תנ"ך - ירמיהו פרק מו פסוק טז - הרבה כושל גם־נפל איש אל־רעהו ויאמרו קומה׀ ונשבה אל־עמנו ואל־ארץ מולדתנו מפני חרב היונה:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

הִרְבָּ֖ה כּוֹשֵׁ֑ל גַּם־נָפַ֞ל אִ֣ישׁ אֶל־רֵעֵ֗הוּ וַיֹּֽאמְרוּ֙ ק֣וּמָה׀ וְנָשֻׁ֣בָה אֶל־עַמֵּ֗נוּ וְאֶל־אֶ֙רֶץ֙ מוֹלַדְתֵּ֔נוּ מִפְּנֵ֖י חֶ֥רֶב הַיּוֹנָֽה: (ירמיהו פרק מו פסוק טז)

טקסט וניקוד:

הִרְבָּה כּוֹשֵׁל גַּם־נָפַל אִישׁ אֶל־רֵעֵהוּ וַיֹּאמְרוּ קוּמָה׀ וְנָשֻׁבָה אֶל־עַמֵּנוּ וְאֶל־אֶרֶץ מוֹלַדְתֵּנוּ מִפְּנֵי חֶרֶב הַיּוֹנָה: (ירמיהו פרק מו פסוק טז)

טקסט בלבד:

הרבה כושל גם־נפל איש אל־רעהו ויאמרו קומה׀ ונשבה אל־עמנו ואל־ארץ מולדתנו מפני חרב היונה: (ירמיהו פרק מו פסוק טז)

תיקון קוראים:

הרבה כושל גם־נפל איש אל־רעהו ויאמרו קומה׀ ונשבה אל־עמנו ואל־ארץ מולדתנו מפני חרב היונה: (ירמיהו פרק מו פסוק טז)
אַסגִּיאוּ מַתקְלֵיהוֹן אַף אִשׁתְּמַעוּ גְּבַר לְחַברֵיהּ וַאֲמַרוּ קוּמוּ וּנתוּב לְעַמַנָא וּלאֲרַע יַלָדוּתַנָא מִן קֳדָם חֲרַב סָנְאָה דְּהִיא כַחֲמַר מְרַוְיָא :

ונשבה - ז' (חסר ומלא): בר' כב , ה; במ' יד , ד; ש"א ט , ה; יר' מו , טז; הו' ו , א; *איכה ג , מ; ה , כא (קרי).

ונשבה - ל' חס'.

הרבה כושל - הקדוש ברוך הוא שהדפו הרבה לו מכשול. גם נפל - נתקבצו איש אל רעהו: קומה ונשובה אל עמינו (בנוסחנו: עמנו) , ממקום שיצאנו משם להלחם. חרב היונה - "חרבא דסנאה דהיא כחמר מרויא" (ת"י); היונה - לשון 'יין'. [לשון אחר: לשון 'אונאה'.]

הרבה כושל - פתרון: הרבה נכשל , כמו "כושל יקימון מיליך" (איוב ד , ד); ושניהם קמצין (צירי) , ושניהן טעם בשי"ן. וגם (בנוסחנו: גם) נפל איש אל רעהו - 'אייטר' בלעז (אולי צ"ל: להתקל). ויאמרו: ננוסה ונשובה למצרים מפני חרב היונה - מפני חרב נבוכד נצר , שהייתה שביעה מדם צרים כשיכור מיין. היונה - לשון 'יין' , וכן תירגם יונתן: "מן קדם חרבא דסנאה דהיא כחמר מרוויא".

הרבה כושל - יי' שזכר (לעיל , טו) , הרבה בהם כושלים. גם נפל איש אל רעהו - כמו 'על רעהו'; כמו שאמר "גבור בגבור כשלו" (לעיל , יב). ויונתן תרגם נפל כמו "אל הכשדים אתה נופל" (יר' לז , יג): "משתמע" , וכן תרגום זה: "אשתמעו גבר לחבריה". ויאמרו קומה ונשובה אל עמינו (בנוסחנו: עמנו) - הגרים במצרים מארצות אחרות; כי כשהיה רעב היו באים לגור במצרים (ראה בר' יב; מב) , כי ברוב השנים יש שובע במצרים יותר משאר ארצות; וכשיבא חיל נבוכדנצר יאמרו איש לחבירו: קומה ונשובה אל עמנו. היונה - האונסת , כי אין מי שיעמוד כנגדה; וכן "והאכלתי את מוניך" (יש' מט , כו) - אונסיך; וכן "ולא יונו עוד נשיאי את עמי" (יח' מה , ח). ויונתן תרגם מעניין 'יין' , שתרגם: "מן קדם חרב שנאה דהיא כחמר מרויא".

הרבה. כושל - מלת כלל , במקום 'כושלים'; וכמוהו "ויהי לי שור וחמור" (בר' לב , ו). אל רעהו - כמו 'על'; שלא יוכלו לעזור זה את זה. ומנהג העולם , כי במקום אחד יבאו שם גוים רבים מלשונות הרבה לגור שם , ויניחו מקום מולדתם; וזה טעם קומה ונשובה אל עמנו - שיאמרו זה לזה. והטעם , שנניח זאת הארץ מפני זאת המלחמה , ונשובה לארץ מולדתנו (רווח בשורה בכה"י) - שיאמרו זה קודם לכן , בשמעם דבר המלחמה. ויתכן להיות זה דברי הנלחמים. ומלת חרב סמוך למלת היונה; והמלה מפעל 'קל' מגזרת "לא תונו" (וי' כה , יד); וכמוהו יפרשו (ראה שלשה ס"ד ע' 81 : 'ינה'; השרשים: 'ינה') "העיר היונה" (צפ' ג , א) ומלת "נינם יחד" (תה' עד , ח). והוא תואר לאֻמה המרמה העולם במלחמותיו ובתחבולותיו. ויתכן להיות החרב משל על האומה , ומלת היונה - תואר אליה; והכל ענין אחד. או טעם יונה - כמשמעה , כי המשיל הכתוב האומה ליונה בגדלה ותפארתה.

קומה ונשובה אל עמינו (בנוסחנו: עמנו) - שינוסו מן המלחמה כל איש לעמו ולארצו. מפני חרב היונה - במלחמה.