תנ"ך - לכן
הנה־ימים
באים
נאם־ה'
ושלחתי־לו
צעים
וצעהו
וכליו
יריקו
ונבליהם
ינפצו:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
לָכֵ֞ן
הִנֵּֽה־יָמִ֤ים
בָּאִים֙
נְאֻם־יְהוָ֔ה
וְשִׁלַּחְתִּי־ל֥וֹ
צֹעִ֖ים
וְצֵעֻ֑הוּ
וְכֵלָ֣יו
יָרִ֔יקוּ
וְנִבְלֵיהֶ֖ם
יְנַפֵּֽצוּ:
(ירמיהו פרק מח פסוק יב)
לָכֵן
הִנֵּה־יָמִים
בָּאִים
נְאֻם־יְהוָה
וְשִׁלַּחְתִּי־לוֹ
צֹעִים
וְצֵעֻהוּ
וְכֵלָיו
יָרִיקוּ
וְנִבְלֵיהֶם
יְנַפֵּצוּ:
(ירמיהו פרק מח פסוק יב)
לכן
הנה־ימים
באים
נאם־ה'
ושלחתי־לו
צעים
וצעהו
וכליו
יריקו
ונבליהם
ינפצו:
(ירמיהו פרק מח פסוק יב)
לכן
הנה־ימים
באים
נאם־יהוה
ושלחתי־לו
צעים
וצעהו
וכליו
יריקו
ונבליהם
ינפצו:
(ירמיהו פרק מח פסוק יב)
בְּכֵין
הָא
יוֹמַיָא
אָתַן
אֲמַר
יְיָ
וְאֶשׁלַח
עֲלֵיהוֹן
בָּזוֹזִין
וְיִבְּזוּנוּנוּן
וְנִכסֵיהוֹן
יְרוֹקְנוּן
וְטוּב
אֲרַעהוֹן
יְגַמְרוּן
:
לכן
-
י"ד
בטעמא
(גרשיים)
בסיפרא
(בראשי
פסוקים)
בסיפרא:
ראה
יר'
ז
,
כ.
יריקו
-
ב':
יר'
מח
,
יב;
קה'
יא
,
ג.
צעים
-
ל';
וצעהו
-
ל';
יריקו
-
ב';
ינפצו
-
ל'.
צועים
-
מריקים;
וכן
"מהר
צועה
להפתח"
(יש'
נא
,
יד)
-
הוא
הילוך
המעיים
בשילשול.
ונבליהם
-
חביותיהם
של
מואבים
,
ינפצו
-
ישברו
,
כמו
"איכה
נחשבו
לנבלי
חרש"
(איכה
ד
,
ב);
"כל
נבל
ימלא
יין"
(יר'
יג
,
יב).
ושלחתי
לו
צועים
וצעוהו
-
הנביא
דימהו
למעלה
לכלי
מלא
,
ש"לא
הורק
מכלי
אל
כלי"
(פס'
יא)
,
ועכשיו
משלח
לו
צועים
-
פתרון:
מטים
,
שמטים
את
הכלים
עד
שמריקים
כל
המשקה
לחוץ;
וכן
"אהל
בל
יצען"
(יש'
לג
,
כ)
-
פתרון:
אוהל
בל
יכנע.
והעיניין
מוכיח
אחריו
שהוא
כן
,
שהרי
אומר
אחריו:
וכליו
יריקו
ונבליהם
ינפצו
-
לשון
שֶבר
,
כלומר:
גם
את
הכלי
ישברו.
לכן
הנה
ימים
באים.
צעים
וצעוהו
-
צועים
מן
'הקל'
,
וצעוהו
מן
'הדגוש';
ועניינו:
מַגְלים
ומסיעים
אותו
ממקומו
[שהיה
בו
שוקט
עד
הנה];
וכן
"צועה
ברוב
כחו"
(יש'
סג
,
א).
ויונתן
תרגם:
"בזוזין
ויבזוזינון".
וכליו
יריקו
-
לפי
שהמשיל
אותו
ליין
שלא
הורק
מכלי
אל
כלי
(ראה
לעיל
,
יא)
,
אמר:
וכליו
יריקו.
ונבליהם
ינפצו
-
נבליהם
שבהם
היין
―
כמו
"ונבל
יין"
(ש"א
א
,
כד)
―
ינפצו
אותם
וישברו
אותם.
וזה
דרך
משל
,
כמו
שפירשנו
(לעיל
,
יא).
ויונתן
תרגם:
"ונכסיהון
ירוקינון
וטב
ארעהון
יגמרון".
[ואדוני
אבי
ז"ל
פירש
ינפצו
-
כמו
יריקו
,
מתרגום
"ותער
כדה"
(בר'
כד
,
כ):
"ונפצה"
(ת"א).
והוא
כפל
ענין
,
לחזק.]
צועים
-
מענין
"צועה
ברב
כחו"
(יש'
נא
,
יד);
והענין
בזה:
צועקים
והצעיקוהו.
לכן.
צועים
וצעהו
-
שתי
המלות
האלה
פרושם
לפי
מקומם
,
והטעם:
מפזרים
ויפזרוהו;
או:
משחיתים
וישחיתוהו;
או:
מריקים
ויריקוהו
,
והעד:
וכליו
יריקו.
ונבליהם
-
כמו
"נבלי
יין"
(ש"א
כה
,
יח).
ינפצו
-
תרגום
"ותער
כדה"
(ראה
ת"א
בר'
כד
,
כ);
והוא
כטעם
יריקו.
ויש
אומרים
(ראה
רש"י;
השרשים:
'נפץ'
,
ר'
יוסף
קרא
ורד"ק)
שהוא
מגזרת
"ונפץ
את
עולליך
אל
הסלע"
(תה'
קלז
,
ט)
,
ופירושו:
ישבר.
והטעם
הראשון
הוא
הנכון.
ומלת
וצעוהו
-
מהבנין
'הכבד
הדגוש'
,
בשקל
"המה
קרוהו"
(נחמ'
ג
,
ג);
והרי"ש
והעי"ן
אינם
מקבלים
דגשות.
צועים
וצעוהו.
"צועה"
(יש'
סג
,
א)
הוא
'קל'
,
וצֵיעוהו
הוא
'כבד'
,
כמו
'וכיסוהו';
ואילולי
העי"ן
היה
נדגש.
ו'צועה'
הוא
גיבור
המציע
חללים;
ואע"פ
ששורש
'מציע'
-
'יצע'
,
נתחלף
,
כמו
"כשב"
(וי'
ג
,
ז)
-
"כבש"
(וי'
ד
,
לב).
ונבליהם
ינפצו
-
שישתו
היין
והקנקנים
ישברו;
כמו
"ככלי
יוצר
תנפצם"
(תה'
ב
,
ט).