיחתא לד): מה היה הדבר? - "ושובה אל גדליה" (להלן , ה). אמר לו: או את נחית עמהון ואנא מסובר הכא , או את סובר הכא ואנא נחית; אמר: אי אנא נחית עמהון , מה אנא מהני להון? אלא ייחות ברייהון עמהון , דסגי הוא מהני להון. מן הרמה - שהיה גולה מעצמו עמהן; היה רואה כת שלולים בקולרין , היה מכניס צוארו ביניהם , וכו'; כדאי כדאיתא בפסיקתא (פר"כ יג , ט) דאפטרתא "דברי ירמיהו" (יר' א , א). שאי איפשר לומר שנתנו נבוזר אדן בזיקים (ראה להלן , ד) , שהרי צוה נבוכד נצר: "אל תעש לו מאומה רעה" (לפנינו: רע; יר' לט , יב). [ באזיקים - 'בזיאזש' בלעז].

הדבר אשר היה אל ירמיהו - הדבר הזה הוא מה שאמר בסוף כל העניין "ויהי מקץ עשרת ימים ויהי דבר יי' אל ירמיהו" (יר' מב , ז). לפי שאמר "ואל ירמיהו היה דבר יי' בהיותו עצור בחצר המטרה" (יר' לט , טו) , רוצה לומר , שלא היה דבר יי' אליו עוד עד אחר כל העניין שמספר , אחר כבוש ירושלם. וכן הוא פירוש הפסוק: הדבר אשר היה אל ירמיהו מאת יי' - זה הדיבור מתי היה? אחר שלוח אותו נבוזראדן רב טבחים מן הרמה , ואחר כל העניין שהולך ומספר בדבר גדליה עד סוף כל העניין. ובדרש (ראה פר"כ יג): אי זה דבר היה אל ירמיהו אחר שלח אותו נבוזראדן? הוא מה שאמר: "ושובה אל גדליהו" (בנוסחנו: גדליה; להלן , ה) - זהו דבר יי' שהיה אליו; כי לא היה יודע לבחור אם ילך עם הגולה אם ישאר , "ועודנו לא ישוב" (שם) , עד שהיה לו דבר יי' ואמר: "שובה אל גדליהו". מן הרמה - כי ברמה נשאר נבוזראדן כשנכנסו שאר שרי בבל לירושלם , כי לא נזכר עמהם (ראה יר' לט , ג). באזיקים - האל"ף נחה. ופירושו: טבעות כבלים שיאסרו בהם הידים.

הדבר אשר היה אל ירמיה (לפנינו: ירמיהו) וגו' - הוא מה שיאמר עוד בסוף "ויבא ירמיהו אל גדליהו" וגו' (בנוסחנו: גדליה; להלן , ו); כלומר , כי ירמיה בחר בזה מפי השם ובמצותו. וזה פלא כי לא בחר ללכת בבל; וזה ענין נכבד , וגם כי אין בכאן יעוד. ובאור זה יותר 'אוצר יי'' יבא.

הדבר. זה הדבר דבק למטה מאד בפרשה (ראה יר' מב , ז); והטעם , כי אחר כל המעשה שיספר עתה היה 'דבר השם' אליו. והיה כן הענין , כי נגשו כל שרי החיילים ויוחנן בן קרח ויזניה בן הושעיה וכל העם מקטון ועד גדול לירמיהו (ראה שם , א) ואמרו אליו: "תפול נא תחנתנו לפניך והתפלל בעדנו אל יי'" וגו' , "ויגד לנו... את הדרך אשר נלך" וגו' (שם , ב - ג). ואז התפלל ירמיהו על זה , וענהו השם שלא ישבו במקום אחר כי אם בארץ ישראל (ראה שם , י ואי'). והסתכל היטב בפסוקים וחפש הדבר , ותמצא כאשר אמרתי. ואחר שפירשתי לך כלל הפסוקים הבאים , אשוב לפרש כסדר. וטעם והוא אסור בזיקים (בנוסחנו: באזקים) בתוך כל גלות... יהודה - מרצונו שם עצמו בהם , לכבוד הגולה; והעד על שאמרתי: הכתוב , כי נבוכדנצר צוה לשרים להתירו מן המאסר ולכבדו (ראה ירמ' לט , יא - יב) , ואיך יצונו עתה לאסור אותו?! ויתכן לאמר , כי הכשדים אסרוהו בשגגה , שלא ידעו כולם שנבוכדנצר אהבוֹ וצוה לפַתחוֹ , עד שבא נבוזראדן שהפרידו מהם בכבוד (ראה להלן , ד) , כאשר צוהו נבוכדנצר שייטיב לו ויכבדהו.

הדבר אשר היה אל ירמיהו אחר ששלחו נבוזראדן מן הרמה בקחתו אותו - וירמיהו היה אסור בבית האסורים בזיקים (בנוסחנו: באזקים) עם כל הגלות. ואותו הדבר עתיד לפרש לפנים (ראה יר' מב , ז) , אלא שהולך ומספר איך שב עם גדליהו , והוא עצמו היה נכנס בשלשלאות עם הגולים ומיצר עמהם (ראה איכ"ר פתיחתא לד); כי נבוכדנצר ציוהו שלא יעשה לו רעה.
ריכוז קישורים