תנ"ך - הרבה
כושל
גם־נפל
איש
אל־רעהו
ויאמרו
קומה׀
ונשבה
אל־עמנו
ואל־ארץ
מולדתנו
מפני
חרב
היונה:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
הִרְבָּ֖ה
כּוֹשֵׁ֑ל
גַּם־נָפַ֞ל
אִ֣ישׁ
אֶל־רֵעֵ֗הוּ
וַיֹּֽאמְרוּ֙
ק֣וּמָה׀
וְנָשֻׁ֣בָה
אֶל־עַמֵּ֗נוּ
וְאֶל־אֶ֙רֶץ֙
מוֹלַדְתֵּ֔נוּ
מִפְּנֵ֖י
חֶ֥רֶב
הַיּוֹנָֽה:
(ירמיהו פרק מו פסוק טז)
הִרְבָּה
כּוֹשֵׁל
גַּם־נָפַל
אִישׁ
אֶל־רֵעֵהוּ
וַיֹּאמְרוּ
קוּמָה׀
וְנָשֻׁבָה
אֶל־עַמֵּנוּ
וְאֶל־אֶרֶץ
מוֹלַדְתֵּנוּ
מִפְּנֵי
חֶרֶב
הַיּוֹנָה:
(ירמיהו פרק מו פסוק טז)
הרבה
כושל
גם־נפל
איש
אל־רעהו
ויאמרו
קומה׀
ונשבה
אל־עמנו
ואל־ארץ
מולדתנו
מפני
חרב
היונה:
(ירמיהו פרק מו פסוק טז)
הרבה
כושל
גם־נפל
איש
אל־רעהו
ויאמרו
קומה׀
ונשבה
אל־עמנו
ואל־ארץ
מולדתנו
מפני
חרב
היונה:
(ירמיהו פרק מו פסוק טז)
אַסגִּיאוּ
מַתקְלֵיהוֹן
אַף
אִשׁתְּמַעוּ
גְּבַר
לְחַברֵיהּ
וַאֲמַרוּ
קוּמוּ
וּנתוּב
לְעַמַנָא
וּלאֲרַע
יַלָדוּתַנָא
מִן
קֳדָם
חֲרַב
סָנְאָה
דְּהִיא
כַחֲמַר
מְרַוְיָא
:
ונשבה
-
ז'
(חסר
ומלא):
בר'
כב
,
ה;
במ'
יד
,
ד;
ש"א
ט
,
ה;
יר'
מו
,
טז;
הו'
ו
,
א;
*איכה
ג
,
מ;
ה
,
כא
(קרי).
הרבה
כושל
-
הקדוש
ברוך
הוא
שהדפו
הרבה
לו
מכשול.
גם
נפל
-
נתקבצו
איש
אל
רעהו:
קומה
ונשובה
אל
עמינו
(בנוסחנו:
עמנו)
,
ממקום
שיצאנו
משם
להלחם.
חרב
היונה
-
"חרבא
דסנאה
דהיא
כחמר
מרויא"
(ת"י);
היונה
-
לשון
'יין'.
[לשון
אחר:
לשון
'אונאה'.]
הרבה
כושל
-
פתרון:
הרבה
נכשל
,
כמו
"כושל
יקימון
מיליך"
(איוב
ד
,
ד);
ושניהם
קמצין
(צירי)
,
ושניהן
טעם
בשי"ן.
וגם
(בנוסחנו:
גם)
נפל
איש
אל
רעהו
-
'אייטר'
בלעז
(אולי
צ"ל:
להתקל).
ויאמרו:
ננוסה
ונשובה
למצרים
מפני
חרב
היונה
-
מפני
חרב
נבוכד
נצר
,
שהייתה
שביעה
מדם
צרים
כשיכור
מיין.
היונה
-
לשון
'יין'
,
וכן
תירגם
יונתן:
"מן
קדם
חרבא
דסנאה
דהיא
כחמר
מרוויא".
הרבה
כושל
-
יי'
שזכר
(לעיל
,
טו)
,
הרבה
בהם
כושלים.
גם
נפל
איש
אל
רעהו
-
כמו
'על
רעהו';
כמו
שאמר
"גבור
בגבור
כשלו"
(לעיל
,
יב).
ויונתן
תרגם
נפל
כמו
"אל
הכשדים
אתה
נופל"
(יר'
לז
,
יג):
"משתמע"
,
וכן
תרגום
זה:
"אשתמעו
גבר
לחבריה".
ויאמרו
קומה
ונשובה
אל
עמינו
(בנוסחנו:
עמנו)
-
הגרים
במצרים
מארצות
אחרות;
כי
כשהיה
רעב
היו
באים
לגור
במצרים
(ראה
בר'
יב;
מב)
,
כי
ברוב
השנים
יש
שובע
במצרים
יותר
משאר
ארצות;
וכשיבא
חיל
נבוכדנצר
יאמרו
איש
לחבירו:
קומה
ונשובה
אל
עמנו.
היונה
-
האונסת
,
כי
אין
מי
שיעמוד
כנגדה;
וכן
"והאכלתי
את
מוניך"
(יש'
מט
,
כו)
-
אונסיך;
וכן
"ולא
יונו
עוד
נשיאי
את
עמי"
(יח'
מה
,
ח).
ויונתן
תרגם
מעניין
'יין'
,
שתרגם:
"מן
קדם
חרב
שנאה
דהיא
כחמר
מרויא".
הרבה.
כושל
-
מלת
כלל
,
במקום
'כושלים';
וכמוהו
"ויהי
לי
שור
וחמור"
(בר'
לב
,
ו).
אל
רעהו
-
כמו
'על';
שלא
יוכלו
לעזור
זה
את
זה.
ומנהג
העולם
,
כי
במקום
אחד
יבאו
שם
גוים
רבים
מלשונות
הרבה
לגור
שם
,
ויניחו
מקום
מולדתם;
וזה
טעם
קומה
ונשובה
אל
עמנו
-
שיאמרו
זה
לזה.
והטעם
,
שנניח
זאת
הארץ
מפני
זאת
המלחמה
,
ונשובה
לארץ
מולדתנו
(רווח
בשורה
בכה"י)
-
שיאמרו
זה
קודם
לכן
,
בשמעם
דבר
המלחמה.
ויתכן
להיות
זה
דברי
הנלחמים.
ומלת
חרב
סמוך
למלת
היונה;
והמלה
מפעל
'קל'
מגזרת
"לא
תונו"
(וי'
כה
,
יד);
וכמוהו
יפרשו
(ראה
שלשה
ס"ד
ע' 81
:
'ינה';
השרשים:
'ינה')
"העיר
היונה"
(צפ'
ג
,
א)
ומלת
"נינם
יחד"
(תה'
עד
,
ח).
והוא
תואר
לאֻמה
המרמה
העולם
במלחמותיו
ובתחבולותיו.
ויתכן
להיות
החרב
משל
על
האומה
,
ומלת
היונה
-
תואר
אליה;
והכל
ענין
אחד.
או
טעם
יונה
-
כמשמעה
,
כי
המשיל
הכתוב
האומה
ליונה
בגדלה
ותפארתה.
קומה
ונשובה
אל
עמינו
(בנוסחנו:
עמנו)
-
שינוסו
מן
המלחמה
כל
איש
לעמו
ולארצו.
מפני
חרב
היונה
-
במלחמה.