תנ"ך - תנו־ציץ
למואב
כי
נצא
תצא
ועריה
לשמה
תהיינה
מאין
יושב
בהן:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
תְּנוּ־צִ֣יץ
לְמוֹאָ֔ב
כִּ֥י
נָצֹ֖א
תֵּצֵ֑א
וְעָרֶ֙יהָ֙
לְשַׁמָּ֣ה
תִֽהְיֶ֔ינָה
מֵאֵ֥ין
יוֹשֵׁ֖ב
בָּהֵֽן:
(ירמיהו פרק מח פסוק ט)
תְּנוּ־צִיץ
לְמוֹאָב
כִּי
נָצֹא
תֵּצֵא
וְעָרֶיהָ
לְשַׁמָּה
תִהְיֶינָה
מֵאֵין
יוֹשֵׁב
בָּהֵן:
(ירמיהו פרק מח פסוק ט)
תנו־ציץ
למואב
כי
נצא
תצא
ועריה
לשמה
תהיינה
מאין
יושב
בהן:
(ירמיהו פרק מח פסוק ט)
תנו־ציץ
למואב
כי
נצא
תצא
ועריה
לשמה
תהיינה
מאין
יושב
בהן:
(ירמיהו פרק מח פסוק ט)
אַעדּוֹ
כִתרָא
מִן
מוֹאָב
אֲרֵי
מִגלָא
תִּגלֵי
וְקִרוַהָא
לְצָדוּ
יִהוְיָן
מִבְּלִי
יָתִיב
בְּהוֹן
:
בהן
-
ה"י
(בצירה):
ראה
יר'
ד
,
כט.
תנו
ציץ
למואב
-
תנו
כנף
למואב.
[סנפירי
הדג
הפורח
בהן
(ראה
חולין
נט
,
א)
תירגם
אונקלוס:
"ציצין
וקלפין"
(וי'
יא
,
ט
ועוד);
וכן]
כל
דבר
תלאי
התולה
ובולט
מן
האדם
והבהמה
קרוי
'ציץ'
,
כמו
"והיה
לכם
לציצית"
(במ'
טו
,
לט);
"ויקחני
בציצת
ראשי"
(יח'
ח
,
ג).
כי
נצא
תצא
-
כי
במעופה
וחפזון
תצא
בגולה.
ויהי
נצא
[לשון
סרחון]
מגזרת
"נוצה"
(יח'
יז
,
ג)
[דמתרגמינן
"בנוצתה"
(וי'
א
,
טז):
"באוכליה"
(ת"א).]
כן
חברו
מנחם
(מחברת
ע' 76
)
,
וכן
"כי
נצו
גם
נעו"
(איכה
ד
,
טו).
[כלומר:
מתוך
סרחון
צוהו
ירמיהו
לצאת
בחפזון;
ויהי
נצא
לשון
'פעול'.]
יונתן
תירגם:
"אעדו
כתרין
ממואב"
-
תנו
לאחרים
ציץ
הנזר
אשר
למואב.
תנו
ציץ
למואב
-
פתרון:
תנו
כנף
למואב.
כי
נצא
תצא
-
כי
כעוף
יעופף
ויצא
בגלות.
ציץ
-
כנף
,
כמו
"סנפיר"
(וי'
יא
,
יב)
,
דמתרגמינן:
"ציצין"
(ת"א).
ויש
לפרש
ציץ
לשון
'כתר'
,
ופתרונו:
כתר
שהיה
למואב
תנו
אותו
לאחר.
ויש
מפרשים
(מחברת:
'צ';
רש"י)
נצא
תצא
-
לשון
"נוצה"
(יח'
יז
,
ז)
,
כלומר:
תעוף
בנוצתה
ממלונה
ותהיינה
עריה
לשמה.
תנו
ציץ
למואב
-
כנף;
ותרגום
"סנפיר"
(וי'
יא
,
ט):
"ציצין"
(ת"א)
,
ואמרו
רבותינו
ז"ל
(ראה
חולין
נט
,
א):
אילו
הם
סנפירים
שפורח
בהם.
אמר:
תנו
כנף
למואב
,
שיפרח
בו
ויצא
מהרה
מארצו.
זהו
שאמר:
כי
נצא
תצא
-
עניינו:
כי
עוף
יעוף
,
כמו
"כי
נצו
גם
נעו"
(איכה
ד
,
טו);
[שעניינו:
מלא
הנוצה
(ע"פ
יח'
יז
,
ג)
,
כי
בכח
הנוצה
יעוף
העוף;
לפיכך
ממשל
ההליכה
המהירה
בנוצה.]
ונצא
-
מקור
,
והאל"ף
תמורת
ה"א;
וכן
תצא.
והיה
משפטו
'תִצּא'
,
בדגש
,
בפלס
"תטה"
(איוב
לא
,
ז)
,
אלא
שבא
ה'נח'
תמורת
הדגש
,
כמו
שבא
כן
במקומות
רבים.
ויונתן
תרגם
ציץ
כמו
"ציץ
הזהב"
(וי'
ח
,
ט)
,
וכן
תרגם:
"אעדו
כתרא
מן
מואב
ארי
מגלא
יגלי".
תנו
ציץ
למואב
-
אין
הכונה
בזה
ציץ
כסף
וציץ
זהב
,
אבל
הטעם:
ציץ
זמורה
או
הדומה
לזה
,
מהנהוג
גם
אצלינו
שישימו
בראשיהם
הדלים
,
הולכים
ערומים
ויחפים
והם
בעלי
ליצנות
ומליצות
וחקויים
,
ובזה
ישיגו
מחיתם.
נצא
-
היותר
נכון
אצלי
כי
היה
בעברי
שרש
זה
מטעם
'יצא'.
תנו
ציץ
-
הוא
כמו
'כנף';
והוא
תרגום
"סנפיר
וקשקשת"
(וי'
יא
,
יב):
"ציצין
וקלפין"
(ת"א).
נצוא
-
מגזרת
"נוצה"
(יח'
יז
,
ז)
,
והאל"ף
תחת
ה"א;
וכמוהו
אמרו
(ראה
רד"ק)
במלת
תצא
-
כי
המשפט
להיות
הצד"י
בדגש
,
להביא
נו"ן
'נוצה';
רק
קמצות
התי"ו
-
תשלומו.
וככה
אמרו
(השרשים:
'נזד';
רד"ק)
במלת
"ויזד
יעקב
נזיד"
(בר'
כה
,
כט)
להיות
מן
'נזד'
,
כמו
"נזיר"
(במ'
ו
,
ב)
,
ובא
קמצות
היו"ד
"ויזד"
תמורת
דגשות
הזיי"ן
,
להביא
נו"ן
'נזד'.
והנכון
להיות
תצא
-
כמשמעו
,
והטעם:
תנו
לה
כנף
,
כי
עוף
תעוף
במהרה
בגלות
,
ותעזוב
ארצו
מפני
זאת
הרעה
העתידה
לבוא
עליו.
או
פירושו:
במעופה
וחפזון
תצא
בגלות;
כמשמעות
'תצא'.
תנו
ציץ
למואב
-
"סנפיר"
(וי'
יא
,
ט)
תרגומו:
"ציצין"
(ת"א)
,
שהדג
פורח
בהן.
כי
נצא
תצא
-
נצא
לשון
'נוצה'
,
כמו
"גדל
הכנפים
ורב
הנוצה"
(צירוף
של
יח'
יז
,
ז
ושם
,
ג);
כלומר:
תפרח
ותצא
בבהלה
מהעיר
לגולה.
והאל"ף
שלנצא
במקום
ה"א
של'נוצה'.
ומפני
שהן
שוין
במבטא
נתחברו
שניהן.