את
-
י"ו
פסוקים
דאית
בהון
'את
את
את
את':
בר'
ד
,
יח;
יט
,
כט;
נ
,
ב;
שמ'
י
,
ה;
כא
,
לה;
מ
,
ד;
וי'
ה
,
כג;
יג
,
נב;
כ
,
יח;
דב'
יא
,
ב;
יהו'
כד
,
ג;
מ"א
יד
,
טו;
יר'
נא
,
לו;
זכ'
יא
,
י;
דה"א
כ
,
א;
דה"ב
יח
,
ל.
רב
-
ל"ג
בקמץ
(בנוסף
לאתנחתא
או
סוף
פסוק):
*בר'
יג
,
ו;
לו
,
ז;
במ'
כא
,
ו;
דב'
לג
,
ז;
יהו'
יא
,
ד;
יז
,
יד;
שו'
ז
,
ד;
יא
,
כה;
ש"א
כה
,
לט;
ש"ב
ג
,
כב;
מ"א
ג
,
ח;
יש'
ל
,
כה;
לא
,
א;
מה
,
ט;
יר'
נא
,
לו;
יח'
יז
,
ט
,
יז;
לח
,
ד;
תה'
יח
,
טו;
מ
,
י;
קיט
,
קסה;
מש'
יג
,
כג;
טו
,
טז;
כ
,
ו;
קה'
א
,
יח;
אס'
א
,
ז;
דנ'
יא
,
יא;
עז'
י
,
יג;
דה"ב
יג
,
ח;
כ
,
ב;
כח
,
ח;
ל
,
יג;
לב
,
ד.
ונקמתי
-
ג':
ש"א
יד
,
כד;
מ"ב
ט
,
ז;
יר'
נא
,
לו.
מקורה
-
ב'
,
חד
מלא
וחד
חסר:
*וי'
כ
,
יח;
יר'
נא
,
לו.
לכן.
הטעם:
יושבת
ציון
מתרעמת
מאנשי
בבל
(ראה
לעיל
,
לה)
,
והשם
יענה
לה:
הנני
רב
את
ריבך.
ונקמתי
-
הנו"ן
עקר
,
ומשקלו
"ודברתי"
(יר'
א
,
טז).
והחרבתי
-
מגזרת
"ואקרא
חורב"
(חגי
א
,
יא);
"אכלני
חורב"
(בר'
לא
,
מ).
רמז
על
רוב
הממון
שלה
,
שיאבד
הכל.
והובשתי
את
מקורה
-
כפול
בטעם.