תנ"ך - ירמיהו פרק נא פסוק כז - שאו־נס בארץ תקעו שופר בגוים קדשו עליה גוים השמיעו עליה ממלכות אררט מני ואשכנז פקדו עליה טפסר העלו־סוס כילק סמר:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

שְׂאוּ־נֵ֣ס בָּאָ֗רֶץ תִּקְע֨וּ שׁוֹפָ֤ר בַּגּוֹיִם֙ קַדְּשׁ֤וּ עָלֶ֙יהָ֙ גּוֹיִ֔ם הַשְׁמִ֧יעוּ עָלֶ֛יהָ מַמְלְכ֥וֹת אֲרָרַ֖ט מִנִּ֣י וְאַשְׁכְּנָ֑ז פִּקְד֤וּ עָלֶ֙יהָ֙ טִפְסָ֔ר הַעֲלוּ־ס֖וּס כְּיֶ֥לֶק סָמָֽר: (ירמיהו פרק נא פסוק כז)

טקסט וניקוד:

שְׂאוּ־נֵס בָּאָרֶץ תִּקְעוּ שׁוֹפָר בַּגּוֹיִם קַדְּשׁוּ עָלֶיהָ גּוֹיִם הַשְׁמִיעוּ עָלֶיהָ מַמְלְכוֹת אֲרָרַט מִנִּי וְאַשְׁכְּנָז פִּקְדוּ עָלֶיהָ טִפְסָר הַעֲלוּ־סוּס כְּיֶלֶק סָמָר: (ירמיהו פרק נא פסוק כז)

טקסט בלבד:

שאו־נס בארץ תקעו שופר בגוים קדשו עליה גוים השמיעו עליה ממלכות אררט מני ואשכנז פקדו עליה טפסר העלו־סוס כילק סמר: (ירמיהו פרק נא פסוק כז)

תיקון קוראים:

שאו־נס בארץ תקעו שופר בגוים קדשו עליה גוים השמיעו עליה ממלכות אררט מני ואשכנז פקדו עליה טפסר העלו־סוס כילק סמר: (ירמיהו פרק נא פסוק כז)
זְקוּפוּ אָתָא בְאַרעָא תְּקַעוּ שׁוֹפָרָא בְעַמְמַיָא זָמִינוּ עֲלַהּ עַמְמַיָא בַּסַרוּ עֲלַהּ מַלכוּת אֲרַע קַרדּוֹ מַשׁרְיָת חוּרמִינֵי וְחַדיָב זָמִינוּ עֲלַהּ עָבְדֵי קְרָבָא דִּיהוֹן סָלְקִין סוּסָוָתְהוֹן מְפַנְכִין הָא כְזַחלָא דִמצַלהַב :

שאו - י' ראשי פסוקים (לא כולל קרי): ראה יר' ד , ו. אררט - ד' (ג' בקמץ ואחד בפתח): בר' ח , ד; מ"ב יט , לז; יש' לז , לח; יר' נא , כז. סמר - ב': יר' נא , כז; תה' קיט , קכ.

אררט - ד'; טפסר - ל'; סמר - ב'.

קדשו - זמנו. טפסר - לשון "חיל" (מ"א כ , כה). סמר - 'הירציר' [בלעז] , כמו "תסמר שערת בשרי" (איוב ד , טו).

טיפסר - כל איש גיבור. העלו סוס כילק סמר - פתרון: העלו עליה סוס , שיהא דוהר ורץ במרוצה כילק סמר. סמר - 'הירצט' בלעז (זקוף).

שאו נס - ציווי שאינו לאדם ידוע ולא לאנשים מיוחדים , אלא למי שיהיה , והוא על דרך המליצה; כמו "ראה ריח בני" (בר' כז , כז); "אמור למלך ולגבירה" (יר' יג , יח); "חזקו ידים רפות" (יש' לה , ג); "אמרו לנמהרי לב" (שם , ד); והדומים להם. וכמוהם שאו נס , תקעו שופר , קדשו עליה , השמיעו עליה , פקדו , העלו. [כי לפי שאמר בארץ ואמר בגוים , לא נאמר כי כנגד מדי (ראה להלן , כח) אמר לבד.] קדשו - עניין הזמנה. השמיעו עליה - עניין אסיפה וקיבוץ; וכן "השמיעו אל בבל רבים" (יר' נ , כט); וכן מן 'הדגוש': "וישַמע שאול את העם". ממלכות אררט מני ואשכנז - אלו באו עם דריוש. ותרגם יונתן: "מלכות ארע קרדו משרית הורמני וחדייב". פקדו עליה - עניין מִנוי. טפסר - כמו 'שר'; וכן "וטפסריך כגוב גובי" (נח' ג , יז). כילק סמר - כמו "סמר מפחדך בשרי" (תה' קיט , קכ); וכן מן 'הדגוש': "תסמר שערת בשרי" (איוב ד , טו) - עניין הנעירה (ניעור) והרעדה , כאדם שעמדו שערותיו; 'אריסמנט' בלעז. ויונתן תרגם: "זמינו עלה עבדי קרבא דיהון סלקין סוסוותהון מפנכין הא כזחלא דמצלהב". [ופירוש "מפנכין" - עניין דהירה , כמו שתרגם גם כן "מדהרות דהרות אביריו" (שו' ה , כב): "מפנוכא דהוה מפניך קדם רתיכי גברוהי".]

ממלכות אררט - מבואר מאד שזה הוא בגלילות אשור ובבל , וכן דבר על סנחריב (ראה מ"ב יט , לז).

שאו - הנביא מצוה כן לאויבים , בעבור שיאספו כל הגוים עליה. קדשו - כמו 'הזמינו'; וכן רבים. השמיעו עליה - ענין קבוץ , מן "וישַמע שאול את העם" (ש"א טו , ד). או הטעם: השמיעו לבוא עליה ממלכות אררט. מני - שם אומה. פקדו - מגזרת 'פקיד': "ויפקד המלך פקידים" (אס' ב , ג). טפסר - פירושו: שר , או: גדול. העלו סוס עליה , רב כילק סמר - והוא ממין הארבה הנמצא ממנו הרבה. ומלת סמר - מגזרת "תסמר שערת בשרי" (איוב ד , טו). ויש אומרים כי פרושו: שחור , מלשון הערב 'אסמר'.

ממלכות אררט מני ואשכנז - גם מני שם מקום הוא; ויש לומר: מזה נקראו "חיטי מינית" (יח' כז , יז) הבאים מאותו מקום. פקדו עליה טפסר - מושל; כמו "וטפסריך כגוב גובי" (נח' ג , יז). העלו סוס כילק סמר - כשהילק פורח [ייקרא] 'סמר' , כמו "תסמר שערת בשרי" (איוב ד , טו): עמדו זקופים כאילו רוצים לברוח.